זמן מחצית חיים
New member
עובדות קטנות על ממציאים גדולים
במאמר זה הייתי רוצה להציג את הצד האנושי והייחודי של גדולי הממציאים, חוקרים וגאונים, של המילניום שעבר. סר אייזק ניוטון (1643-1727) – ניוטון היה לאחד מגדולי המדענים, הוא פיתח כמעת לבדו את הפיסיקה הקלאסית, ותרם רבות להתפתחות המתמטיקה. ניוטון כתב מאמרים מדעים מדויקים על נפיצות האור וכוח הכבידה, באותם זמנים בהם המאמרים המדעיים הרציניים ביותר היו על אנשי-זאב ומלאכים המזיזים את הכוכבים. עם זאת ניוטון היה מתבודד, הוא מעולם לא התחתן, או אפילו חיזר אחר נערה. אהבת חייו הייתה החתולה שלו. כדי לאפשר לה להסתובב חופשי, הוא חתך לה מעבר בדלת. אחרי שנולדו לה גורים הוא חתך לכל אחד מהם מעבר בגודל מותאם, משום-מה הוא לא הצליח ניוטון להבין כי חתול קטן יכול לעבור בפתח של חתול גדול. אנדרה מארי אמפר (1775-1836) – על שמו נקראת יחידת הזרם, היה מחשובי חוקרי החשמל בכל התקופות. אמפר הוא דוגמא טיפוסית לפרופסור מפוזר בעל כשרונות מזהירים. כשרונותיו המיוחדים התגלו עוד בצעירותו, ילד הפלא אמפר שלט בגיל 12 בכל הידע המתמטי של דורו. כבר בגיל צעיר התמנה לפרופסור לפיסיקה ולכימיה. יום אחד יצא אמפר מהכיתה כשגיר בכיסו. בדרך צץ במוחו רעיון, שהיה כרוך בחישוב מסובך, ואמפר נזקק ללוח לצורך פיתוח הרעיון. צד אחורי של כרכרה שחורה, שחנתה ברחוב, הפך מיד ללוח לצורך חישוביו של אמפר. הרכב, שלא שם לב לכותב החרוץ, החל להסיעה את הכרכרה. אמפר, הרגיש שהלוח זז, החל ללכת בעקבותיו כשהוא שקועה במחשבותיו. כשהרכב התחיל לזרז את הסוס, הפכה הליכתו לריצה.כשהוא ממשיך כל עת לחשב ולכתוב, בלי להרגיש אפילו שהוא משעשעה את העוברים והשבים. קרל פרדריך גאוס (1777-1855) – נחשב לאחד מגדולי המתמטיקאים בכל הדורות. מחקריו בחשמל ובמגנטיות (ובכללם חוק גאוס) לא תפסו מקום מרכזי בפעילותו המדעית. נוסף על כשרונו המתמטי, הוא ניחן בכשרון בלשני מופלא , והרבה להתעניין בשפות זרות. על רבות מתגליותיו לא הודיעו אלה באיחור של עשרות שנים, וכמה מהישגיו הגדולים ביותר נודעו רק לאחר מותו. אחת הסיבות למנהגו זה הייתה חששו, שמושגים חדשים ונועזים לא יובנו פרסומם יחייב אותו להסברים וויכוחים. סיבה אחרת הייתה הקפדתו על דיוק מסקנותיו. בהיותו תלמיד קיבלה כיתתו מעין עונש- לחשב את סכום המספרים מ-1 עד 100. גאוס בן ה-7 פתר את התרגיל בן-רגע ופעל-פה, ע"י שימוש בנוסחת סכום של טור חשבוני, בלא ששמע אליה קודם. מיכאל פאראדיי (1791-1867) – היה מדען אנגלי רבגוני ומורה דגול, נחשב לאבי החשמל והמגנטיות. הוא החל את עבודתו ככימאי ואף גילה תרכובות חדשות, אך תרומתו המדעית העיקרית היתה בחשמל ובמגנטיות. הוא בנה את המנועה החשמלי הראשון ואת הדינמו הראשון, וסיפק את הבסיס הניסויי וחלק ניכר מהבסיס העיוני לתורת האלקטרומגנטיות של מאקסוול. פרדי