סתם משתף...

[אהובת הספרן]

ובכן

לפני כמה חודשים נולד לכם ילד ראשון, אירוע משנה חיים ומטלטל שבמקרה של אשתך גם פיזית לא פשוט להתאושש ממנו.
לך נורא מפריע שאשתך לא פשוט קפצה חזרה למצבה לפני הלידה, שיש שינוי ויש ירידה באינטימיות. זה כל כך מפריע לך, מאוד מאוד מפריע לך, שאתה מנהל איתה הרבה שיחות כדי שתבין שזה מפריע לך.
אתה עושה הכל כדי שלא יהיה עליה שום נטל (חוץ מלהפעיל עליה לחץ כל הזמן ולשדר לה שאתה לא מרוצה ממנה באופן כללי)
היא לעומת זאת "מתעכבת מאוד" עם לטפל בבעיה פיזית כלשהי ש"מונעת מכם לשכב".
לסיכום:
במקום להתמודד עם תינוק אחד היא צריכה להתמודד עם שניים.
אם היא חשובה לך (היא. לא הצרכים שלך, לא מה אתה מצפה ממנה ומה אתה מצפה לקבל ממנה. היא) אז באמא שלך, תן לה את האויר והמרחב שהיא צריכה ופשוט תתמוך בה וזה יקח כמה זמן שיקח.

 

[ori 6]

תודה על הזמן שהקדשת לתגובה

אבל אני ממש לא מסכים איתך וזו לא הסיטואציה. אבל שוב, מעריך את הזמן ואת דעתך. fair enough, שבוע מצוין.

 

[איןאריותכאלה]

משתפת מהפרספקטיבה שלי כרעיה וכאם

ילדים הם ברכה גדולה אבל הם מגיעים עם תג מחיר, וכן, הזוגיות סופגת טלטלה. אתה נאיבי אם אתה חושב שתצליח לחזור למה שהיה לפני כן. כי מה שהיה לפני כן לא רלונטי יותר. לפני כן הייתם זוג ועכשיו אתם משפחה, כללי המשחק השתנו לתמיד. זה לא דבר רע, רציתם להפוך למשפחה, הוא רק דבר שדורש הסתגלות.

אני קוראת בין השורות כמה אתה משתדל, כמה אתה 'בסדר', אבל נדמה לי שכדאי לך להסיט את הפוקוס - כן, זה נהדר שאתה נותן לה את הרכב ושוטף כלים ומוריד את הפח - אבל אתה כל כך בסדר - שזה מרגיש שיש לך אג'נדה מאחורי הבסדר שלך.
אני אהיה הכי בסדר - ואת תתני לי את מה שהיה לפני כן.
זו נתינה מותנית - אני אמתח את עצמי ואת תמתחי את עצמך גם כן, ובמאמץ משותף נצליח להחזיר עטרה ליושנה. אני חושבת שנתינה אמיתית נראית קצת אחרת. אין בה סטופר, היא לא נעשית בשביל התמורה, אלא לשם עצמה.

היא לא יכולה לתת לך את מה שהיה לפני כן. לא כי היא לא רוצה, אלא כי היא במקום אחר לגמרי. היא לא פנויה אליך כמו קודם. ובעוד שאתה כאב עובר שינוי ענק בחייך - היא עוברת שינוי ענק גם בחייה וגם בגופה. אתה לא מתאושש מלידה. אתה לא סובל מהורמונים. לך אין דלקת בשד אם אתה מפספס הנקה או שאיבה. הגוף שלך היה ונותר בדיוק אותו הדבר כמו לפני שהפכת לאב. זה דבר שחשוב שתזכור. כל הזמן.

בוא נדבר רגע על סקס בתור משהו שנותנים. אני מכריזה על 'אזור אסון' אחרי הלידות שלי (אתה יודע, יצא משם בנאדם....) , החזה שייך (בלעדית!) ליונק התורן (לא יכולה לדמיין שבעלי יגע בי שם). ואם הוא מתלונן זה קצת מעצבן אותי, כי יש עלי 24/7 תינוק, אני מוצפת במגע, הבית הפוך, הראש הפוך, הלב הפוך - לחץ זה הדבר האחרון שאני צריכה ויכולה להכיל עכשיו. אז שיחות / תלונות / התבאסות באופן כללי - נחוות באופן שלילי ביותר.

