וואו חומות של תקווה
אחד מהסרטים הבלתי נשכחים מבחינתי. כל פעם שרואה, אותן סצינות משפיעות עליי: ההתאבדות של הספרן הזקן הרצח של הבחור הצעיר שלמד לבגרות סצינת הבריחה - בתוך הביוב והשחרור של המספר (שכחתי לגמרי את השמות. האסיר שהיה מיודד עם הגיבור הראשי - איך הוא עובר את אותו חוסר אונים וחוסר שייכות כמו הספרן - אבל הוא מחליט לצאת מזה, ולפגוש את חברו אי שם בים.
