Bitch47Percents
New member
תלכי למסדר חולים
אבל ממש מש מוקדם, כי מחר נגמרת ההדממה והם חוזרים למתכונת רגילה ויהיה עמוס בטירוף.
אבל ממש מש מוקדם, כי מחר נגמרת ההדממה והם חוזרים למתכונת רגילה ויהיה עמוס בטירוף.
עבודה בחברת פרסום לגילאי 15-18...
- פותח הנושא InvertBoy
- פורסם בתאריך
EVE Lights
New member
אה ויש לי חום, 38.2 ../images/Emo10.gif
The Charmd One
New member
אוף, תרגישי טוב בוב:/../images/Emo24.gif../images/Emo79.gif
רקוויאם לאהבה
New member
../images/Emo32.gifאז חזרתי.
כבר בחמישי בבוקר, האמת. קורה לכן שאתן חוות משהו רק אחרי שהוא נגמר? פתאום אני באמת מסוגלת להריח את הירוקירוק גשוםגשום הזה של אנגליה. להרגיש את החור שעושה איבוד כוח המשיכה בבטן, בהמראה, את הקסם שבלעצום את העיניים ולהתעורר אחרי כמה שעות במקום אחר לגמרי. זה מטורף. להספיק לקלוט את החיפזון של לונדון לפני שאת נדרסת, או להבין את הבכי הזה שלי שמה, בליברפול, מודחק כזה וחנוק, כשהנחתי יד על הפסל של ג'ון לנון. בא משום מקום בערך. ליד שיכורים ותיירים גרמניים, פתאום דמעות. זה היה טיול מוזר כזה. עצוב. לונדון נורא עצובה. הם לא מרימים את העיניים, הבריטים, ברכבת התחתית. או בכלל. אפשר למות שם ואף אחד לא ישים לב. אבל יש שמה אמני רחוב מוכשרים נורא וכבשים יפות. יותר מדי גשם לטעמי. אין כמו הבית, אני לא צריכה נעליים אדומות בשביל להבין את זה (רק מקום להתגעגע מדי פעם).
כבר בחמישי בבוקר, האמת. קורה לכן שאתן חוות משהו רק אחרי שהוא נגמר? פתאום אני באמת מסוגלת להריח את הירוקירוק גשוםגשום הזה של אנגליה. להרגיש את החור שעושה איבוד כוח המשיכה בבטן, בהמראה, את הקסם שבלעצום את העיניים ולהתעורר אחרי כמה שעות במקום אחר לגמרי. זה מטורף. להספיק לקלוט את החיפזון של לונדון לפני שאת נדרסת, או להבין את הבכי הזה שלי שמה, בליברפול, מודחק כזה וחנוק, כשהנחתי יד על הפסל של ג'ון לנון. בא משום מקום בערך. ליד שיכורים ותיירים גרמניים, פתאום דמעות. זה היה טיול מוזר כזה. עצוב. לונדון נורא עצובה. הם לא מרימים את העיניים, הבריטים, ברכבת התחתית. או בכלל. אפשר למות שם ואף אחד לא ישים לב. אבל יש שמה אמני רחוב מוכשרים נורא וכבשים יפות. יותר מדי גשם לטעמי. אין כמו הבית, אני לא צריכה נעליים אדומות בשביל להבין את זה (רק מקום להתגעגע מדי פעם).
מכירה את ההרגשה, אבל..
זה לא שאפשר למות שם ואף אחד לא ישים לב. לפי איך שהייתי שם, ההרגשה היתה נחמדה כזו.. אומנם נכון, לונדון די עצובה בגלל הגשם התמידי והשמיים האפורים, אך אנשים כן מרימים את ראשם, אפילו מדברים וצוחקים איתך מדי פעם, מתעניינים. השהות הקצרה שלי שמה גרמה לי להתאהב במקום הזה. מבחינתי, לרוב הבריטים יש איזה משהו קסום כזה, אולי זה סתם המקום. אבל לפי האנשים שאני ראיתי ופגשתי, כל אחד יותר נחמד מהשני.
זה לא שאפשר למות שם ואף אחד לא ישים לב. לפי איך שהייתי שם, ההרגשה היתה נחמדה כזו.. אומנם נכון, לונדון די עצובה בגלל הגשם התמידי והשמיים האפורים, אך אנשים כן מרימים את ראשם, אפילו מדברים וצוחקים איתך מדי פעם, מתעניינים. השהות הקצרה שלי שמה גרמה לי להתאהב במקום הזה. מבחינתי, לרוב הבריטים יש איזה משהו קסום כזה, אולי זה סתם המקום. אבל לפי האנשים שאני ראיתי ופגשתי, כל אחד יותר נחמד מהשני.
