סתם בא לי לשאול שאלה:

[חושחושה]

סתם בא לי לשאול שאלה:

עם איזו סוג של אמא גדלתם? האם במקום שהיחסים לא היו טובים, זה השתנה אחרי הולדת הילדים? אם השתנה, לטוב? או לרע? האמת לא סתם בא לי לשאול, אבל אני כל כך חנוקה מזעם, מתיסכול מאכזבה, שאני חייבת לדעת, איך זה אצל אחרות, אני ארגע ואתן גם את תשובותי בהמשך. תודה למי שהגיעה עד פה.

 

[yaelia]

אני עוסקת מחשבתית עכשיו הרבה באמא

אמא שלי ואני סמביוטיות במידה מסוימת. אני 'מרגישה' אותה ברמות מסטיות. אני יודעת מה עובר עליה בלי שהיא אומרת. אנחנו מדברות אחת עם השניה על דברים שאנחנו לא עם אחרים, ומבינות זו את זו לחלוטין. כמובן כשהייתי נערה מתבגרת וגם לתוך שנות העשרים שלי, היו הרבה תקלים והרבה רגשות לא קלים, אבל ככל שעוברות השנים אני מגלה איזו אישה מופלאה היא וכמה טוב לי שהיא חלק מהחיים שלי. ההורים שלי, על אף שלקח להם הרבה זמן להפנים את זה, רוצים באמת ובתמים שיהיה לנו (הילדים), טוב. לא טוב כמו שהם חושבים שצריך להיות, אלא כמו שאנחנו רואים זאת. גדלתי עם הרגשה שיש לי גב יציב וחזק. אף פעם לא יפו לי את המציאות (אם לא היה כסף, אמרו שאין למשל, ואם לא יכולים לשמור על הלל אומרים שלא יכולים). כשיש נותנים כשאין לא. אני מאוד אוהבת את הדוגריות הזאת. אני באה ממשפחה שמדברת, שלדעתי זאת תכונה מצויינת. לפעמים צועקים ורבים עד לב השמיים (לא כל כך בשנים האחרונות), אבל הדברים על השולחן. לכל אחד יש זכות להביע את דעתו והדברים פתוחים לדיון ולשינוי. אני בהחלט גאה לומר שההורים שלי מודים שגם הם התבגרו והשכילו יחד איתנו. ברור שיש הרבה דברים מרגיזים ומעצבנים, אבל הכלל הוא (ביחס לנכדים), שאמא ואבא יודעים מה טוב לילד שלהם, וסבא וסבתא עושים מה שאומרים להם (זה הם קבעו). אנחנו כולנו אנשים בוגרים שמדברים על דברים ופותרים בעיות אם יש. הם מתים על הללי

ויעשו הכל-הכל בשבילו. אני חושבת שהוא מקור שמחה ואושר להם (כמו שאר הנכדים כמובן, ועדיין, אפילו יותר כי הוא שלי). למען האמת, אין שום דבר שמשמח אותי כיום יותר מזה. מוכנה לתרום לך קצת אמא מצויינת (אפילו שאני בטוחה שגם שלך כזאת).

 

[עמית@]

לא בא לי הלכינס לזה כרגע, ומתשובתי

את מבינה שהיחסים לא היו טובים וגם לא הפכו לכאלו (אגב, היא מתה על תמר ומגיעה לראות אותה אותה שבוע, אין סתירה עם כך שמערכת היחסים שלי ושלה התקבעה על סטטוס קוו קר/חם ולא עמוק מדי..)