אני מהמרת שהדבר שהיא הכי צריכה ורוצה ממך זה שתראה אותה באמת, כפי שהיא. והיא לא כמו קודם. ולא רוצה להיות כמו קודם (ע"ע העיכוב בפתרון הבעיה הפיזית שקשורה לסקס). כשהאג'נדה שלך תפסיק להיות - אני אהיה בסדר ואת תחזרי להיות כמו קודם - ותתחיל להיות - אני אהיה בסדר ואת תהיי מי שאת היום - תקבלו בחזרה את האינטימיות שנפגעה.

ומילה לגבי השינויים (והסקס) - אני חוזרת לעצמי בערך חצי שנה אחרי לידה (כן, יצא משם בנאדם...) אבל אני חוזרת אליו הרבה לפני כן, כי אני אוהבת אותו, כי אושרו חשוב לי. אבל זו אני שחוזרת אליו. לא הוא שמחזיר אותי אליו באמצעות לחצים שונים.

הינקות אורכת חודשים ספורים עד שנה בערך. הפעוטות עוד שנתיים פחות או יותר. ואז כבר יהיה לכם ילד. היום אחרי שילדתי את בתי האחרונה, אני מרגישה כמה הזמן עובר לי מהר, אבל אני זוכרת כמה הוא עבר לאט כשנולדה הבכורה שלי, וכמה כמעט כל החלטה הרגישה הרת גורל בהתחלה. חלק מהקשיים שאתם חווים בתוך הזוגיות נובעים מכך שההורות עדיין טרייה, שאתם עדיין מגבשים אותה, כל אחד עם עצמו וגם שניכם ביחד, וזו טריטוריה חדשה שאתם צועדים בה צעדים ראשונים.
אני מאחלת לך יותר נחת בהתבוננות עליה ועל השינויים שעוברים עליכם. הם נחוצים ובלתי נמנעים ובסופם תגיעו למקום חדש ושונה.

 

[סתםמשתמש123]

חייב להגיב

אני רוצה לומר לכל הנשים שחיות פה בסרט שזה בסדר להזניח את הגבר ולתייחס אליו כמו אל כושי שכבר כאילו עשה את העבודה שלו ועכשיו לא צריך ואותו ויכול ללכת.
אז נכון, יש תינוק ורוב המעמסה היא על האם. אבל מי שיותר רצה את התינוק זאת האם כי זאת ההגשמה והמהות שלה.
אתן חושבות לעצמכן שכמה שנים בלי סקס זה בסדר וכבר לא צריך להביע שום הערכה או חיבה לגבר כי גם ככה הוא יהיה שם וכבר בכלל לא צריך לספור אותו - אז אתן טועים בענק.
אני לא מדבר על התקופה הראושנית של הלידה, שכמובן אי אפשר כלום.
אבל אחרי 3 חודשים זה כבר מספיק זמן כדי לספק את הגבר וגם בדרכים אחרות.
סקס בטח שאפשר לעשות כבר אחרי חצי שנה ואם יש פה משהי שחיה בסרט שגבר ישאר במערכת יחסים בלי סקס במשך שנים אז היא טועה
ואו שהיא תמצא את עצמה עם גבר שרק ירצה לברוח מהבית וישאר מאוחר בעבודה (ויבגוד) או שתמצא את עצמה גרושה.
גם על הגבר יש נטל של פרנסה, עבודה ועזרה בבית. אי אפשר להתעלם לגמרי מקיומו.
היום גירושים זו לא מילה גסה, והתקופה אחרי הלידה היא תקופה קריטית.
כן לפעמים צריך לעשות סקס גם אם לא הכי בא, מתחילים ואז מגיע החשק כמו שעם האוכל בא התאבון.
צר לי שמנקודת המבט הצרה שלכן כנשים אתן שוכחות בזכות מי אתן בכלל הגעתן להריון ומי היה שם קודם. הכי קל לאבד את עצמך ולתת הכל לילד, אבל אם תזניחו את הזוגיות תמצאו את עצמיכן גרושות.
אף גבר לא אוהב להרגיש לא מוערך, בלי אף מילה טובה או קצת יחס וכן! גם סקס.
אז אם לא בא לכן לגדל את התינוק לבד ולשנות סטטוס לגרושה - תתאפסו על עצמכן!
כאילו שסקס זה דבר רע, איזה קלפטע הנשים פה

 

[חייבתלהגיב]

אשכרה תינוק מגודל.

אם הייתי נשואה לך, הייתי מתגרשת בשמחה

.

