זה קטע נורא מוזר של ספרים
שלפעמים הם לא מתאימים לך, ואחרי זמן מה, פתאום הם הדבר שהכי מתלבש עליך. גמני איפושהו באמצע "עיין ערך.." ואף על פי כן, מומיק זו אחת היצירות המדהימות!!! אין ספק. האהוב עלי שלו, עד כה, זה "שתהיי לי הסכין" [כשניסיתי לקרא אותו לראשונה, לא צלח. בפעם השניה, לא יכולתי להניח אותו לרגע]... גם "אישה בורחת.." יוצא דופן, ובעיניי בעל אחת האקספוזיציות ההכי יפות שישנן. "מישהו לרוץ איתו"- הכי פחות אהבתי, למען האמת. בדיוק קניתי בפסח את "ספר הדקדוק הפנימי" וכעת, להשלמת כל הספרים [למבוגרים ונוער שלו] נותר לי לקנות רק את "דבש אריות" [השאלה המתבקשת היא מתי ימצא בי הזמן לקרא את כל אלו?? אבל נו, זו כבר סוגייה אחרת... ]