אתה בודה דברים מליבך
א. ל' בהחלט החזיק ביחס חשדני ושלילי לסוציאליזם, אתה יכול לראות את זה בכל המאמרים שלו בנושאי חברה ומדינה, ובפרט בציטוטים המאוד בוטים שהבאתי. צרף למשל את הציטוט הראשון עם השני. זה לא משאיר מקום לטעויות - אצל ל' סוציאליזם הוא קביעת "טובת החברה" כאמת המידה למוסר. הוא שנא את השלטון וראה בו את אויב האדם (על אף הכרחיותו) - רע שיש להגביל למינימום ההכרחי. הוא סלד (ישעיהו ב') מכל ניסיון לקדם ערכים באמצעות השלטון. הוא סלד מאוד מהניסיון לכפות "שוויון", "סולידיריות" וכדו' בין בני אדם בכוח - דוגמא לזה הוא ראה במגדל בבל.
ב. על הקפיטליזם מצאתי אך ורק התייחסות אחת, ואותה הבאתי לעיל. וחיפשתי בחיבורים הבאים: "רציתי לשאול אותך", "יהדות עם יהודי ומדינת ישראל", "תורה ומצוות בזמן הזה", שיחות עם רביצקי. כשיתפנה לי זמן אני אחפש בספרי השיחות שלו על פרשת השבוע.
אם אתה מוצא ציטוט בנידון אתה מוזמן לשתף.
ג. אבל יש ערכים שהוא מתעב יותר מאחרים. על זה בדיוק ביקר אותו רביצקי (ועלה על נקודה יפה - אצל ל' יש רק ערך אחד, הלוא הוא הערך העליון, וזה נובע מתפיסה מונותאיסטית, כלומר רק במקרה שהערך העליון הוא עבודת ה'): http://www.tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=21
ד. ל' לא אמר שאם לא יהיה שלום תהיה מלחמה, אלא ששלום לא יהיה בזמן הקרוב ושאלת הכיבוש לא תלויה בשאלת השלום:
"'בטחון' אינו אלא שלום-אמת בין שכנים (כגון הולנד-בלגיה, שוודיה- נורווגיה, ארה"ב-קנדה) ; בהעדר שלום אין בטחון ואין הסדר גאוגרפי-אסטרטגי שבכוחו לשנות מציאות זו. אין קשר ישיר בין בעיית הבטחון ובעיית השטחים : אין "גבולות בטוחים". ביסוס ההגנה על קווים מבוצרים - המנטאליות של קו-מאז'ינו - סופו תמיד היה כשלון מימות החומה הסינית והלימס הרומי ועד לחומה האטלנטית של היטלר. בעיית הבטחון שלנו איננה בעיה של גבולות מסויימים, ואינה בעיה צבאית-גרידא, אלא היא בעיה צבאית-מדינית-חברתית משולבת. כל זמן שיש לנו יתרון איכותי (מבחינה טכנית ומבחינת האירגון החברתי) על הערבים ויש לנו גיבוי אמריקאי המנטרל את המעורבות הרוסית, נוכל להחזיק מעמד בכל קו-גבול - ומלחמת ששת הימים תוכיח, שבה פתחנו בגבולות שעברו על פני קלקיליה ועל חומת העיר העתיקה של ירושלים ; אם ייעדר אחד הגורמים הללו, לא יועיל לנו שום קו-גבול, גם לא זה שעל התעלה ועל הירדן. זהו המצב לאמיתו. היום, כשזכינו לגבולות שלדברי 'המומחים' הם 'אידיאליים מבחינת הבטחון', אנו נאלצים להקדיש לצרכי הבטחון חלק גדול הרבה יותר מהכנסתנו הלאומית ומתקציב המדינה מאשר בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים ולהשגת 'הגבולות האידיאליים' ;ז. א. - בטחוננו לא גדל אלא פחת בעקבות הכיבושים במלחמה זו (דברים אלה נכתבו ופורסמו שנים אחדות לפני מלחמת יום-הכיפורים).
אנו נידונים להתקיים בארצנו ללא שלום וללא בטחון, כאשר התקיים העם היהודי בכל אלפי שנות קיומו ; ולמען קיום זה נצטרך לקבל על עצמנו מאמצים עליונים וקרבנות גדולים מתמידים. לפיכך מן ההכרח שנברר לעצמנו מה יהיה טיבה של המדינה שלמענה נקבל עלינו ועל בנינו קיום כזה, ולאור בירור זה נקבע עמדה לבעיית 'השטחים'."