N o o s h y
New member
../images/Emo32.gif בפעם האחרונה ונראה לי
שגם היחידה בה התקשרתי אליה בהופעה כדי להקדיש לה שיר הייתה בהופעה של אביב, עשור למכתב ובכורה לעם הזמן. זה היה ב8.4.06, בשעה 00:33 (אז זה כבר הופך ל9.4) עם השיר 'בשבילך'. איכ. זה היה אז פחות מחודש. איך חייתי עם עצמי... מזל שהיו מלא עיסוקים לשקוע בהם באותה תקופה. אני זוכרת שבהופעה של בלאקפילד ב2.2 שכמעטכמעט הלכתי איתה היא התקשרה אליי מלא. זה היה בשיר hello ("זה לא סאמר! זה הלו! הלו הלו הלוווו!!". פח. מפגרת) וגם בגרסא אקוסטית שבלאקפילד עשו לשיר של זמרת ששכחתי את שמה. היום היא גם התקשרה, הייתה בהופעה של פורטיסחרוף ומשינה. זונה. היא גם טרחה ללבוש את המכנס המדובר שנקרע לה אז. פחח. הומלסית. היא אפילו שלחה סמס אזהרה לפני כדי להסביר לי בשביל מה היא מתקשרת וכדי שאענה לה. כאילו לא הייתי עונה לה בכל מקרה. אני אפילו לא זוכרת איזה שיר זה היה. אני רק זוכרת את הצעקות שלה, השירה המטופשת שלה ברקע ואת הלחיים שלי בחיוך שנמתח מאוזן לאוזן שהיה טהור כלכך. השיחה עם איילת אתמול גרמה לי לתהות שזה באמת קשה לצאת מהאוטופיה בה הייתי ולהמשיך הלאה. כמה שאני מנסה זה חוזר.
שגם היחידה בה התקשרתי אליה בהופעה כדי להקדיש לה שיר הייתה בהופעה של אביב, עשור למכתב ובכורה לעם הזמן. זה היה ב8.4.06, בשעה 00:33 (אז זה כבר הופך ל9.4) עם השיר 'בשבילך'. איכ. זה היה אז פחות מחודש. איך חייתי עם עצמי... מזל שהיו מלא עיסוקים לשקוע בהם באותה תקופה. אני זוכרת שבהופעה של בלאקפילד ב2.2 שכמעטכמעט הלכתי איתה היא התקשרה אליי מלא. זה היה בשיר hello ("זה לא סאמר! זה הלו! הלו הלו הלוווו!!". פח. מפגרת) וגם בגרסא אקוסטית שבלאקפילד עשו לשיר של זמרת ששכחתי את שמה. היום היא גם התקשרה, הייתה בהופעה של פורטיסחרוף ומשינה. זונה. היא גם טרחה ללבוש את המכנס המדובר שנקרע לה אז. פחח. הומלסית. היא אפילו שלחה סמס אזהרה לפני כדי להסביר לי בשביל מה היא מתקשרת וכדי שאענה לה. כאילו לא הייתי עונה לה בכל מקרה. אני אפילו לא זוכרת איזה שיר זה היה. אני רק זוכרת את הצעקות שלה, השירה המטופשת שלה ברקע ואת הלחיים שלי בחיוך שנמתח מאוזן לאוזן שהיה טהור כלכך. השיחה עם איילת אתמול גרמה לי לתהות שזה באמת קשה לצאת מהאוטופיה בה הייתי ולהמשיך הלאה. כמה שאני מנסה זה חוזר.
