עדתיות. חרדת המקפח, חרדת המקופח וסטיגמטיות.
האם עדיין קיימת בעינכם אפליה וקיפוח על רקע עדתי בישראל?
קיימות שתי אסכולות עיקרות ומנוגדות זו לזו:
אסכולה המתנערת מכל טיעון בדבר אפליה וקיפוח, והאסכולה ההפוכה
לה המתעקשת על אפליה על רקע עדתי אתני ותחושות הקיפוח המתלוות לה.
בבואי לשאול אתכם, בחרתי ראשית לשוב לשורשי הסוגיה בקום המדינה:
על מנת לצלוח ולכונן חינוך ציוני מלא, היה על הפרוייקט הציוני לשלול השתלטות
מנטליות גלותית על התודעה על מנת ליצור את "היהודי הישראלי החדש בכל מחיר".
מירוק הגלותיות מהנפש הקולקטיבית כללה התגברות על ריבוי ההסטוריות, התרבויות
הזהויות והאנטרסים השונים. או אם תרצו, במילים אחרות: החינוך הציוני היה מגוייס
כולו ליצירת נרטיב לכיד ובלעדי שבהכרח מחק ובלע היסטוריות, תרבויות וזהויות יהודיות
שלא תאמו או שאיימו על הפרוייקט הציוני. מה שכמובן גרר לימים תחושות בושה, אשמה
נחיתות, הכחשת הזהות התרבותית, השפלה ושסע אתני עדתי מובהק.
ומצאתי עצמי תוהה ובחרתי לשתפכם ולשאולכם מנסיונכם אז והיום:
האם אי פעם הצלחנו למחוק את הפערים הללו עובדתית? האם התחושות שהשתרשו
אז, עודם מפעפעים בגלל הפרוייקט הציוני בראשיתו, או שהם תוצר של אפליה שרירה
וקיימת גם בימים אלו ממש? האם האפליה והקיפוח הם נחלתם הבלעדית של עדות
המזרח בלבד, או של כל אחת ואחת מהעליות? ומדוע בעצם תחושות הקיפוח של המזרחים היא הבולטת ביותר, האם זה ביחס ישיר לעוולות (בין אם במכוון ובין אם לא)
שנעשו? באילו אספקטים קיימת אפליה לטעמכם?
ואספקט נוסף ברשותכם, האם יש אמת בבסיס הסטיגמטיות העדתית? ומדוע
אנו כה זקוקים לה לאפיין ולקטרג? כמו נניח, המזרחי תמיד ישוייך למעמד לסטטוס
חברתי וכלכלי נמוך, נעדר השכלה, פריפריאליות. בעוד האשכנזי ישוייך לההיפך גמור
כלומר, אם למצות את האיפיון הנוגד בשתי מילים: המזרחי הנכשל והאשכנזי המוצלח.
האם קיימות סטיגמות עדתיות שאין מקורן בהבטים השליליים של העדה? ומהן?
-
לסיום אודה בפניכם שאיני ששה להשיב לפוסטים עדתיים ולו בשל היות הנושא
נפיץ אמוציונאלית ויכול להפוך ברגע לקרקע פורה מאוד להאשמות ולגזענות גרידא.
ועל כן, הייתי רוצה לבקש מכם בכל זאת להשיב מנסיונכם, ממחשבותכם, ולהמנע
מכל שיח פוגעני במכוון. זוהי לא מטרת הפוסט שלי. הומור עצמי והומור ככלל
יתקבל בשמחה. אז, קדימה מותקים בואו נשוחח על עדתיות או על העדרה.
שבת שלום!
האם עדיין קיימת בעינכם אפליה וקיפוח על רקע עדתי בישראל?
קיימות שתי אסכולות עיקרות ומנוגדות זו לזו:
אסכולה המתנערת מכל טיעון בדבר אפליה וקיפוח, והאסכולה ההפוכה
לה המתעקשת על אפליה על רקע עדתי אתני ותחושות הקיפוח המתלוות לה.
בבואי לשאול אתכם, בחרתי ראשית לשוב לשורשי הסוגיה בקום המדינה:
על מנת לצלוח ולכונן חינוך ציוני מלא, היה על הפרוייקט הציוני לשלול השתלטות
מנטליות גלותית על התודעה על מנת ליצור את "היהודי הישראלי החדש בכל מחיר".
מירוק הגלותיות מהנפש הקולקטיבית כללה התגברות על ריבוי ההסטוריות, התרבויות
הזהויות והאנטרסים השונים. או אם תרצו, במילים אחרות: החינוך הציוני היה מגוייס
כולו ליצירת נרטיב לכיד ובלעדי שבהכרח מחק ובלע היסטוריות, תרבויות וזהויות יהודיות
שלא תאמו או שאיימו על הפרוייקט הציוני. מה שכמובן גרר לימים תחושות בושה, אשמה
נחיתות, הכחשת הזהות התרבותית, השפלה ושסע אתני עדתי מובהק.
ומצאתי עצמי תוהה ובחרתי לשתפכם ולשאולכם מנסיונכם אז והיום:
האם אי פעם הצלחנו למחוק את הפערים הללו עובדתית? האם התחושות שהשתרשו
אז, עודם מפעפעים בגלל הפרוייקט הציוני בראשיתו, או שהם תוצר של אפליה שרירה
וקיימת גם בימים אלו ממש? האם האפליה והקיפוח הם נחלתם הבלעדית של עדות
המזרח בלבד, או של כל אחת ואחת מהעליות? ומדוע בעצם תחושות הקיפוח של המזרחים היא הבולטת ביותר, האם זה ביחס ישיר לעוולות (בין אם במכוון ובין אם לא)
שנעשו? באילו אספקטים קיימת אפליה לטעמכם?
ואספקט נוסף ברשותכם, האם יש אמת בבסיס הסטיגמטיות העדתית? ומדוע
אנו כה זקוקים לה לאפיין ולקטרג? כמו נניח, המזרחי תמיד ישוייך למעמד לסטטוס
חברתי וכלכלי נמוך, נעדר השכלה, פריפריאליות. בעוד האשכנזי ישוייך לההיפך גמור
כלומר, אם למצות את האיפיון הנוגד בשתי מילים: המזרחי הנכשל והאשכנזי המוצלח.
האם קיימות סטיגמות עדתיות שאין מקורן בהבטים השליליים של העדה? ומהן?
-
לסיום אודה בפניכם שאיני ששה להשיב לפוסטים עדתיים ולו בשל היות הנושא
נפיץ אמוציונאלית ויכול להפוך ברגע לקרקע פורה מאוד להאשמות ולגזענות גרידא.
ועל כן, הייתי רוצה לבקש מכם בכל זאת להשיב מנסיונכם, ממחשבותכם, ולהמנע
מכל שיח פוגעני במכוון. זוהי לא מטרת הפוסט שלי. הומור עצמי והומור ככלל
יתקבל בשמחה. אז, קדימה מותקים בואו נשוחח על עדתיות או על העדרה.
שבת שלום!