 

[אדר שלי]

המממ... שאלה שאלתית../images/Emo141.gif

מעולם לא הייתי מאוד קרובה לאימא שלי. אני ילדה של אבא וזה שגדלתי בקבוץ בבית ילדים מגיל אפס לא ממש תרם לקירבה בינינו. אני מאוד מעריכה אותה. היא אישה טובה וחמה שמחבקת ומפנקת, אבל אנחנו כל כך שונות בקצב שלנו, עד כדי כך שמעולם לא הייתה לי סבלנות אליה ובגיל ההתבגרות עברנו משברים לא קלים ביחד. אימא שלי לא הסתדרה עם אדר בהתחלה, למרות שמאוד ניסתה. אבל היא לא התייאשה והוא מטורף עליה לגמרי, פשוט מאוהב בסבתא (והיא גם הסבתא היחידה שלו). היחסים ביני לבינה נשארו כמו שהיו: סבירים, אבל לא יותר מזה, אבל אני מודה שהיחסים הטובים שלה עם אדר משפיעים לטובה על הקשר שלנו.

 

[אשת הדייג]

אמא שלי מאוד מאוד השתנתה בשנים

האחרונות. פעם מזמן מזמן, היינו חברות מאוד קרובות, היום אפשר לומר שאנחנו לא משוחחות הרבה בטלפון וגם אם כן, פתאום אין לה הרבה סבלנות, אם ארצה שהיא תשמור על ילדיי זו משימה קשה מאוד עבורה ויש עוד ועוד....

 

[dorlim]

באמת שאלה שאלתית...

אני מעולם לא הסתדרתי עם אמא שלי - היו תקופות שקטות יותר והיו תקופות סוערות יותר אבל תמיד היו ויכוחים ובעיות

עד כדי כך שאחד החלומות של אבא שלי היה שיום אחד אנחנו נסתדר.... מאז ששני נולדה היחסים ביננו הרבה יותר טובים ומשופרים

ובעצם מגמת השיפור החלה עוד בהריון. הקשר ביננו התהדק מאד והיא היום זו שמטפלת בשני, אבל לצערי עדיין אני לא יכולה להגיד שאנחנו חברות טובות ועוד יותר מצטערת לומר שזה גם ככל הנראה לא יקרה כי יש ביננו הבדלים תהומיים בתפיסת העולם. לפחות אנחנו מסתדרות ומקבלות אחת את השגעונות של השניה וזה כבר הרבה יותר משאי פעם חשבתי שיקרה

 

[שיפסלה]

כלום לא השתנה

מבחינה רגשית אמא שלי היא מאוד קרה. קשה לי לזכור אותה מחבקת ומנשקת (את אבא שלי אני דוקא זוכרת עושה את זה). מצד שני היא דאגה לכל הצרכים שלנו כילדים. גם היום כסבתא היא לא חמה כ"כ לילדים במשפחה (שהם הנכדים שלה) מבחינת נישוקים וחיבוקים. אבל הם אוהבים אותה בעיקר כשהם בגיל הגן והלאה. היא דואגת להם לפעילויות כשהם איתה. קונה להם דברים: בגדים, משחקים. לוקחת אותם להצגות, סרטים או סתם למקדונלד'ס. קיוויתי שכשהילדים שלי יוולדו המצב ישתנה. הוא לא השתנה. כנראה שזה ככה באופי שלה. אני הרבה מאוכזבת. אבל השלמתי עם העניין (פעם הייתי הרבה יותר מאוכזבת). למדתי לחיות עם המצב כי הבנתי שהאכזבה שלי משפיעה עלי ומקלקלת לי את האופטימיות שבחיים. אני יודעת שאני לא אבקש מאמא שלי דברים. אם היא לא תיזום את זה אני אסתדר בעצמי. כי תמיד כשאני מבקשת אני שומעת ממנה תשובות שנשמעות לי כתרוצים שאומרים למה היא לא יכולה למלא את בקשתי. אני מקווה שאני אוכל להיות לילדי אמא שונה. אמא כמו שאני הייתי מצפה שאמא שלי תהיה. שולחת לך

ים להרגעה.

הכעס, התסכול והאכזבה לא שווים את זה.

 

[אמברון]

שאלה כל כך טעונה מבחינתי

אני אחשוב איך לנסח ואשיב מאוחר יותר. אני מתבשלת בזה כבר הרבה זמן

 

[אמא של עופרי]

כל כך טעון

שקשה לענות. אבל באופן כללי היחסים השתפרו מאז שהילדים נולדו.