../images/Emo32.gif
"מסביבי היו אנשים שיכורים. ילד מהשכבה שלי, שגר מול הבית שלי ואנחנו מדברים רק כשהוא שיכור ניסה לשדל כל דבר מסביבו. הכל היה עצוב נורא, לפחות מבחינתי. הוא הכין ארוחה רומנטית לחברה שלו והיא בכלל לא התלהבה. איתן שאל אותי מה לקנות למישהי שהוא יוצא איתה כמתנת גיוס. אמרתי מצלמה, כי היא בקולנוע ואוהבת כאלו דברים. הוא אמר "כן בטח, אני מדבר על משהו בגג 50 שקל" "טוב, אז תקנה לה נר" חשבתי על איזה דור עצוב אנחנו שהכל בא עם הוראות הפעלה, ולכל סיטואציה יש רשימה של מוצרים שאפשר לקנות. אף אחד לא חושב 'רגע, אני אכין למי שאני אוהב את מה שהוא באמת רוצה. אני אכיר אותו ואעשה לו מה שאני מרגיש שצריך לעשות'. --- זה דיון רב תקופתי, הדבר הזה. מה עדיף, להיות חלק מחברת בני האדם ולבעור בלבבם של אנשים, על דברים קטנים כגדולים- לשמור מקום באוטו או לשאול בעת צרה, או יותר מזה. או.. להיות אחד מהגאונים הבודדים האלו, אלו שלפי עוזי משנים את העולם. להוציא ספר. לגלות איזו תורת יחסות. לכתוב דברים שישארו לנצח נצחים, כי על אנשים מכבים את השאלטר ומרגע מסוים הם נשארים זכרונות, והכתבים נשארים לעד. להמחיש צלילים עצובים שפועמים בך. להמחיז דמיונות. להיות שליחו של אלוהים. רובם היו בודדים, כי זה הרי הריק החברתי הזה ש.. שלא יודעת מה. ואני אומרת- תנו להיות נורמלית, חיים נורמלים, להתבגר כמו בנאדם, לחיות ולמות ולא להתעסק בכל הבחוץ והלבד הזה, לצאת כבר מהבועה התמידית הזאת שמבודדת אותי מהחברה. וכל מיני דליה רביקוביצ'יות למיניהם אולי יתנגדו לי, הרי מה היא מתת הדמיון, אבל לא. זו בריחה. מה לא הייתי נותנת בשביל להיות נורמלית באמת, בשביל שאנשים היו מתחילים איתי ברחוב, בשביל לסיים י"ב לא תחת סטיגמת 'מוזרה' שאף אחד לא טרח לבדוק. לא כלכך בחוץ. --- אבל בימים כאלה שכל הרצון שלי מתרכז בכלום וגופי חלש ונפשי מותשת, והשמש שחודרת בין התריסים מצמררת את עצבי ומערערת את קיומי, אני תוהה. תמיד היה ברור לי שאני סובלת מהפרעה נפשית כלשהו. לפעמים קיוויתי שזה ככה, רק כדי להרגיש שאני מוגדרת וקצת פחות לבד. כשגיליתי על החרדה החברתית הוקל לי מאוד, אבל דכאון? ברור שיש לי, למרות שאני מעולם לא אאבחן את עצמי ואפול לפח הזה של עצלנות. אבל לפעמים אני תוהה, אם בכלל יש טעם להתקיים במסגרת רווית העצב הזאת. אולי אין טעם בכלל לנסות אחרת, להגיד מילים חדשות, לשנות פורמט מגורים, חברה, סביבה, אולי בסופו של דבר הריק יינוק גם את זה ברגע של חולשה? --- באמת שיכולתי להיות סופרת, אם רק הייתי מתמודדת עם כל המחשבות הנפלאות שלי ורוקמת אותם לתוך תמונת מצב. הכתיבה שלי לא ממש זורמת לפעמים, אבל לא נורא. אני מתבגרת (אפילו ברגעים אלו ממש, של לעיסת מסטיק מול המחשב ולק שחור וגירודים בתחת. לקים. זה כלכך לא אני, וזה כלכך מצחיק אותי. המסטיק בסדר. לתחת שלום), ואני מאמינה שגם הכתיבה שלי תסתפר בעתיד. זה חיפוש בנרות של תשומת לב, למרות שאני יכולה למצוא אותה בסביבה שלי, למרות שנאי צריכה להפסיק לדרוש אותה. את לא מעניינת אף אחד!! לפעמים שותקים!! אני מסכימה איתם, ולכן אצטרך לכתוב ספר. יקראו לו- אני. (או: בין גבות לנסיעה באוטובוס, דברים שעשיתי עכשיו ואני לא בטוחה מהי המשמעות שלהם אבל ממש מתחשק לי לספר על מה שקרה) --- אני.. בצורה מוזרה, מקסימה. סתם מנתחת את עצמי מלמעלה קצת. קצת עצוב שזה מה שהרגשתי ולא באמת אמרתי לאף אחד. אבל סתם. לילה ואני חוקרת את העבר.
