עברתי על כל דפי הפורום

נברשת1

New member
היא גם לסבית. So?

ואם היא לא הייתה מנסה לברר על האפשרויות שלה לאמץ כי היא הייתה מוותרת מראש ואומרת "מי ייתן לי? אני לסבית, ואף אחד לא ייתן ללסבית לאמץ ילד!" היא בטח לא הייתה מאמצת את הילדה עד היום.
 
למפורסמים לא פעם דלתות נפתחות

ביתר קלות. בלי לעורר את חרון אפן של הפמיניסטיות, גברים מופלים בד"כ בכל הקשור לילדים. אגב, היא גם מתולתלת. ואחלה אחלה זמרת וזה הכי חשוב.
 

marish

New member
למה הטענה הזאת אמורה לעורר חרון אף

אצל פמיניסטיות? הרי המלחמה בסטריאוטיפים מגדריים היא גם מלחמה לשחרור הגבר מהמוסכמות הכובלות אותו
 
אני לא אוהב פמיניסטיות

(סתם כותרת מושכת אש) ולא אוהב שובניסטים. אוהב לוחמי שוויון. נושא חרון האף הועלה כי ישנם אנשים שמרוב שאיפה לצדק לצד שלהם לא רואים את הצד השני.
 

marish

New member
אש-אש-אש!

לוחמי שוויון זה שם כולל לאנשים שמטפלים במגוון של סוגיות חברתיות בוערות - מעוני ועד גזענות. אני דווקא חושבת שלתאוריה הפמיניסטית יש הרבה מה לתרום לגברים, אם הם יהיו מוכנים להקשיב ל"לסביות שעירות ששורפות חזיות".
 
אני התכוונתי לאנשים אשר בשם צדק

אחד רומסים כל צדק אחר. אגב תסבירי בבבקשה ללסבית הבאה ששריפת חזיה די פוגעת באיכות הסביבה...
 

נברשת1

New member
טוב, חשבתי שאתה באמת רוצה לאמץ

כמו שגאטו נגרו כתבה לך כמה הודעות למטה (בהודעה שלא הגבת לה), לפחות לגבי המסלול של אימוץ ילד מחו"ל והבאתו לארץ יש לך סיכוי ויש תקדימים לגברים בודדים שאימצו. אבל אני מקבלת את הרושם שאתה לא באמת רוצה לאמץ, אלא יותר מחפש כרגע תירוצים למה לא. "הייתי רוצה לאמץ, אבל מי יתן לי? אני גבר, ואני לא מפורסם..." - כל אלה הם תירוצים, שלא כל כך עובדים אם לא ניסית ברצינות להשיג אישור לאימוץ. וההוכחה: גאטו נגרו כבר סיפרה איך נתנו למכר שלה, גבר בודד, לאמץ ילד מחו"ל, וזה לקח לו די מהר בקלות - תוך כמה חודשים הוא השלים את תהליכי האימוץ. וגם אני, דרך אגב, שמעתי כבר על גברים לא נשואים שאימצו. אתה לא חייב לאמץ אם אתה לא רוצה. בכל אופן, ההחלטה אם לנסות להשיג בכלל אישור לאימוץ היא שלך. חבל להאשים את המערכת מראש כשאתה לא באמת רוצה לאמץ. בהצלחה בכל מה שתחליט לעשות.
 
בינתיים אכן לא השקעתי בזה.

לא מחפש תרוצים, משער. כרגע אני חי יופי עם 5 כלבים ושלושה חתולים. אולי אפילו זוגה בקרוב. לא ניסיתי אבל מהכרות שטחית, בעיקר קריאת עיתונים, נראה לי כי במקרה ואגיש בקשה לשרותים הסוציאלים לאמץ ילדים שהוצאו ממשפחות "קשות" אתקל בסרוב. נברשת חביבה, לשמור את הצפורניים לרעים בבקשה.
 

נברשת1

New member
באמת שלא התכוונתי לפגוע

פשוט קיבלתי הרגשה שאתה ממהר מדי להאשים את הרשויות הישראליות, שבלי כל ספק ראויות במקרים רבים לגינוי, אבל דווקא במקרה הזה נראה לי שהן יותר גמישות וסובלניות מרשויות של מדינות אחרות במערב. עד כמה שהבנתי, לזוגות הומוסקסואלים או לרווקים/רווקות באירופה הרבה יותר קשה לקבל אישור לאימוץ מאשר בארץ, לכן הגבתי ככה. איתך הסליחה אם נפגעת.
 