 

[היידי אור]

אמא לא שגרתית

לא כזו שמנקה ומכינה צהרים...... יותר רוח חופשיה כזו. היא גם סבתא לא שגרתית.... בתור נערה- זה היה חסר לי. היחסים שלי עם אמא היו טעונים מאוד, והיינו רבות לא מעט. אבל היום (עוד לפני ההריון הראשון) היחסים שלנו טובים מאוד, זה לא שהיא השתנתה- זה שאני קיבלתי אותה כמו שהיא ומצאתי בה בדרך גם המון דברים טובים שאף פעם לא שמתי לב אליהם. אני יכולה לומר בלב שלם שאני אוהבת את אמא שלי מאוד- והיום הרבה יותר מאשר בעבר.

 

[גלשני]

האהבה שלה לילד שלי

גורמת לי לאהוב אותה ולקבל אותה יותר. מעולם לא היינו מאוד קרובות, אבל הלידה והקשר היפה שלה עם מתן גורם לי לקבל הרבה דברים שפעם מאוד הפריעו לי אצלה.

 

[טיפוטף]

עם אמא כמו שלי עדיף לשמור מרחק

רב ככל האפשר. אז בעצם אין אמא ואין סבתא.

 

[אמאאור]

גם אצלי ../images/Emo31.gif

איזה נושא טעון, אוף... אצלנו תמיד הקשר היה חולה. אף פעם לא היינו ממש "אמא ובת". כמתבגרת היו הרבה ריבים ובכי, כבוגרת היו תקופות של ניתוקים לחלוטין (ברמה של שנים בלי שיחת טלפון אפילו). לחתונה הראשונה שלי אפילו לא הזמנתי אותה. בשנה האחרונה, כשהייתי לקראת סוף ההריון, היא יזמה איזשהו חידוש קשר, אחרי ניתוק של 2-3 שנים לפחות, ואחרי הלידה הגיעה לביתי כמה וכמה פעמים עם אוכל מבושל, קניות ומתנות. זה מאוד הפתיע אותי וחימם לי את הלב, כי למעשה אף אחד לא עזר לנו חוץ ממנה. עם זאת, היא לא ממש השתנתה - עדיין מאוד ביקורתית, מתלוננת על כל דבר, תמיד בכובע ה"מסכנה" ש"עושים לה", מאוד מייגעת, מאוד ממאיסה את נוכחותה ומאוד קרה רגשית. והיום גם אני מאוד חנוקה מתסכול ומאכזבה (לא רק בגללה), ועדיין, באיזשהו מקום, מפנטזת על איך זה כשיש לך "אמא אמיתית", כמו בחלומות.

 

[היידי אור]

חתונה ראשונה../images/Emo12.gif?

מה אני לא יודעת?

 

[אמאאור]

הו, רבים השדים שיש לי בארון ../images/Emo67.gif

נכון רוב החבר'ה גומרים צבא ונוסעים להודו לדפוק ת'ראש? הוורסיה שלי ללדפוק ת'ראש ולשבור את הכלים אחרי הצבא כללה חתונה עם החבר מהתיכון... בת עשרים וחצי כבר הייתי גרושה ותיקה.

 

[היידי אור]

וא וא וי וא.....

מתי תהיי אשת השבוע? זה נושא לדיון רציני..........

 

[אמאאור]

יאללללה!

להירשם? לקחת מספר?