"מסביבי היו אנשים שיכורים. ילד מהשכבה שלי, שגר מול הבית שלי ואנחנו מדברים רק כשהוא שיכור ניסה לשדל כל דבר מסביבו. הכל היה עצוב נורא, לפחות מבחינתי. הוא הכין ארוחה רומנטית לחברה שלו והיא בכלל לא התלהבה. איתן שאל אותי מה לקנות למישהי שהוא יוצא איתה כמתנת גיוס. אמרתי מצלמה, כי היא בקולנוע ואוהבת כאלו דברים. הוא אמר "כן בטח, אני מדבר על משהו בגג 50 שקל" "טוב, אז תקנה לה נר" חשבתי על איזה דור עצוב אנחנו שהכל בא עם הוראות הפעלה, ולכל סיטואציה יש רשימה של מוצרים שאפשר לקנות. אף אחד לא חושב 'רגע, אני אכין למי שאני אוהב את מה שהוא באמת רוצה. אני אכיר אותו ואעשה לו מה שאני מרגיש שצריך לעשות'. --- זה דיון רב תקופתי, הדבר הזה. מה עדיף, להיות חלק מחברת בני האדם ולבעור בלבבם של אנשים, על דברים קטנים כגדולים- לשמור מקום באוטו או לשאול בעת צרה, או יותר מזה. או.. להיות אחד מהגאונים הבודדים האלו, אלו שלפי עוזי משנים את העולם. להוציא ספר. לגלות איזו תורת יחסות. לכתוב דברים שישארו לנצח נצחים, כי על אנשים מכבים את השאלטר ומרגע מסוים הם נשארים זכרונות, והכתבים נשארים לעד. להמחיש צלילים עצובים שפועמים בך. להמחיז דמיונות. להיות שליחו של אלוהים. רובם היו בודדים, כי זה הרי הריק החברתי הזה ש.. שלא יודעת מה. ואני אומרת- תנו להיות נורמלית, חיים נורמלים, להתבגר כמו בנאדם, לחיות ולמות ולא להתעסק בכל הבחוץ והלבד הזה, לצאת כבר מהבועה התמידית הזאת שמבודדת אותי מהחברה. וכל מיני דליה רביקוביצ'יות למיניהם אולי יתנגדו לי, הרי מה היא מתת הדמיון, אבל לא. זו בריחה. מה לא הייתי נותנת בשביל להיות נורמלית באמת, בשביל שאנשים היו מתחילים איתי ברחוב, בשביל לסיים י"ב לא תחת סטיגמת 'מוזרה' שאף אחד לא טרח לבדוק. לא כלכך בחוץ. --- אבל בימים כאלה שכל הרצון שלי מתרכז בכלום וגופי חלש ונפשי מותשת, והשמש שחודרת בין התריסים מצמררת את עצבי ומערערת את קיומי, אני תוהה. תמיד היה ברור לי שאני סובלת מהפרעה נפשית כלשהו. לפעמים קיוויתי שזה ככה, רק כדי להרגיש שאני מוגדרת וקצת פחות לבד. כשגיליתי על החרדה החברתית הוקל לי מאוד, אבל דכאון? ברור שיש לי, למרות שאני מעולם לא אאבחן את עצמי ואפול לפח הזה של עצלנות. אבל לפעמים אני תוהה, אם בכלל יש טעם להתקיים במסגרת רווית העצב הזאת. אולי אין טעם בכלל לנסות אחרת, להגיד מילים חדשות, לשנות פורמט מגורים, חברה, סביבה, אולי בסופו של דבר הריק יינוק גם את זה ברגע של חולשה? --- באמת שיכולתי להיות סופרת, אם רק הייתי מתמודדת עם כל המחשבות הנפלאות שלי ורוקמת אותם לתוך תמונת מצב. הכתיבה שלי לא ממש זורמת לפעמים, אבל לא נורא. אני מתבגרת (אפילו ברגעים אלו ממש, של לעיסת מסטיק מול המחשב ולק שחור וגירודים בתחת. לקים. זה כלכך לא אני, וזה כלכך מצחיק אותי. המסטיק בסדר. לתחת שלום), ואני מאמינה שגם הכתיבה שלי תסתפר בעתיד. זה חיפוש בנרות של תשומת לב, למרות שאני יכולה למצוא אותה בסביבה שלי, למרות שנאי צריכה להפסיק לדרוש אותה. את לא מעניינת אף אחד!! לפעמים שותקים!! אני מסכימה איתם, ולכן אצטרך לכתוב ספר. יקראו לו- אני. (או: בין גבות לנסיעה באוטובוס, דברים שעשיתי עכשיו ואני לא בטוחה מהי המשמעות שלהם אבל ממש מתחשק לי לספר על מה שקרה) --- אני.. בצורה מוזרה, מקסימה. סתם מנתחת את עצמי מלמעלה קצת. קצת עצוב שזה מה שהרגשתי ולא באמת אמרתי לאף אחד. אבל סתם. לילה ואני חוקרת את העבר.