לעומת זאת החזקה בשטחים אכן תביא עלינו מלחמה עד חורמה עם כל מדינות ערב: http://www.youtube.com/watch?v=Cgt9meEg52E
ואף על פי כן, אין קשר בין שאלת השלום לשאלת הכיבוש (נדייק מדבריו לשפה המצויה: אין קשר בין ניהול מו"מ עם "הפלסטינים" לשאלת הכיבוש): https://www.youtube.com/watch?v=q3KpKkEXr5Q
ה. ומעניין לראות גם שהיטלר היה צמחוני... וברצינות: פייגלין הוא מקרה מאוד מוזר, בשנה האחרונה הוא הפך יותר ויותר ליברטריאן, אבל הניציות, גזענות, משיחות וההומופוביה שאיתן הגיע לפני זה מתנגדות לזה. בחלק מהדברים אתה רואה שהצד הליברלי מנצח - הוא מבטיח להלחם למען חירות הפרט והשוויון בפני החוק ללהט"בים, הוא מבטיח להלחם למען זכויות אדם של פלסטינים, הוא מתמתן באמירות הניציות וכו'. בחלק הוא לא מוצא סתירה (אין סתירה מציאותית למשל בין גזענות, משיחות הומופוביה וליברליזם כתפיסה פוליטית) וחלק הוא לא. הוא חי בסתירה בין ערך ה"חירות" לערך ה"זהות" כפי שהוא מכנה, ונראה שהוא צועד יותר ויותר לעבר הצד של חירות הפרט, לפחות מבחינה פוליטית. בינתיים בשבועות מספר שהוא היה ח"כ הוא התחיל לעשות כמה דברים מרשימים. נקווה לטוב.
ו. אתה חושב שלתורה היה מה לומר על הכלכלה הרצויה, ואילו מה של' הדגים במאמר "המציאות החברתית-מדינית כבעיה דתית" ( http://www.tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=2 ) הוא שכל אחד חושב שלתורה היה דבר אחר לומר על הכלכלה הרצויה. וכל זה איננו רלוונטי. האם אתה חושב שמדינת ישראל צריכה לכפות את התפיסה הדתית שלך על כלל האוכלוסיה? האם אתה לא מכיר את דעתו של ישעיהו ב' לגבי חקיקה "דתית"? ולסיום: "המדינה כלומר המנגנון השלטוני-איננו מסוגל להגשים דבר מן הדברים שבני-אדם שונים רואים כערכים; רמת חיים נאותה, חינוך, צדק, חרות, כבוד, עבודת ה'. השגת מטרות ערכיות אינה בעיה מדינית אלא בעיה אנושית"
א. ל' בהחלט החזיק ביחס חשדני ושלילי לסוציאליזם, אתה יכול לראות את זה בכל המאמרים שלו בנושאי חברה ומדינה, ובפרט בציטוטים המאוד בוטים שהבאתי. צרף למשל את הציטוט הראשון עם השני. זה לא משאיר מקום לטעויות - אצל ל' סוציאליזם הוא קביעת "טובת החברה" כאמת המידה למוסר. הוא שנא את השלטון וראה בו את אויב האדם (על אף הכרחיותו) - רע שיש להגביל למינימום ההכרחי. הוא סלד (ישעיהו ב') מכל ניסיון לקדם ערכים באמצעות השלטון. הוא סלד מאוד מהניסיון לכפות "שוויון", "סולידיריות" וכדו' בין בני אדם בכוח - דוגמא לזה הוא ראה במגדל בבל.
ב. על הקפיטליזם מצאתי אך ורק התייחסות אחת, ואותה הבאתי לעיל. וחיפשתי בחיבורים הבאים: "רציתי לשאול אותך", "יהדות עם יהודי ומדינת ישראל", "תורה ומצוות בזמן הזה", שיחות עם רביצקי. כשיתפנה לי זמן אני אחפש בספרי השיחות שלו על פרשת השבוע.
אם אתה מוצא ציטוט בנידון אתה מוזמן לשתף.
