עיבוד חלק מחווית הלידה

[yaelia]

מדהים לשמוע על לידות כאלה

בי אישית זה לא מעורר קנאה אלא שמחה למי שיצא לה ככה וחוותה חוויה נפלאה ומעצימה. הדבר היחידי שאני מצטערת עליו בלידה המפרכת שלי הוא שלא דרשתי קיסרי בשלב הרבה יותר מוקדם ונתתי להם לפמפם פיטוצין+אנטיביוטיקה במשך שתי יממות כמעט לתינוקי שלי בלי לעשות אפילו אולטרסאונד לראות שבמיקומו אין מצב שהוא יצא בלידה רגילה. מצד שני, זאת היתה לידה ראשונה ועם כמה שניסיתי לבוא מוכנה לא היה לי מושג שכך יהיה המהלך שלה. בדיעבד, ובתור מדחיקנית מומחית, אני מסתכלת על הדברים כעל הרפתקאה ותו לא. הילד שלי בריא ושלם וזה מה שחשוב. לכשתהיה לידה הבאה, אני מקווה להתמודד איתה באסרטיביות רבה יותר. כמובן שאם זאת תהיה חוויה מתקנת ומזככת לא תהיה שמחה ממני.

 

[shir007]

שלחתי לך מסר, וחוץ מזה - כתבות

שבדיוק קראתי (ונבהלתי).

 

[boringvered]

מודה שלא חושבת על זה

לא קיוויתי למשהו ספציפי גם לפני כן... לא ההריון ולא הלידה נראים לי כמו חוויות ליחל להם, לא משנה איזה סוג לידה... בעיני זה נראה לי שלא הייתי... נהנית בשום צורה, גם לא מהחוויה הטבעית. הייתה לי לידה לא סימפטית של ירידת מים ללא פתיחה וצירים שלא הביאו להתקדמות, שלל פיטוצין ואיומים לקיסרי לאורך כל התהליך עקב ירידות דופק, ניטור פנימי שקיבע אותי למיטה, שני אפידורלים שלא עבדו, נסיון לקחת דם מהראש של דאז, העוברית שעלה לי בכאבי תופת ובסוף ואקום... לא סימפטי, אבל ברגע שזו הייתה הלידה שלי אז היא הייתה שלי, ולא יחלתי למשהו אחר... לא יודעת איך להסביר את זה. יש כל כך הרבה חוויות שונות... אבל כל חוויה היא יחודית ושייכת רק לך... ורד

 

[Arfilit]

אצלי -

הסיפור מאוד שונה - אמנם לא היה קיסרי, אבל הלידה הסתיימה בואקום בשל ירידת דופק שלא עלה (להבדיל מהמקובל - שהדופק יורד ועולה חליפות, למשל בכל ציר - אצלנו הוא פשוט צנח ל- 60 ונשאר שם). כשהיא יצאה - היא לא התחילה מיד לנשום - ולכן לא נתנו לי אותה, אלא לקחו למיטת טיפולים, הביאו לי אותה אחרי רבע שעה לכמה דקות, ולקחו לסיטורציה לכמה שעות. אני באופן אישי, מתקשה להשתחרר מן התחושה, שאולי כל הבלאגאן התחיל בגלל ההתערבויות - הסטריפינג (שלא הבנתי אלא בדיעבד שעושים לי אותו), האפידורל, וטיפת הפיטוצין שאולי הצליחה להתגנב - רגע לפני שכל הבלאגאן התחיל - בגלל פתיחה ארוכה שלא התחילה צירי לחץ. יש לי הרבה מחשבות של מה ואילו ואולי. הכוונה שלי, לכן, היא לנסות (אני מדגישה - לנסות) ללדת ללא אפידורל בפעם הבאה, אולי בחדר הביתי (בליס - ללא ספק). לא יודעת אם אני אצליח - אבל אני יודעת שאני רוצה לנסות. האם הייתי משנה את ההחלטות לגבי ההתערבות?! ברור לי שלא! התחושה שלנו היתה שאם היינו מאחרים בעוד דקה או שתיים - התוצאה היתה עלולה להיות חמורה מאוד מאוד, הרבה מעבר לנזקים שעשה לי הואקום).