../images/Emo32.gifאני אוהבת לשתוק איתו
זה כיף לי והיום לא נגעתי בו בכלל ובכל זאת היה לי טוב לשתוק איתו, וזה מעולה ביום חמישי אחה"צ [וואי זה היה כל כך ממזזזממןןן] דיברנו ו-וואיייי, זה כל כך לא אני כל השיחות הרציניות האלה.. פיכסה אמרנו שאנחנו שנינו מפחדים אבל אמרתי שזה בכל זאת קל לי יותר, כי הוא אמיתי איתי הוא אמר, "אני כל הזמן חושב אולי פישלתי, אולי היא לא רוצה קשר כזה" ואמרתי לו שהכל טוב ואם הוא מהסס הוא יכול לשאול אותי, ואני אגיד לו אם טוב לי או לא, ובכל מקרה, טוב לי להיות איתו, וזהו.. זה מצחיק.. אנחנו באמת הגדרנו את עצמנו לא-ביחד ואף אחד גם לא מתייחס אלינו כאילו שאנחנו ביחד, חוץ מאנחנו בעצמנו, אנחנו כן מדברים ויוצאים כאילו שאנחנו חברים. אחר כך בלילה ביום חמישי נפגשנו.. השבטים שלנו נפגשו כאילו חח.. ליווינו חברות שלי לבית שלהן ואז התיישבנו על ספסל ואפשר לסכם את זה בזה שנמרחתי עליו.. עברו המון אנשים שהכרנו ברחוב וכל פעם קפצתי חח אמרתי לו, "נכון אם היית רואה ככה אנשים מהשבט שלך היית חושב עליהם דברים ממש רעים?" כי אני יודעת את זה, אני תמיד ככה וזה ממש מצחיק ומעוות שאני עושה פרצופים כשבנים ובנות נוגעים אחד בשני ואני בעצמי.. אם כי אני לפחות לא עושה את זה ליד אנשים אחרים! הוא אמר "כן.. עלינו לא יחשבו דברים רעים! סתם, אם יחשבו אני אגיד להם שאת אהבתי האמיתית" או משהו כזה חח. חמוד גם נזכרתי שבמסע, אז באתי אליו ואל חבר שלו ואני כזה "יש לי שאלההה" כי אני תמיד באה לאנשים "אה אה אה יש לי שאלה! אממ אממ אממ לוזוכרת. אה כן אזזזז- זהו." אני רציני עושה את זה לכולם כל הזמן חח אז אורי ישר אמר "כן, התשובה היא כן! אני רוצה להתחתן איתך" הוא ממש חמוד חחח אז בדרך הביתה ביום חמישי שאלתי אותו אם זה לא מצחיק אותו שאמרתי לו ביום שלישי שאני לא נוגעת בבנים וישר אחרי זה נגעתי בו.. אמרתי לו שאני מפחדת שהוא יתחרט על זה הוא אמר שהוא לא יתחרט אבל מה הוא יודע לעזאזל? הוא ילד קטן וטוב והוא בכלל לא יודע מה זה לגעת בבנות והוא בכלל לא יודע מה זה להתחרט אחר כך ומה זה להחליט שאתה ל-א נוגע יותר וליפול אני יודעת מה זה.. ואני אהיה ממש ממש עצובה אם הוא יתחרט.. אז היום היה מיני-יוםכיפור בשבילי והחלטתי שאני לא אגע בו יותר וזהו. עד כה זה מצליח לא רע. וכשהוא נוגע בי במקרה כשאני מעבירה לו את הפלאפון שלו אני נמסה. היה שמחתורה כזה מעעעעעעעווווללללההההה. אתמול בלילה היינו בשעריה והיום בערב היינו בראש העין וזה כל כך כיף! כל כך כיף שכולם מסורתיים!!!! שיש שלט בכניסה לבית כנסת, יש לכבות פלאפונים בכניסה לבית הכנסת.. בכפר גנים המסריחה היו מסתכלים על זה בעין כל כך עקומה.. מי שהולך עם פלאפון בשבת- עדיף שלא יבוא בכלל מי שצם ביום כיפור אבל עושה מלאכה- לא שווה כלום מי שהולכת עם מכנסיים וגופיה- אין לה מה לחפש באירועים דתיים אני כל כך לא הולכת לגדל את הילדים שלי בסביבה דוחה כזאת אני בעז"ה אגור במקום שחילוניים ודתיים חיים בו אשכרה ביחד ושאין בו חילוניים אלא כולם מסורתיים, מאהבה, כי הדתיים לא יהיו סנובים ודפוקים כמו בכפר גנים, אלא באמת ירצו שכולם ישתתפו ביחד בהכל.. אתמול בשעריה הלכנו ברחובות ומסביבנו התרוצצו ילדים קטנים עם אופניים.. ומכל הבתים יצאו אנשים והסתכלו.. והיום.. ילדים