עד עכשיו אני לא ממש מבין

u r i el

New member
עד עכשיו אני לא ממש מבין

למה ליבוביץ "שמר מצוות".
 
"למה?" = "מה הנימוק?"

בשאלתך אתה מניח אפוא, באופן סמוי, שיש נימוק לכך שליבוביץ "שמר מצוות" (כלומר שיש נימוק לכך שליבוביץ רצה לעבוד את השם ע"י שמירת מצוות), וכאילו כל מה שנותר לך לברר כעת - זה אך ורק "מהו הנימוק הזה". אבל האמת היא, שקודם-כל היה עליך לשאול שאלה מקדימה: "האם בכלל יש נימוק לכך שליבוביץ רצה לעבוד את השם ע"י שמירת מצוות". אם וכאשר היית מקבל על השאלה המקדימה הזו תשובה חיובית, או-אז היה טעם - להוסיף ולשאול "מהו הנימוק הזה" - כלומר לשאול: "למה". אבל כל עוד שלא קיבלת תשובה חיובית על השאלה המקדימה: "האם יש נימוק", אין היגיון - לנסות להקדים את המאוחר - ולדלג היישר אל השאלה המאוחרת: "מהו הנימוק" (או כלשונך: "למה"). זה כמו, שלא ניתן לדלג על דרגת טוראי - לפני שזוכים בדרגת רב-אלוף.

אז קדימה, הבה נעשה זאת צעד צעד, ולפי הסדר, כדי לא להתבלבל: תשאל "האם יש נימוק" וכו', ונראה איך נוכל להתקדם משם הלאה. אני מחכה.
 

u r i el

New member
תגובתך צפויה, מאכזבת ומיותרת !

וכי העלית על דעתך שאינני מכיר את התזה הליבוביציאנית ?
אני מצפה לתגובה המעידה על מחשבה עצמאית ולא על הדהוד חוזר של מחשבתו של ליבוביץ.
התזה הליבוביציאנית מוכרת לי, אלא שאני כופר בה מכל וכל. מי שטוען שיתכן שאדם יפעל או יהגה ללא נימוק - חובת ההוכחה עליו. לא די בטענה.
אתה מוזמן להוכיח את הטענה צעד צעד ולפי הסדר, מבלי להציב לי או לצורך הרטוריקה שום סימני שאלה.
 

000 000

New member
על ראשו של מישהו בוער כעת הכובע

איפה מצאת בתגובתי איזשהו רמז, לטענה שאותה אתה כעת מייחס לי, ש"יתכן שאדם יפעל או יהגה ללא נימוק"? מה שטענתי בסך הכל הוא, שלפני שאתה שואל "מתי" התגרשתי, עליך להקדים ולשאול "האם" התגרשתי; אבל עדין לא סיפרתי לך שבכלל התגרשתי! יתכן שאילו שאלת אותי "האם" התגרשתי, אז הייתי עונה לך שאכן התגרשתי - או-אז היה טעם שתשאל "מתי" התגרשתי, אבל אין היגיון להקדים את המאוחר - ולדלג לשאלה מתקדמת יותר - לפני ששואלים שאלה עוד יותר בסיסית. זה כל מה שטענתי. אז איך - מתוך דבריי - היסקת שאני מתיימר לטעון שלא התגרשתי? או בנמשל: איך - מתוך דבריי - היסקת שאני מתיימר לטעון ש"יתכן שאדם יפעל או יהגה ללא נימוק"?

בקיצור, אני חוזר וממתין שתשאל את השאלה המקדימה "האם יש נימוק" למעשהו הדתי של ליבוביץ. אם וכאשר לשאלתך המקדימה אענה תשובה חיובית, אז תוכל לשאול "מהו הנימוק" הזה, בעוד שאם וכאשר לשאלתך המקדימה אענה תשובה שלילית, או-אז תוכל להתקומם "מי שטוען שיתכן שאדם יפעל ויהגה ללא נימוק חובת ההוכחה עליו". אז עשינו עסק? אני עדין ממתין שתשאל את השאלה המקדימה.
 

u r i el

New member
לא מיניה ולא מקצתיה.