בארץ כנראה לא תוכל לאמץ אבל בחו"ל

זה אפשרי (כלומר אימוץ של ילד מחו"ל). לאחרונה ידיד שלי (רווק, בודד, הומוסקסואל) אימץ ילד מחו"ל. למעט העובדה שהוא לא הזכיר את עובדת היותו הומוסקסואל הוא לא שיקר בקשר לכלום, ותוך מספר חודשים (לא זוכרת בדיוק אז אני לא רוצה להטעות) הוא קיבל ילד לאימוץ. בהצלחה.
 

gertrude

New member
חלק מהסיבות שלי

להלן חלק מהסיבות שבשלן בחרתי שלא ללדת או לגדל ילדים. יש להקדים ולומר שכמובן שהכל מורכב יותר ושלא ניתן להעמיק בהודעת-פורום שכזו וכן שהדברים לא סותרים את העובדה שאני מחבבת מלא ילדים חמודים לגמרי ואני משוכנעת לחלוטין שילד גורם גם להמון סיפוק ואושר ושניתן למצוא עניין רב בללוות מישהו בצורה כזו לאורך חייו, ובכל זאת... ממש לא בשבילי ללדת או לגדל ילד, מקסים ומעניק ככל שיהיה.
אני לא רוצה ליטול אחריות מעשית ורגשית כה רדיקלית על חיי אדם אחר (כלומר לא רוצה להיות תלויה במישהו בצורה כה גורפת ולא רוצה שמישהו יהיה תלוי בי כך).
אני רוצה להישאר חופשייה לנסוע, ללכת, לחזור, להתבטל ולמות בזמן שאמצא לנכון.
התחייבות לילד היא ארוכה מדי, כוללת מדי, בלתי נגמרת, מאותו ליל התעברות ועד הרגע שאמות – מוגזם לגמרי.
אני מנסה לא לעשות דברים שאי אפשר להתחרט עליהם לעולם (או לפחות לקחת הפסקה).
יתסכל אותי מאד להקדיש את החיים שלי לאושרו של מישהו אחר באופן כה גורף, בלתי ניתן למניעה, ספציפי וכולא.
אני אדם ש"סידורים" הם הגיהינום הפרטי שלו. לא רוצה לבנות לעצמי חיים שיאמללו אותי ברמה הכי יומיומית: ללכת אתו לגן, להביא לחברים, לרופא, לטיפת חלב, לעשות חגים, להתחייב לבשל, לתקן את העגלה, לארגן יומולדת, לחפש בית-ספר, לקפל כביסה, לנקות, לסדר, אאאאאאאאאאאההההההה.
אין בי שום תשוקה להפוך את גופי וחיי למפעל יצור של דם וחלב, זה משהו בין משפיל למביך עבורי.
לא רוצה לפגוע באוטונומיות שלי, בייחודיות, בעצמאות, בחוסר השורשים.
החד-פעמיות האנושית שלי מבורכת ומקסימה בעיני, לא אחליפה בדורות של צאצאים לעולם.
ילדים לא קשורים לכלום בחיים שלי, זה רעיון מופרך לגמרי בשבילי, צורם, לא מתקשר לחלומות ילדות, לפנטזיות על אימהות וחינוך שלא היו לי, לסיבות להתחתן, לכלום בכלל, מנותק לגמרי מהכל.
באופן כללי ילדים מרתיעים אותי (על אף שיש ילדים שאני מחבבת), אני נהיית מסויגת ומרוחקת בדרך-כלל בקרבתם. גם החמודים ביניהם לא עושים לי חשק לגעת בהם, למלמל להם או להתקרב אליהם (למרות שמעודי לא נגעלתי מילד).
הרצון להעביר גנים ותפיסת עולם נראה לי נרקיסיסטי ומשונה במידה בלתי רגילה. כנראה שאיני שותפה לרמות הבטחון העצמי, המלאות המרוצה-מעצמה ובהירותה של צדקת הדרך, שנדרשת לדעתי לגידול ילדים.
אני מסרבת להוסיף ממדים של חוסר שליטה לחיי.
אני לא רוצה (וגם לא יכולה לאורך זמן) לעטות מסיכות ולהעמיד פנים – לחייך לילד גם כשאני עצובה, להגיד לו שיהיה טוב גם כשאני לא חושבת כך, לעודד אותו, להסביר לו שבאמת יש משמעות לכל זה...
ילד גדול עלי מבחינה אמפטית - אני לא אהיה מסוגלת ובעיקר אני לא רוצה לעמוד בפני צער וסבל של ילד שלי (וכל ילד/אדם סובל לפעמים – לעג, מחלה, כאב, אובדן...), לא כשהוא תינוק ולא כשהוא אדם מבוגר.
לא רוצה לתרום לפיצוץ האוכלוסין, להרס אקולוגי ולרעב באופן כה אקטיבי.
הכי פשוט - אין לי שום רצון, ברמה הבסיסית, האינסטינקטיבית, הביולוגית והפסיכולוגית ללדת או לגדל ילדים (וממש משונה לי שכל כך הרבה נשים רוצות ילדים, זה לא סביר בעיני, אני לא תופסת את זה. כלומר, הרצון לא ללדת נראה לי הגיוני ומתבקש הרבה יותר מהרצון כן ללדת. תמיד מפתיע אותי שאני לא הנורמה). זהו בינתיים, עוד בהמשך.
 

efroch99

New member
וואו

כל משפט בול. איזה סיכום. בטאת את הדברים יפה ואני מזדהה מאוד. נתת לי עוד כמה סיבות שלא חשבתי עליהן (או לא ניסחתי לעצמי בצורה כל כך בהירה).
 
למעלה