קטנים עם כיפות לבנות שמוציאים ושמים רק בשבת בחורות עם מיני וגופיה, תימניות מבוגרות ואשכנזיות צעירות, כולן רוקדות ביחד ואף אחת לא חושבת דברים רעים על השניה.. ספיר ואני אמרנו שאם היינו גרות בקיבוץ, נגיד, היינו הולכות עם מכנסיים וחולצות קצרות כי זה בעצם כן צנוע, רק שאיפה שאנחנו גרות זה נראה כל כך לא בסדר, ולא שאין פה חילוניים, וגם לא שאין פה דתיות שלבושות "לא צנוע"- פשוט מסתכלים עליהן בעין עקומה היום בתפילה התעצבנתי ממש על הבנים של לביא שבאים לבית כנסת ורק יושבים בחוץ ועושים רעש כל הזמן ואז חשבתי, מה אני רוצה בעצם אני לא יכולה לשפוט אנשים אחרים, וזה שהם הולכים עם כיפה, וזה שהם קמים בבוקר במקום לישון עד שההורים שלהם חוזרים מבית כנסת, וזה שהם באים לבית כנסת- את זה צריך להעריך, ולהסתכל על הדברים הטובים בכל בנאדם התחלתי לחשוב על זה כשסיפרתי לאחותי ששי גבסו היה חבר של אחות של חברה שלי, והשמועות אומרות שהם נפרדו כי הוא לא היה מספיק דתי בשביל המשפחה שלה- "מה שנשמע לי מגוחך, כי היא לא ממש דתיה" אז אחותי שאלה איך אני יודעת ואמרתי לה שלפי איך שהיא מתלבשת כשהיא באה בימי שישי לבית כנסת.. ואחותי אמרה "אם היא באה לבית כנסת אז היא בטח לא חילונית.." ואף פעם לא חשבתי על זה לפני זה.. בסך הכל זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה, ואם מישהו בוחר כן ללכת עם כיפה וכן לבוא לבית כנסת אז זה משהו שצריך להעריך! כאילו, יכול להיות הרבה יותר גרוע! בקיצור חפרתי ולא נראה לי שמישהי ממילא מבינה אותי אז אני אלך לישון בשלב זה.. אם קראת אז תגיבי בבקשה ואם יש לך משהו לומר או לשאול זה ישמח אותי!
בוקר טוב!
זה כיף לי והיום לא נגעתי בו בכלל ובכל זאת היה לי טוב לשתוק איתו, וזה מעולה ביום חמישי אחה"צ [וואי זה היה כל כך ממזזזממןןן] דיברנו ו-וואיייי, זה כל כך לא אני כל השיחות הרציניות האלה.. פיכסה אמרנו שאנחנו שנינו מפחדים אבל אמרתי שזה בכל זאת קל לי יותר, כי הוא אמיתי איתי הוא אמר, "אני כל הזמן חושב אולי פישלתי, אולי היא לא רוצה קשר כזה" ואמרתי לו שהכל טוב ואם הוא מהסס הוא יכול לשאול אותי, ואני אגיד לו אם טוב לי או לא, ובכל מקרה, טוב לי להיות איתו, וזהו.. זה מצחיק.. אנחנו באמת הגדרנו את עצמנו לא-ביחד ואף אחד גם לא מתייחס אלינו כאילו שאנחנו ביחד, חוץ מאנחנו בעצמנו, אנחנו כן מדברים ויוצאים כאילו שאנחנו חברים. אחר כך בלילה ביום חמישי נפגשנו.. השבטים שלנו נפגשו כאילו חח.. ליווינו חברות שלי לבית שלהן ואז התיישבנו על ספסל ואפשר לסכם את זה בזה שנמרחתי עליו.. עברו המון אנשים שהכרנו ברחוב וכל פעם קפצתי חח אמרתי לו, "נכון אם היית רואה ככה אנשים מהשבט שלך היית חושב עליהם דברים ממש רעים?" כי אני יודעת את זה, אני תמיד ככה וזה ממש מצחיק ומעוות שאני עושה פרצופים כשבנים ובנות נוגעים אחד בשני ואני בעצמי.. אם כי אני לפחות לא עושה את זה ליד אנשים אחרים! הוא אמר "כן.. עלינו לא יחשבו דברים רעים! סתם, אם יחשבו אני אגיד להם שאת אהבתי האמיתית" או משהו כזה חח. חמוד גם נזכרתי שבמסע, אז באתי אליו ואל חבר שלו ואני כזה "יש לי שאלההה" כי אני תמיד באה לאנשים "אה אה אה יש לי שאלה! אממ אממ אממ לוזוכרת. אה כן אזזזז- זהו." אני רציני עושה את זה לכולם כל הזמן חח אז אורי ישר אמר "כן, התשובה היא כן! אני רוצה להתחתן איתך" הוא ממש חמוד חחח אז בדרך הביתה ביום חמישי שאלתי אותו אם זה לא מצחיק אותו שאמרתי לו ביום שלישי שאני לא נוגעת בבנים וישר אחרי זה נגעתי בו.. אמרתי לו שאני מפחדת שהוא יתחרט על זה הוא אמר שהוא לא יתחרט אבל מה הוא יודע לעזאזל? הוא ילד קטן וטוב והוא בכלל לא יודע מה זה לגעת בבנות והוא בכלל לא יודע מה זה להתחרט אחר כך ומה זה להחליט שאתה ל-א נוגע יותר וליפול אני יודעת מה זה.. ואני אהיה ממש ממש עצובה אם הוא יתחרט.. אז היום היה מיני-יוםכיפור בשבילי והחלטתי שאני לא אגע בו יותר וזהו. עד כה זה מצליח לא רע. וכשהוא נוגע בי במקרה כשאני מעבירה לו את הפלאפון שלו אני נמסה. היה שמחתורה כזה מעעעעעעעווווללללההההה. אתמול בלילה היינו בשעריה והיום בערב היינו בראש העין וזה כל כך כיף! כל כך כיף שכולם מסורתיים!!!! שיש שלט בכניסה לבית כנסת, יש לכבות פלאפונים בכניסה לבית הכנסת.. בכפר גנים המסריחה היו מסתכלים על זה בעין כל כך עקומה.. מי שהולך עם פלאפון בשבת- עדיף שלא יבוא בכלל מי שצם ביום כיפור אבל עושה מלאכה- לא שווה כלום מי שהולכת עם מכנסיים וגופיה- אין לה מה לחפש באירועים דתיים אני כל כך לא הולכת לגדל את הילדים שלי בסביבה דוחה כזאת אני בעז"ה אגור במקום שחילוניים ודתיים חיים בו אשכרה ביחד ושאין בו חילוניים אלא כולם מסורתיים, מאהבה, כי הדתיים לא יהיו סנובים ודפוקים כמו בכפר גנים, אלא באמת ירצו שכולם ישתתפו ביחד בהכל.. אתמול בשעריה הלכנו ברחובות ומסביבנו התרוצצו ילדים קטנים עם אופניים.. ומכל הבתים יצאו אנשים והסתכלו.. והיום.. ילדים קטנים עם כיפות לבנות שמוציאים ושמים רק בשבת בחורות עם מיני וגופיה, תימניות מבוגרות ואשכנזיות צעירות, כולן רוקדות ביחד ואף אחת לא חושבת דברים רעים על השניה.. ספיר ואני אמרנו שאם היינו גרות בקיבוץ, נגיד, היינו הולכות עם מכנסיים וחולצות קצרות כי זה בעצם כן צנוע, רק שאיפה שאנחנו גרות זה נראה כל כך לא בסדר, ולא שאין פה חילוניים, וגם לא שאין פה דתיות שלבושות "לא צנוע"- פשוט מסתכלים עליהן בעין עקומה היום בתפילה התעצבנתי ממש על הבנים של לביא שבאים לבית כנסת ורק יושבים בחוץ ועושים רעש כל הזמן ואז חשבתי, מה אני רוצה בעצם אני לא יכולה לשפוט אנשים אחרים, וזה שהם הולכים עם כיפה, וזה שהם קמים בבוקר במקום לישון עד שההורים שלהם חוזרים מבית כנסת, וזה שהם באים לבית כנסת- את זה צריך להעריך, ולהסתכל על הדברים הטובים בכל בנאדם התחלתי לחשוב על זה כשסיפרתי לאחותי ששי גבסו היה חבר של אחות של חברה שלי, והשמועות אומרות שהם נפרדו כי הוא לא היה מספיק דתי בשביל המשפחה שלה- "מה שנשמע לי מגוחך, כי היא לא ממש דתיה" אז אחותי שאלה איך אני יודעת ואמרתי לה שלפי איך שהיא מתלבשת כשהיא באה בימי שישי לבית כנסת.. ואחותי אמרה "אם היא באה לבית כנסת אז היא בטח לא חילונית.." ואף פעם לא חשבתי על זה לפני זה.. בסך הכל זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה, ואם מישהו בוחר כן ללכת עם כיפה וכן לבוא לבית כנסת אז זה משהו שצריך להעריך! כאילו, יכול להיות הרבה יותר גרוע! בקיצור חפרתי ולא נראה לי שמישהי ממילא מבינה אותי אז אני אלך לישון בשלב זה.. אם קראת אז תגיבי בבקשה ואם יש לך משהו לומר או לשאול זה ישמח אותי!