 

[יעל מטיילת]

אני בטוחה לחלוטין שאם היה ולו חשש

קל למצוקה עוברית מיד הייתי מתמסרת לכל טיפול רפואי אפשרי ובלבד שהוא יצא משם בשלום. לא מוכנה לקחת שום סיכון. המצב שאת מתארת נשמע לי מפחיד ומסוכן. לא הייתי מסכנת את שלום הילד כדי להגיע ללידה טבעית. הלכת בדרך הנכונה היחידה מבחינתי.

 

[שושנון]

חדשה בפורום וכל כך מזדהה

ילדתי ב 24/4 תינוק מקסים בלידה שהתחילה רגיל והסתיימה בניתוח קיסרי בעקבות אי התקמות בלידה וירידת דופק של העובר. שבוע אח"כ בכיתי כל לילה שתחושת כשלון מלווה אותי- מחשבות שבטח יכול היה להיות אחרת ואולי הרופאים הזדרזו לנתח אותי... אמא שלי בסופו של דבר לקחה אותי לשיחת איפוס והבנתי שהעיקר שיש לי ילד בריא ושאני בריאה. אבל בלב עמוק עמוק בפנים עדיין מקננת בי תחושת החמצה שאני מקווה שיבוא יום ותעבור. (סליחה על האורך מרגישה לרשונה מקום לפרוק)

 

[מאז]

עברתי לידה שעבורי ועבור בעלי

היתה די טראומטית. היתה בסוף מצוקה, ובמקום הרגע שתואר כה רבות ב"הריון ולידה", שבו מניחים עלייך את התינוק ואת מתמלאת אושר, לקחו אותו מיד לרופא ילודים, והיו רגעי בלבול (עבורי) ואימה (עבור בעלי). לקראת הלידה הקריבה אנחנו מתכננים לעבור קורס בגישה יותר טבעית ורוחנית ללידה, בתקווה שזה יעזור לעבד ולהתגבר, ולבוא מחוזקים לקראת הפשוש הבא.

 

[עינבלית]

אתם עוברים קורס של "חלב ודבש"?

שמעתי עליהם רק טוב!

 

[מאז]

זה התכנון

(הם צריכים לחזור אלי ואז ארשם) גם אני שמעתי דברים מלהיבים וכבר מחכה לזה.

 

[sipi1]

מוסיפה המלצה בכיוון דומה

"להיות לאם", של אילנה רפפורט. אצלי הספר הזה עשה את ההבדל העצום בין שני הניתוחים שעברתי, והשאיר את הלידה האחרונה כחוויה מתקנת.

 

[סגולה קטנה]

אז ככה,

הדבר שהכי הפחיד אותי היה לאבד את התינוקת בלידה. בפועל זה היה קרוב, כמו אצל ערפילית, הורדת דופק שלא עולה חזרה, תוך דקות היא נשלפה בואקום. תחושת האימה של להביט במוניטור ולשמוע את הדופק יורד, לחכות לפעימת הלב הבאה, זו תחושה שלא עוזבת אותי שלקח לי הרב זמן להשתחרר ממנה. אלמה בסדר בריאה ושלמה ויש כמובן חלק בי שמצטער שלא הצלחתי ללדת ללא עזרה, אבל הכל הכל מתגמד והייתי עושה שוב אותו דבר וכל מה שצריך כדי ללדת ילד בריא. זו השורה התחתונה והדרך משנה וחשובה אבל מישנית לתוצאה. לא הייתי לוקחת שום סיכון לפגיעה בעובר שלי לעולם. ואם נגזר עלי ללדת שוב ואקום או קיסרי הכל העיקר שייצא בריא.