עצמו לא ידעה לנסח בשפה מתמטית המקובלת את תוצאות ניסוייו. הוא אף לא ידעה להבחין למשל בין כח לאנרגיה. פאראדיי לא קיבל חינוך שיטתי בצעירותו. בגיל 14 החל לעבוד כשוליה של כורך, וניצל את ההזדמנות לקריאת ספרים שהובאו לכריכה. מאמר באנציקלופדיה על חשמל עורר את התלהבותו. כעבור זמן היה פאראדיי לעוזרו של דייווי, מגדולי המדענים באותה תקופה. לימים נהג דייווי לומר: "גיליתי בחיי דברים חשובים במדע, אבל תגליתי הגדולה היתה פאראדיי." נוסף על עבודתו המדעית, נהג פאראדיי להרצות בפני הקהל הרחב על נושאים מדעיים, ואף הוציא לאור כמה ספרים במדע פופולרי. על שמו נקראים בין השאר, כלוב פאראדיי ויחידת הקיבול פאראד. גיאורג סימון אום (1787-1851) – שעל שמו נקרא חוק אום, היה פיסיקאי גרמני שעיקר עבודתו היתה בתורת החשמל. חוק אום- המקשר בין זרם מתח והתנגדות של מוליכים, התקבל בתחילה בספקנות ואף בלעג ע"י הקהילייה המדעית. אום נפגע קשה מין היחס, וכאות המחאה התפטר ממשרתו באוניברסיטה. רק אחרי כמה שנים הכירו המדענים בחשיבות התגלית, והרעיפו עליה שבחים. ארנסט רתפורד (1871-1931) – היה לדמות מפתח בפיסיקה הגרעינית, ובהבנת מבנה האטום. עיקר עבודתו היתה בתחום הרדיואקטיביות, היה זה הוא שטבע את השמות לסוגי הקרינות השונות (אלפא, ביתא וגמא). וכן מצא כי חלקיקי אלפא הם גרעיני הליום. אך תרומתו החשובה ביותר היתה בניסוי המפורסם בו "הופגז" עלה זהב דק בחלקיקי אלפא. עקב תוצאות הניסוי שונה מודל האטום, ממודל תומסון שהיה מקובל עד אז. רתפורד היה הראשון שהצליח להפוך באופן מלאכותי אטומים של יסוד אחד לאטומים של יסוד אחר ע"י הפצצתם בחלקיקי אלפא. ב 1906 קיבל רתפורד פרס נובל לכימיה, למראת שעבודתה היתה יותר בתחום הפיסיקה, הרי הפיכת יסוד אחד, לאחר היתה מטרתם וחלומם של האלכימאים הראשונים ביותר, מימי מצריים העתיקה. אלברט איינשטיין (1879-1955) – איינשטיין מילא את אחד התפקידים החשובים ביותר בפיסיקה, מאז ניוטון. בתחילת דרכו פרסם איינשטיין הסבר מולקולארי לתנועת בראון, הסביר את האפקט הפוטואלקטרי (על הסבר זה קיבל פרס נובל), ואף פרסם את תורת היחסות הפרטית. במהלך חייו תרם איינשטיין רבות לחקירת תורת הקוונטים, אפקט הפליטה המאולצת, שלילת האתר ועוד דברים רבים שעיצבו את הפיסיקה. הנוסחה המפורסמת שלו E=MC2 הולידה בסופו של דבר את פצצת האטום, והובילה לסיום מלחמת העולם השניה. בצעירותו, איינשטיין לא אהב ללמוד, ואף קיבל ציונים גרועים, את רוב זמנו הוא בילה בישיבה בבתי-קפה. בכיתה ג´ אמר המורה של איינשטיין, לאיינשטיין כי: "בחיים לא יצא ממנו כלום", הצהרה זאת נרשמה כאחת התחזיות הגרועות בעולם. "כל התקדמות גדולה בשטח המדע, נבעה מהעזה חדשה של הדמיון" ג´ון דיואי. ביבליוגרפיה: "תורת החשמל"\ האונ´ הפתוחה, http://mop.ort.org.il/rooms/physics/, ידע כללי, ידע אישי.
