עלילה טובה אבל המשחק הורס את הכל, אין לי דרך אחרת לסכם את הפרק.
הוק הפך להיות הדמות הכי מעייפת בסדרה. הבעות הפנים המיוסרות, קול הנחנק, האנחות הדרמטיות פשוט הרסו את הפיראט הכי שרמנטי בעולם (ואני עוד מתעלמת מהנטיות האובדניות שהוא הפגין בסוף העונה השנייה). מדמות רעה ומתוחכמת הוא הפך להיות דמות משעממת ומרגיזה שגוזלת זמן מסך מדמויות מעניינות וסיפורים בעלי פוטנציאל גדול יותר, ודמויות עיקריות שמקבלות רק כמה דקות. אני לא קונה לרגע את עיניין הרגשות, זה לא אמין בכלל. אני חושבת שהוא היה אמור להיות דמות הרבה יותר עמוקה, הוא התחיל בתור חייל ששירת את הוד מעלתו והיה נאמן בצורה עיוורת לאחיו, משבר שהוא עבר בעקבות מות אחיו הפך אותו לפיראט מעניין לשלוש דקות, ואפילו רומנטי למרות המוות של מילה, ואז הוא הפך לנקום עם אג'נדה בשירות קורה ורג'ינה, כל אלו אמורים לדמות המון רובדים שונים של עיניין אבל אני חושבת שהבעיה היא בשחקן, הוא פשוט דרמטי מידי. חסר לי את הציניות, המיסתוריות והשרמנטיות של הוק.
דיויד ומרי מרגרט היו מעולים! לא יודעת כמה מכם נשואים, אבל הם גילמו בצורה מושלמת זוג ותיק, בזוגיות רבת שנים. הריב והחרם היו מעולים, ופשוט שיקפו את המציאות של זוגות נשואים שרבים, נפגעים, פוגעים, מצטערים ומשלימים, הכימיה שלהם מושלמת. הטענה היחידה שלי היא שוב לגבי דיויד, שבמקום להיות החזק והמושיע הוא שוב סוחט מעצמו דמעות. אני מניחה שכל גבר שפוגע בבת זוג שלו עצוב ומצטער ורוצה לנחם אותה, אבל זה כבר מוגזם לגמרי. ג'יניפיר גודייון, את מקסימה ומהממת, המשחק של כובש, אבל השיער שלך קצר מידי. אני מאוד אוהבת שיער קצר לנשים, אבל יש תספורות פיקסי הרבה יותר מוצלחות משלך
אמה - ניל
- הוק. אמה מאוד מצאה חן בעיניי בפרק. היא נותנת לבנים לריב עליה בזמן שהיא מתרכזת בעצמה. היא מתקדמת ולומדת אך לשלוט בכוח שלה, ורוצה להשיג את הבן שלה. היא לא מעמידה פנים שאין לה רגשות כלפי הוק וניל
אבל מתרכזת במשימה לפניה. אימא לביאה ובחורה בעלת ביטחון עצמי.
הוק, מה כבר יש להגיד עליו?! אכזבת הפרק לדעתי
ניל קאסידי
הדמות שלו הופכת להיות מסקרנת יותר מפרק לפרק, בעיקר כי אנחנו לא יודעים עליו כמעט שום דבר. נראה שהוא התגבר יפה מאוד על הסלידה שלו מקסם, אולי בגלל שאמה התוודתה שהיא אוהבת אותו בסוף עונה 2, וזה נתן לו תקווה (בכל אופן זו דעתי), ואולי כי הוא חזר למקום מוכר. מקווה שנראה אותו יותר, ושגם נראה קצת פאשבקים. כל הקטע עם הריב שלו ושל הוק היה טיפשי ומיותר, גלגלתי עיניים ביחד עם אמה.
רמפל ורגי'נה היו מצויינים. חבל שלא קיבלו יותר זמן מסך, אבל במקרה שלהם איכות עולה על כמות. גם התרשמתי מאוד רג'ינה שכישפה את הצמיד לכך שהיא תוכל להפוך לאנושית מתי שהיא תרצה.
הסיפור של מייקל וג'ון היה תלוש לגמרי, אבל גם הסיפור של גרג בהתחלה. אני חושבת שבפרקים הבאים שנגלה קצת יותר (בתקווה בכל אופן) אני אוכל לחשוב קצת יותר על הדמויות. מה שלא מצא חן בעיניי בכלל זה כל הדיבורים על home office ואך בכלל פיטר פן מתקשר איתם. מיותר ומטופש לדעתי, אבל שוב, אין לי מספיק מידע.
הדבר החיובי ביותר שאני יכולה להגיד על בל זה שיש לה שיער יפה, והיא קצת יותר עצמאית בפרק, למרות שהיא מאוד מייגעת ומתלבטת בקול רם מידי, מה קרה ללחשוב בלב?! כרגיל גראמפי וההערות שלו תמיד קולעות בול לתיאור המצב, נהנתי מהדקות המועטות מידי שהוא על המסך.
אריאל הייתה מעניינת בפרק, הסצנה עם האקדח הייתה משעשעת.
ועוד רפרנס למיתולגיה היוונית. מעניין למה עושים את החיבורים בין המיתולגיה לסיפורי אגדות.
אה, ופיטר פן - הנרי - הנער הקריפי שאיתו וונדי. החלטתי שאני מאוד לא אוהבת את הבעות הפנים של פיטר פן. דמות מצויינת אבל משהו בפרצוף החמוץ והקול שלו לא ממש מתחברים לי.
הנרי, מתנהג כמו ילד אמיתי, תמים ורגיש להפליא (קצת מזכיר לי את סנאו הצעירה ואך שהיא סמכה על קורה בילדותה). אפשר לראות טוב מאוד את פיטר פן שמעמיד פנים שהוא "נער" אבל בגלל שהוא בן כמה מאוד שנים די ברור שהוא המובגר האחראי, כי הוא ממש לא מתנהג כמו נער. האמת היא שהוא די מזכיר לי את רג'ינה והרצון שלה לנקום ולשחק בחיים של כולם.
וונדי, עוד סיפור סתום שכנראה נגלה יותר אודותיו בעתיד, אני מקווה.
אני די מרוצה מהעונה הזאת אבל יש לה כמה בעיות..