ש ל ו מ צ ה
New member
בוקר טוב!
זה נשמע אחלה מה שאת אומרת
אבל שתינו גרות בפתח תקווה ויודעות למה דתיים בשכונות מסויימות וחילונים במקומות אחרים... זה לא מסתדר אחד עם השני מבחינת שמירת המצוות וכו', אני לא חושבת שדתי שמקפיד ואשתו הולכת עם כיסוי ראש וחצאית מסוגל לחיות כשבדלת השניה חי בן אדם ששם לו מוזיקה בשבת בבוקר ושומעים מהחלון את הצפצופים של האייסיקיו. כמובן שגם אצלי בשכונה יש כמה דתיים, או יותר נכון שומרי מסורת, אני לא יודעת מה הולך להם בתוך הבית אבל בשבת מאוד שקט פה ותכלס יש לי בית כנסת מתחת לבניין. אבל בכלליות - זה מאוד קשה, ואינטגרפיה כזו פוגעת בעיקר בדתיים המאמינים, או לחילופין בחילוניים שמתבקשים לשמור על הופעה נורמלית (תראי לי אישה דתיה שתשמח שהשכנה שלה לובשת גופיה ומכנסיים קצרים מול הילדים שלה. איזה מסר היא מעבירה להם? שהחילוני הוא שלילי?) או על קדושת המקום בשישבת... וכמה שהייתי רוצה כזה דבר, פשוט אין סיכוי שזה יקרה עכשיו, איך דבר כזה יכול להסתדר? כאילו, הייתי אצל דודה שלי בכפר חסידים. בשבת בבוקר את שומעת את הצעירים עושים רייסים עם טרקטורונים על הכביש כי הישוב פתוח בשבתות. אפילו אני התעצבנתי מהעניין הזה.
אבל שתינו גרות בפתח תקווה ויודעות למה דתיים בשכונות מסויימות וחילונים במקומות אחרים... זה לא מסתדר אחד עם השני מבחינת שמירת המצוות וכו', אני לא חושבת שדתי שמקפיד ואשתו הולכת עם כיסוי ראש וחצאית מסוגל לחיות כשבדלת השניה חי בן אדם ששם לו מוזיקה בשבת בבוקר ושומעים מהחלון את הצפצופים של האייסיקיו. כמובן שגם אצלי בשכונה יש כמה דתיים, או יותר נכון שומרי מסורת, אני לא יודעת מה הולך להם בתוך הבית אבל בשבת מאוד שקט פה ותכלס יש לי בית כנסת מתחת לבניין. אבל בכלליות - זה מאוד קשה, ואינטגרפיה כזו פוגעת בעיקר בדתיים המאמינים, או לחילופין בחילוניים שמתבקשים לשמור על הופעה נורמלית (תראי לי אישה דתיה שתשמח שהשכנה שלה לובשת גופיה ומכנסיים קצרים מול הילדים שלה. איזה מסר היא מעבירה להם? שהחילוני הוא שלילי?) או על קדושת המקום בשישבת... וכמה שהייתי רוצה כזה דבר, פשוט אין סיכוי שזה יקרה עכשיו, איך דבר כזה יכול להסתדר? כאילו, הייתי אצל דודה שלי בכפר חסידים. בשבת בבוקר את שומעת את הצעירים עושים רייסים עם טרקטורונים על הכביש כי הישוב פתוח בשבתות. אפילו אני התעצבנתי מהעניין הזה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.