במאמר זה הייתי רוצה להציג את הצד האנושי והייחודי של גדולי הממציאים, חוקרים וגאונים, של המילניום שעבר. סר אייזק ניוטון (1643-1727) – ניוטון היה לאחד מגדולי המדענים, הוא פיתח כמעת לבדו את הפיסיקה הקלאסית, ותרם רבות להתפתחות המתמטיקה. ניוטון כתב מאמרים מדעים מדויקים על נפיצות האור וכוח הכבידה, באותם זמנים בהם המאמרים המדעיים הרציניים ביותר היו על אנשי-זאב ומלאכים המזיזים את הכוכבים. עם זאת ניוטון היה מתבודד, הוא מעולם לא התחתן, או אפילו חיזר אחר נערה. אהבת חייו הייתה החתולה שלו. כדי לאפשר לה להסתובב חופשי, הוא חתך לה מעבר בדלת. אחרי שנולדו לה גורים הוא חתך לכל אחד מהם מעבר בגודל מותאם, משום-מה הוא לא הצליח ניוטון להבין כי חתול קטן יכול לעבור בפתח של חתול גדול. אנדרה מארי אמפר (1775-1836) – על שמו נקראת יחידת הזרם, היה מחשובי חוקרי החשמל בכל התקופות. אמפר הוא דוגמא טיפוסית לפרופסור מפוזר בעל כשרונות מזהירים. כשרונותיו המיוחדים התגלו עוד בצעירותו, ילד הפלא אמפר שלט בגיל 12 בכל הידע המתמטי של דורו. כבר בגיל צעיר התמנה לפרופסור לפיסיקה ולכימיה. יום אחד יצא אמפר מהכיתה כשגיר בכיסו. בדרך צץ במוחו רעיון, שהיה כרוך בחישוב מסובך, ואמפר נזקק ללוח לצורך פיתוח הרעיון. צד אחורי של כרכרה שחורה, שחנתה ברחוב, הפך מיד ללוח לצורך חישוביו של אמפר. הרכב, שלא שם לב לכותב החרוץ, החל להסיעה את הכרכרה. אמפר, הרגיש שהלוח זז, החל ללכת בעקבותיו כשהוא שקועה במחשבותיו. כשהרכב התחיל לזרז את הסוס, הפכה הליכתו לריצה.כשהוא ממשיך כל עת לחשב ולכתוב, בלי להרגיש אפילו שהוא משעשעה את העוברים והשבים. קרל פרדריך גאוס (1777-1855) – נחשב לאחד מגדולי המתמטיקאים בכל הדורות. מחקריו בחשמל ובמגנטיות (ובכללם חוק גאוס) לא תפסו מקום מרכזי בפעילותו המדעית. נוסף על כשרונו המתמטי, הוא ניחן בכשרון בלשני מופלא , והרבה להתעניין בשפות זרות. על רבות מתגליותיו לא הודיעו אלה באיחור של עשרות שנים, וכמה מהישגיו הגדולים ביותר נודעו רק לאחר מותו. אחת הסיבות למנהגו זה הייתה חששו, שמושגים חדשים ונועזים לא יובנו פרסומם יחייב אותו להסברים וויכוחים. סיבה אחרת הייתה הקפדתו על דיוק מסקנותיו. בהיותו תלמיד קיבלה כיתתו מעין עונש- לחשב את סכום המספרים מ-1 עד 100. גאוס בן ה-7 פתר את התרגיל בן-רגע ופעל-פה, ע"י שימוש בנוסחת סכום של טור חשבוני, בלא ששמע אליה קודם. מיכאל פאראדיי (1791-1867) – היה מדען אנגלי רבגוני ומורה דגול, נחשב לאבי החשמל והמגנטיות. הוא החל את עבודתו ככימאי ואף גילה תרכובות חדשות, אך תרומתו המדעית העיקרית היתה בחשמל ובמגנטיות. הוא בנה את המנועה החשמלי הראשון ואת הדינמו הראשון, וסיפק את הבסיס הניסויי וחלק ניכר מהבסיס העיוני לתורת האלקטרומגנטיות של מאקסוול. פרדי עצמו לא ידעה לנסח בשפה מתמטית