 

[אביטלתל]

נושא חזק בחרת

בעיניי גדלתי עם אמא מרוחקת, פיזית וגם נפשית/רגשית אני חושבת שההורים שלי התחתנו ועשו ילדים כי זה מה שזוגות צעירים עשו בזמנם. ובטוח היה לחץ מהמשפחות למסד את הקשר ולעשות נכדים. במקביל הם עבדו כמובן. בתור תינוקות היינו הרבה אצל הסבתות. אני הייתי מאוד קשורה להורים של אמא, בייחוד לסבא. יותר מאוחר גדלתי ובתקופת הילדות הערצתי את אמא שלי וחיכיתי לרגע שהיא תגיע הבייתה. אבל אני לא זוכרת קירבה מיוחדת כשהיא הגיעה. רק תחושה מוזרה. הרגשתי שהיא הייתה עסוקה בעצמה ובמערכת יחסים עם אבא שלי (שהייתה בעייתית לאורך שנים רבות, בלשון המעטה) בגיל ההתבגרות זה כבר הגיע להרגשת ניכור מסויימת. בסה"כ היחדים לא היו טובים במיוחד. אחרי הלידה זה השתנה לאט וקצת. היא הייתה מגיעה 2-3 פעמים בשבוע עם אוכל מבושל בשבילי, וגם קצת עזרה לנקות ולסדר (דברים יומיומיים). היו לה מדי פעם הערות מעצבנות אליי (גיל 3 חודשים - את צריכה לשחרר את הילדה). אבל היום כשאני עוזבת את העבודה היא תומכת בהחלטה שלי. לקראת סוף תקופת חופשת לידה (לקראת חצי שנה של איילה) היינו מגיעות אליהם לביקור בתדירות של בערך פעם בשבוע וזה היה נחמד. היא לימדה אותי לסרוג בביקורים האלה. אני חושבת שהיחסים שלנו נמצאים בקו שיפור איטי. אבל אני לא יודעת אם אי פעם נגיע למצב של קירבה אמיתית. אני הגעתי להשלמה עם מי ומה שהיא. אני לא מצפה ממנה לניסים ונפלאות ואני חושבת שזה מאוד עוזר לשתינו.

 

[רוית30]

שאלה כבדה שאלת

האמת, בילדותי אמא שלי לא ממש הייתה בתמונה, גם כשהייתה היא ידעה היטב לחצות גבולות, לפגוע בפרטיות שלי, לא לסמוך עליי, לדבר עליי עם אנשים אחרים וכו' - הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בנערותי. אחרי הצבא תפסתי מרחק ממנה, פיזית, זה עשה לי רק טוב. היום אחרי שהתחתנתי וילדתי את מיכל, החיחסים שלי איתה טובים, היא למדה איפה הגבולות שלי ומכבדת אותם לשם שינוי... אני נעזרת בה הרבה. מה קרה?

 

[טיפוטף]

ואין לי ספק שאנו נהיה שונות

(ואנחנו כבר בעצם). מדהים כמה התופעה הזו נפוצה. ומצד שני, זה לא עושה את המצב הזה לנורמלי. רק שלדבר על זה, מוריד קצת מהמשא הכבד שאנו נושאות. ואמא שלי? קצרה היריעה מלתאר את עומק מופרעותה. בעצם, קחו את כל ההודעות שלפני - הכל קרה. ועוד ועוד. שמעו סיפור: ההורים שלי לקחו אותי ואת אחי לטיול בת מצווה לאיטליה. הם רבו מתחילת הטיול ועד סופו. אחד ההיי לייטס היה כשאבא שלי הודיע באמצע הרחוב בוונציה, "אני הולך". ואמא שלי צעקה: "אז גם אני הולכת". והלכה לכיוון השני. ואני ואחי חזרנו לבד למלון. לקחנו את המפתח בקבלה, עלינו לחדר, וחיכינו, וחיכינו. אבא שלי חזר בחצות. אמא שלי אחרי שכבר נרדמתי. היום האחרון לטיול עבר באופן מדכא מאוד, הגענו לארץ והלכנו עם אבא שלי לבקר את הוריו (אמא שלי לא דיברה איתם כמעט מאז שהתחתנו). אבא שלי ביקש שלא נספר להוריו דבר ממה שקרה. הם שאלו איך היה, אמרנו: "נהדר".