 

[ori 6]

מוכרח לציין

שהתגובה שלו גם צרמה לי נורא.
מצד אחד, יכול איכשהו להבין אותה ואני מניח שבתוך תוכי התת מודע והיצרים שלי אומרים בדיוק את הדברים האלה. אבל אני לא לבד בעולם הזה ובקשר הזה והיא אהבת חיי ואם ילדי, "אין לי ארץ אחרת" ו-"רק אהבה תנצח".
תגובה ממצה לדעתי

 

[סתםמשתמש123]

מגודל או לא, המצב הזה לא יכול להמשך כך

אם הגברת חיה לה בעולם דמיוני משלה ולא מבינה שהיא חיה עם בן זוג שגם לו יש צרכים (ולאו דווקא מיניים) היא פשוט תאבד אותו.

במוקדם או מאוחר, הבחור שלנו יתחיל להרגיש תסכול, וזה יכרסם באהבה הענקית שיש לו.
ברגע שזה יקרה הוא כבר יהיה אדיש כי כמה כבר אפשר לספוג ואז גם יצטברו משקעים שלא תמיד אפשר לתקן.

היא לא הראשונה ולא האחרונה שיולדת ילדים.

בואו ניקח את זה הפוך - פתאום הבחור שלנו מחליט שהוא בדיכאון ולא בא לא לעבוד, עכשיו הוא רק מצוברח במשך שנה, מוזנח ורק יושב בבית עם פרצוף חמוץ, לא בא לו לעשות כלום בבית ושום פעילות זוגית - כמו זומבי.
כמה הנשים יחזיקו מעמד כך בזוגיות כזאת? חודשים? שנה? שנתיים? בסוף זה יתפוצץ.
מה התשובה עכשיו? עכשיו תגידי על האישה שהיא תינוקת מפונקת?
אין שום הבדל, זה בדיוק על אותו משקל וחבל שיש כאן נשים שלא רואות את זה.

והערה אחרונה - לקחת את זה לפסים אישיים - אני נמנע מלענות לזה כי זה לא רלוונטי לדיון.

 

[חייבתלהגיב]

אם כבר פסים אישיים - יש לך ילדים?

הגברת לא חיה בעולם דמיוני, ובן הזוג יכול לחכות עד שהיא תתאושש, גם אם זה ייקח שנה. לא רק שהיא ילדה תינוק - היא ילדה את התינוק שלו! לבוא אליה בטענות אחרי 3 חודשים, כי אתה החלטת שזה די והותר זמן להתאוששות - ובכן, כאמור, אין לי ספק שמי שכתב את זה הוא תינוק מגודל בלי שום מושג בעניינים האלה. אז נחזור לשאלה - יש לך ילדים?

 

[סתםמשתמש123]

כן

יש לי ילדים, וכבר אחרי חודש מהלידה אשתי סיפקה אותי בדרכים אחרות וחזרנו לעשות סקס אחרי חודשיים (שאת זה היא יזמה), כמובן שלא באותה תדירות אבל עדיין זה משהו שעזר להתמודדות של שנינו.

עשיתם מסקס איזה ביג דיל, נשים אמורות גם לרצות בזה
לפעמים גם רבע שעה יכולה לעשות פלאים למצב הרוח לשני הצדדים.

 

[חייבתלהגיב]

ואתה שם לב להבדל בין המצבים שלכם?

אשתך כ-ן הייתה מסוגלת לקיים יחסים אחרי חודשיים - והיא זו שיזמה את זה. לעומת זאת, אשתו לא מסוגלת, והוא מנסה ללחוץ עליה כן לעשות את זה. הבנת את ההבדל? אף אחד לא אומר שאישה חייבת ל-א לקיים יחסי מין אחרי הלידה, אם היא התאוששה וזה מתאים לה. מה שאומרים זה שאם היא ל-א התאוששה וזה ל-א מתאים לה, הגבר - אם הוא לא תינוק מגודל - בהחלט יכול להתאפק. למזלך אשתך לא הייתה צריכה להיווכח בפגמי האישיות המזעזעים שלך כי היא מאותן נשים שמתאוששות מהר - אחרת אולי היית רואה את הילד הבודד שהיה נולד לך ממנה רק כל סופ"ש שני...

 

[ori 6]

תיקון

לא מנסה ללחוץ עליה לעשות שום דבר.

 

[חייבתלהגיב]

"עשינו המון שיחות על הנושא, שמאוד מאוד מפריע לי"

נשמע לי כמו לחץ - אלא אם הכוונה שלך היא שהיא יזמה את כל אותן שיחות, ושאתה לא מנסה להעביר בשיחות את המסר שזה "מאוד מאוד מפריע לך", אלא מקסימום מהנהן בנימוס כשהיא מעלה את האפשרות שאולי זה קצת בעייתי מבחינתך שאין ביניכם סקס.