אנחנו כולנו - כולל אתה יודעים בוודאות שליבוביץ "התגרש" ולכן אין כל מקום לשאול "האם".
ושוב - לכל מעשה או מחשבה יש נימוק, סיבה, גורם, מניע וכד'. יתכן שלא קל לחשוף אותו אבל הוא קיים ואילו לא היה - לא היה מתרחש דווקא המעשה הזה.
 

000 000

New member
נא אל תייחס לי ידיעת דברים שרק אתה יודעם

אני עוד לא יודע האם התגרש, כל עוד שלא השבתי לך האם התגרש.

ולא השבתי לך האם התגרש, כל עוד שלא שאלת האם התגרש.

ברגע שתשאל האם התגרש, אבדוק האם התגרש, ועל סמך ממצאיי שייודעו לי אז - אשיבך דבר, אבל בינתיים נא לא להקדים את המאוחר.

אם אתה מסרב לשאול את השאלה המקדימה - כי לדעתך כבר ברורה לך התשובה לשאלה הזו, אז נא אל תצפה - שאת התשובה לשאלתך המאוחרת יותר - תקבל ממי שטרם יודע את התשובה לשאלה המקדימה, כי טרם ברר את התשובה לשאלה המקדימה, כי טרם נשאל מהי התשובה לשאלה המקדימה.

סיכומו של דבר: אז אני עדין ממתין שתשאל את השאלה המקדימה, אלא אם כן אתה מוותר על האופציה לקבל ממני תשובה על שתי השאלות.
 

u r i el

New member
ליבוביץ התגרש = ליבוביץ "קיים מצוות".

האם אינך יודע שקיים מצוות ?
אם קיים הרי עשה מעשה.
אין מעשה ללא נימוק.
 

000 000

New member
אתה בטח שם לב

שאתה מנסה לדחוף לי בכח תשובה לשאלה שטרם שאלת. אם לשאלה המקדימה אתה רוצה לענות בעצמך - במקום שהאחרים יענו, אז זה כמובן לגיטימי, אבל אז אין טעם שתשאל את האחרים את שאלתך המאוחרת יותר.

במילים אחרות: עליך להחליט מי אתה רוצה שיענה: אתה או האחרים. אם אתה רוצה לענות, אז תענה גם לשאלתך המאוחרת - וממילא כבר לא יהיה טעם בשירשור הזה (המיועד להיות דיאלוג ולא מונולוג). אבל אתה רוצה שאחרים יענו, אז תן להם לענות גם על השאלה המקדימה. אין זה לגיטימי לאחוז את החבל בשני קצותיו: דהיינו לצפות - שעל השאלה המקדימה - אתה תענה, בעוד שעל השאלה המאוחרת - האחרים יענו. הכלל הוא פשוט: אדם יחיד עונה על שתי השאלות.
 

u r i el

New member
ידיד, בינתיים אתה זה שדוחף לי

שאלות שאין צורך לשאול. אתה מסבך את החיים שלא לצורך ואני איש של חיים קלים.
 

000 000

New member
לא חיבתי אותך לשאול את השאלה המקדימה. אל תשאל

אלא פשוט: את המענה שלי לשאלתך המאוחרת, התניתי בכך שקודם תשאל את השאלה המקדימה.

זה כמו שפלוני רשאי לשאול אותך "מתי" התגרשת, מבלי שאף אחד מחייב אותו לשאול אותך קודם-כל "האם" התגרשת; ואולם, את המענה שלך לשאלתו של פלוני "מתי" התגרשת, אתה מתנה בכך שקודם פלוני ישאל אותך "האם" התגרשת. ואם פלוני יחליט שהוא לא רוצה לשאול אותך "האם" התגרשת - אז שלא ישאל - אף אחד לא מחייב אותו לשאול, אלא שאז - פלוני לא יוכל לקבל ממך מענה לשאלתו "מתי" התגרשת.

אותו דבר בענייננו: האמנם אינך רוצה לשאול אותי "האם" יש נימוק לרצונו של ליבוביץ לשמור מצוות? אז אל תשאל, אף אחד לא מחייב אותך לשאול, אלא שאז - לא תוכל לקבל ממני מענה לשאלתך "מהו הנימוק" הזה (או בלשונך: "למה").
 

10moshe

New member
במה אתה כופר?