ג. אבל יש ערכים שהוא מתעב יותר מאחרים. על זה בדיוק ביקר אותו רביצקי (ועלה על נקודה יפה - אצל ל' יש רק ערך אחד, הלוא הוא הערך העליון, וזה נובע מתפיסה מונותאיסטית, כלומר רק במקרה שהערך העליון הוא עבודת ה'): http://www.tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=21
ד. ל' לא אמר שאם לא יהיה שלום תהיה מלחמה, אלא ששלום לא יהיה בזמן הקרוב ושאלת הכיבוש לא תלויה בשאלת השלום:
"'בטחון' אינו אלא שלום-אמת בין שכנים (כגון הולנד-בלגיה, שוודיה- נורווגיה, ארה"ב-קנדה) ; בהעדר שלום אין בטחון ואין הסדר גאוגרפי-אסטרטגי שבכוחו לשנות מציאות זו. אין קשר ישיר בין בעיית הבטחון ובעיית השטחים : אין "גבולות בטוחים". ביסוס ההגנה על קווים מבוצרים - המנטאליות של קו-מאז'ינו - סופו תמיד היה כשלון מימות החומה הסינית והלימס הרומי ועד לחומה האטלנטית של היטלר. בעיית הבטחון שלנו איננה בעיה של גבולות מסויימים, ואינה בעיה צבאית-גרידא, אלא היא בעיה צבאית-מדינית-חברתית משולבת. כל זמן שיש לנו יתרון איכותי (מבחינה טכנית ומבחינת האירגון החברתי) על הערבים ויש לנו גיבוי אמריקאי המנטרל את המעורבות הרוסית, נוכל להחזיק מעמד בכל קו-גבול - ומלחמת ששת הימים תוכיח, שבה פתחנו בגבולות שעברו על פני קלקיליה ועל חומת העיר העתיקה של ירושלים ; אם ייעדר אחד הגורמים הללו, לא יועיל לנו שום קו-גבול, גם לא זה שעל התעלה ועל הירדן. זהו המצב לאמיתו. היום, כשזכינו לגבולות שלדברי 'המומחים' הם 'אידיאליים מבחינת הבטחון', אנו נאלצים להקדיש לצרכי הבטחון חלק גדול הרבה יותר מהכנסתנו הלאומית ומתקציב המדינה מאשר בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים ולהשגת 'הגבולות האידיאליים' ;ז. א. - בטחוננו לא גדל אלא פחת בעקבות הכיבושים במלחמה זו (דברים אלה נכתבו ופורסמו שנים אחדות לפני מלחמת יום-הכיפורים).
אנו נידונים להתקיים בארצנו ללא שלום וללא בטחון, כאשר התקיים העם היהודי בכל אלפי שנות קיומו ; ולמען קיום זה נצטרך לקבל על עצמנו מאמצים עליונים וקרבנות גדולים מתמידים. לפיכך מן ההכרח שנברר לעצמנו מה יהיה טיבה של המדינה שלמענה נקבל עלינו ועל בנינו קיום כזה, ולאור בירור זה נקבע עמדה לבעיית 'השטחים'."
לעומת זאת החזקה בשטחים אכן תביא עלינו מלחמה עד חורמה עם כל מדינות ערב: http://www.youtube.com/watch?v=Cgt9meEg52E
ואף על פי כן, אין קשר בין שאלת השלום לשאלת הכיבוש (נדייק מדבריו לשפה המצויה: אין קשר בין ניהול מו"מ עם "הפלסטינים" לשאלת הכיבוש): https://www.youtube.com/watch?v=q3KpKkEXr5Q
ה. ומעניין לראות גם שהיטלר היה צמחוני... וברצינות: פייגלין הוא מקרה מאוד מוזר, בשנה האחרונה הוא הפך יותר ויותר ליברטריאן, אבל הניציות, גזענות, משיחות וההומופוביה שאיתן הגיע לפני זה מתנגדות לזה. בחלק מהדברים אתה רואה שהצד הליברלי מנצח - הוא מבטיח להלחם למען חירות הפרט והשוויון בפני החוק ללהט"בים, הוא מבטיח להלחם למען זכויות אדם של פלסטינים, הוא מתמתן באמירות הניציות וכו'. בחלק הוא לא מוצא סתירה (אין סתירה מציאותית למשל בין גזענות, משיחות הומופוביה וליברליזם כתפיסה פוליטית) וחלק הוא לא. הוא חי בסתירה בין ערך ה"חירות" לערך ה"זהות" כפי שהוא מכנה, ונראה שהוא צועד יותר ויותר לעבר הצד של חירות הפרט, לפחות מבחינה פוליטית. בינתיים בשבועות מספר שהוא היה ח"כ הוא התחיל לעשות כמה דברים מרשימים. נקווה לטוב.
ו. אתה חושב שלתורה היה מה לומר על הכלכלה הרצויה, ואילו מה של' הדגים במאמר "המציאות החברתית-מדינית כבעיה דתית" ( http://www.tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=2 ) הוא שכל אחד חושב שלתורה היה דבר אחר לומר על הכלכלה הרצויה. וכל זה איננו רלוונטי. האם אתה חושב שמדינת ישראל צריכה לכפות את התפיסה הדתית שלך על כלל האוכלוסיה? האם אתה לא מכיר את דעתו של ישעיהו ב' לגבי חקיקה "דתית"? ולסיום: "המדינה כלומר המנגנון השלטוני-איננו מסוגל להגשים דבר מן הדברים שבני-אדם שונים רואים כערכים; רמת חיים נאותה, חינוך, צדק, חרות, כבוד, עבודת ה'. השגת מטרות ערכיות אינה בעיה מדינית אלא בעיה אנושית"