 

[ori 6]

השיחות הן

עלינו, כזוג. זה אמנם עולה מדי פעם (ואין עשרות שיחות), אבל זה שולי לעיקר. בנקודה הזאת אני כן מבין איפה ההתאמות שלי צריכות לבוא לידי ביטוי, אבל עדיין. שם דברים על דיוקם.

 

[shuroo1]

לא נכון!

רבע שעה לנשים, זה לא מספיק. זה סקס אגואיסטי שמספיק רק לך.
&nbsp
אז אם לזה הרגלת אותה, למה שהיא תרצה את זה?!

 

[אהובת הספרן]

לגמרי. ויפה שניה אחת קודם

 

[נוסעת בזמן אחר]

זוגיות ויחסים זה קצת יותר מורכב..(יש שמועה כזאת)

 

[shuroo1]

למה אתה מניח שמי שרצה זאת האמא?!

מה זה הבולשיט הזה בכלל?!

לתפיסתי, נשים לא רוצות ילדים יותר מהגברים שלהם. שעון ביולוגי זו פיקציה.

ילד זה משעבד. מי צריך אותו בכלל?!

 

[ori 6]

תודה על התגובה והזמן שהשקעת, תגובה קצרה שלי

אין שום אג'נדה.

מאיפה נקודת ההנחה שאני עושה אתזה כדי להיות בסדר או לקבל משהו חזרה?
עד כדי כך לך בעצמך אין אמון בכוונות של גברים?

עוד הרבה לפני ההיריון, כשהיא הייתה צריכה בסופי שבוע לעשות דברים עבור העבודה שלה, כל עבודות הבית, רובן המוחלט ליתר דיוק היו 'עלי'. רק כדי להדגיש, אני עושה את זה בכיף, באהבה. הרי גם אני חי בבית לא? חוץ מזה - למה זה בדיפולט כביכול תפקידה של האישה? אני נהנה לטפל בבית שלי ולתת לה ולי תחושה נעימה (חוץ מהעבודה שהיא נורא בלגניסטית מטבעה).

סה"כ זה נאמר כרקע כללי מלא, כי חשבתי שזה ראוי לציון כי אני חושב שאם ניקח סטטיסטיקה מסוימת אני נמצא במקום חריג מהבחינה הזאת ושמח להיות שם.

העניין הוא לא רק הסקס. לא מצפה לניצוצות ואש ותמרות עשן. כן רוצה ומייחל שבסוף ערב כשהוא הולך לישון קצת, שהיא תשים עלי הראש ויד כדי לנוח. תתן נשיקה קטנה. כשזה לא זה ולא זה ולא זה (גם בסופי שבוע שאני עושה הכל כדי שהיא תנוח כמעט לחלוטין), זה קשה (לצד הקושי הפחות בהרבה כאבא טרי לעומת אם טריה)

למרות הקושי, אני תמיד נשאר "כמו תמיד". אבל ביום ה-X רצוף בחודש ה-X רצוף, לא תמיד קל לי לשמור על האנרגיות האלה ולהרים אותה ולא לשתף אותה במה שאני מרגיש וחווה.

בקיצור, נסכים לא להסכים.

 

[חייבתלהגיב]

מישהי באחד השרשורים נתנה לך עצה מעולה -

אם אתה רוצה שהיא תתן לך חיבה, כמו שאתה מתאר - היא צריכה להיות בטוחה שזה לא ייתפס אצלך כרמז לסקס, ושלא תחזיר לה בלחץ לכיוון הזה.
אם תציע לה את זה - ותגיד לה משהו בסגנון של "אני מבין שכרגע יש לך קושי עם סקס, אבל אשמח לגילויי חיבה אחרים" ותפרט בדיוק כמו שפירטת פה (חיבוק, נשיקה, וכו') - קשה לי להאמין שתזכה לסירוב. אז אם אתה מוכן לעמוד מאחורי זה, ולא לנסות למשוך לכיוון סקס, זה ממש יכול לפתור לך את הבעייה. השאלה אם אתה באמת מוכן לעמוד מאחורי זה.

 

[ori 6]

כן..

זה נורא מתחבר לי לסיטואציה מסוימת שהייתה לנו.
בגדול כך פעלתי, אבל נראה לי שבאתי לזה קצת בצורה עקומה.
הדיון שמתנהל פה עוזר לי לראות את זה גם קצת מהצד ופוקח עיניים, אני לוקח הכל ואדע ליישם את זה עם עצמי ובדרך שתתאים לנו.