ככל הזכור לי, פרופ' חנה כשר עשתה הבחנה בין נימוק סובייקטיבי לאובייקטיבי.
בודאי שכל אדם פועל מנימוק כזה או אחר, אלא שנימוק כזה הוא סובייקטיבי ולכן אינו רציונאלי והוא שייך לעולם השיפוט, הרצון, ערכים, הטוב והרע... נימוק אובייקטיבי שייך לעולם האמת והשקר.
ונראה לי של' לא היה כופר בהבחנה הזאת.

ואם אני צריך להיכנס לנבכי נפשו של ל' ולנסות לנחש מה היה הנימוק שלו לקיום המצוות, לא הייתי בוחר כלל בתשובה של "נאמנות". אני מאמין שהוא באמת ראה בעבודת ה' מערכת ערכית שטוב לדבוק בה.
 

u r i el

New member
בתיזה הליבוביציאנית.

ל' אומר כידוע, שערכים אינם ניתנים להנמקה ואני סבור שאם יש בכלל משהו שניתן לנמק אותו בוודאות הם הערכים. כמובן, ההנמקה היא סובייקטיבית במובן זה שאיש איש וערכיו הוא, אבל התיזה שיש משהו שאדם מוכן להאבק ולשלם עבורו אינו ניתן להנמקה מעקר את מושג הערכיות וכל מה שנותר הוא אורגניזם אוטומטי רנדומלי.
 

Eitan2766

New member
אוריאל, בוודאי שיש כאן עיקור

אבל אם אפשר לנמק ערכים? נניח שאתה יכול להסביר לגבי כל אדם ואדם מדוע נאבק למען ערך איקס - זה מפחית את תחושת העיקור?

נניח שהנמוק הוא ארוע מסוים או סדרה של ארועים (להם אין הנמקה...) שקרה או קרו (לך, או לאדם אחר, לא משנה) - במה הידיעה הזו מפחיתה את תחושת העיקור? נו, אז אני יודע לנמק למה בחרתי בערך הזה, אז מה?

לדעתי הבחירה בערכים כרצון פרימרי הוא חלק מהרטוריקה של ל' כאיש חינוך, שמנסה להתיר את שומעיו מסבך השאלות הקיומיות המטרידות אותם, ולנתב אותם אל התשובה, כפי שהוא רואה אותה.

הרצון הפרימרי הוא כלי חינוכי של ל' להחניף לשומעיו (הצעירים לרוב), לומר להם שכל האפשרויות פתוחות בפניהם על אף כל מה שחוו בחייהם הקצרים, ואז, תוך כדי שלילה של גורמים אנתרופוצנטריים, להוביל אותם אל התשובה .

קשה לחנך כאשר הערך מנומק ע"י ארוע או ארועים שחווה אדם (בעצמו או שקורים בסביבתו), או גרוע יותר, בארועים שאדם עלול לחוות בעתיד...
 

u r i el

New member
הוולונטריזם הליבוביציאני מגוייס

לטובת הגותו הדתית ולא החינוכית.

רק אמונה דתית שהמניע הבלעדי שלה הוא רצונו של אדם ללא כל הנמקה, היא המאפשרת אמונה לשמה בו דוגל ליבוביץ. ובנוסף, רק גישה כזו ניצבת כחומת פלדה כנגד כל טיעון שהוא, שעלול להינתן כנגדה.
 

iricky

New member
האם המונח "נימוק" בדבריך אלה

מכוון אל הסיבה הפועלת, הקודמת להכרעה הערכית, או אל הסיבה התכליתית, המאוחרת להכרעה הערכית?
 

u r i el

New member
לא משנה.

יתכן שליבוביץ משתמש במילה נימוק פעם כך ופעם כך, על כל פנים מאחר שערך הוא פרי הכרעתו של אדם ואין הוא מחוייב לו כצורך פיזי אובייקטיבי הרי שלא ניתן לנתקו משיקול דעת, בין אם הוא מכוון לסיבה הפועלת או לתכלית.
 

u r i el

New member
גלעד ועמרי שרון

כיצד הם מכריעים ?
הם בוחנים את המצב נוכח ערכיהם, מתייעצים, משקללים ומכריעים.
ההכרעה היא פרי שיקול דעת.
 

iricky

New member
מכריעים באיזה ענין?

אמרת
"נוכח ערכיהם", משמע ערכיהם קודמים לאותו שיקול דעת שתיארת. אבל מהו שיקול הדעת שהופעל בבחירת אותם ערכים עצמם?
 
למעלה