המקובלת את תוצאות ניסוייו. הוא אף לא ידעה להבחין למשל בין כח לאנרגיה. פאראדיי לא קיבל חינוך שיטתי בצעירותו. בגיל 14 החל לעבוד כשוליה של כורך, וניצל את ההזדמנות לקריאת ספרים שהובאו לכריכה. מאמר באנציקלופדיה על חשמל עורר את התלהבותו. כעבור זמן היה פאראדיי לעוזרו של דייווי, מגדולי המדענים באותה תקופה. לימים נהג דייווי לומר: "גיליתי בחיי דברים חשובים במדע, אבל תגליתי הגדולה היתה פאראדיי." נוסף על עבודתו המדעית, נהג פאראדיי להרצות בפני הקהל הרחב על נושאים מדעיים, ואף הוציא לאור כמה ספרים במדע פופולרי. על שמו נקראים בין השאר, כלוב פאראדיי ויחידת הקיבול פאראד. גיאורג סימון אום (1787-1851) – שעל שמו נקרא חוק אום, היה פיסיקאי גרמני שעיקר עבודתו היתה בתורת החשמל. חוק אום- המקשר בין זרם מתח והתנגדות של מוליכים, התקבל בתחילה בספקנות ואף בלעג ע"י הקהילייה המדעית. אום נפגע קשה מין היחס, וכאות המחאה התפטר ממשרתו באוניברסיטה. רק אחרי כמה שנים הכירו המדענים בחשיבות התגלית, והרעיפו עליה שבחים. ארנסט רתפורד (1871-1931) – היה לדמות מפתח בפיסיקה הגרעינית, ובהבנת מבנה האטום. עיקר עבודתו היתה בתחום הרדיואקטיביות, היה זה הוא שטבע את השמות לסוגי הקרינות השונות (אלפא, ביתא וגמא). וכן מצא כי חלקיקי אלפא הם גרעיני הליום. אך תרומתו החשובה ביותר היתה בניסוי המפורסם בו "הופגז" עלה זהב דק בחלקיקי אלפא. עקב תוצאות הניסוי שונה מודל האטום, ממודל תומסון שהיה מקובל עד אז. רתפורד היה הראשון שהצליח להפוך באופן מלאכותי אטומים של יסוד אחד לאטומים של יסוד אחר ע"י הפצצתם בחלקיקי אלפא. ב 1906 קיבל רתפורד פרס נובל לכימיה, למראת שעבודתה היתה יותר בתחום הפיסיקה, הרי הפיכת יסוד אחד, לאחר היתה מטרתם וחלומם של האלכימאים הראשונים ביותר, מימי מצריים העתיקה. אלברט איינשטיין (1879-1955) – איינשטיין מילא את אחד התפקידים החשובים ביותר בפיסיקה, מאז ניוטון. בתחילת דרכו פרסם איינשטיין הסבר מולקולארי לתנועת בראון, הסביר את האפקט הפוטואלקטרי (על הסבר זה קיבל פרס נובל), ואף פרסם את תורת היחסות הפרטית. במהלך חייו תרם איינשטיין רבות לחקירת תורת הקוונטים, אפקט הפליטה המאולצת, שלילת האתר ועוד דברים רבים שעיצבו את הפיסיקה. הנוסחה המפורסמת שלו E=MC2 הולידה בסופו של דבר את פצצת האטום, והובילה לסיום מלחמת העולם השניה. בצעירותו, איינשטיין לא אהב ללמוד, ואף קיבל ציונים גרועים, את רוב זמנו הוא בילה בישיבה בבתי-קפה. בכיתה ג´ אמר המורה של איינשטיין, לאיינשטיין כי: "בחיים לא יצא ממנו כלום", הצהרה זאת נרשמה כאחת התחזיות הגרועות בעולם. "כל התקדמות גדולה בשטח המדע, נבעה מהעזה חדשה של הדמיון" ג´ון דיואי. ביבליוגרפיה: "תורת החשמל"\ האונ´ הפתוחה, http://mop.ort.org.il/rooms/physics/, ידע כללי, ידע אישי.