 

[דמעות של מלאכים]

בלידה של הגדולה נוצר מצב מצוקה

והצוות בחדר לידה החליט לשלוח אותי לקיסרי. נבהלנו מאוד אבל לא ערערנו על מה שאמרו לנו. החתימו אותי על טופס הסכמה לניתוח והביאו רופא שיאשר את הקיסרי. המזל הגדול היה, שהרופא שהיה אמור לאשר את הניתוח היה הרופא המטפל בי. הוא זיהה אותנו וביקש עוד ניסיון אחד לפני הקיסרי, ואכן הלידה הסתיימה כלידה רגילה לשמחתי הרבה.

 

[מעיןבר]

היתה לי לידה נפלאה

מקווה שגם הבאות יהיו כאלה. כנראה שיש נשים שיש להן גם מזל

 

[עמית@]

הלידה הראשונה שלי היתה פנטזיה

של כל אישה, גם שלי, היה מושלם ונהניתי מכל שנייה. הלידה השנייה היתה בדיוק ההיפך, סיוט ופחד מוות (של התינוקת.) אני כנראה אדם קיצוני, מה עם האמצע?

 

[בימבילי]

אנחנו כנראה תאומות שהופרדו בלידתן

(הטובה?) הלידה הראשונה שלי היתה מדהימה. נהניתי. הייתי מאושרת. לא האמנתי למזלי הטוב ואפילו סיימתי אותה בלי חתכים, תפרים, טחורים ושאר צרות. ציון - 10. הלידה השניה - מקבלת ביום טוב ציון 10-.

 

[עמית@]

גם את לא אוהבת ג'ינס? ../images/Emo3.gif

והלידה שלנו כתאומות היתה גם וגם, אחת יצאה בכיף, השניה בזוועה

 

[בימבילי]

הג'ינס זה מהשלב שאחרי ההפרדה

בנינו... אני כמעט רק עם ג'ינס.

 

[lulyK]

אני חושבת שאם עמית היתה רואה

את הג'ינסים שלך, גם היא היתה מסכימה ללבוש ג'ינס.

 

[אמא של עופרי וטל]

לי גם הייתה לידה נוראית

באתי לרופא לבדיקה בשבוע 35 6 - הוא לא אמר דבר - הכניס אותי ואת האיש לחדר ואמר שאנחנו נוסעים מפה ישר לבית חולים. - טסנו לבית חולים עופרי היה אז 1.400 בצהריים ניתחו אותי ואמרו לי לצפות ליותר מידי כי העובר לא ניזון כבר חודש.אני, הפחדנית הגדולה ביקשתי רק אפידורל ולא הרדמה מלאה כי רציתי לשמוע אותו - כל הניתוח בכיתי שאני לא שומעת אותו והם ענו "עוד לא הגענו אליו" - נכון שזה בטח היה רק 10 דקות אבל המשפטים האלו זה אני הדבר שאני הכי זוכרת מהלידה.ואחר כך האיש בא ואמר שנולד לנו ילד מקסים והייתי כל כך מסטולה מכל ההרדמה והזריקות נגד הכאבים והפחד שהתחלתי לבכות. למחרת בבוקר - הלכתי לפגיה וראיתי אותו - התאהבתי בו בדקה - התחלתי לשאוב וגם להניק. ולפני הלידה של עופרי היו לי כאילו אותות משמים (שכמובן לא שמתי לב אליהם עד אחרי הלידה) - בתחילת ההריון חלמתי שאני נוסעת עם חברות לקבר של רבי שמעון בר יוחאי (מעולם לא הייתי שם - המרחק בין ביקור בקברים לביני הוא כמו שמים וארץ) ואנחנו יושבות שם והקול שלו מדבר אלי ואומר לי "אל תדאגי הכל יהיה בסדר עם הילד". סיפרתי את זה לחברה שהולכת לקברים והיא אמרה לי שככה בדיוק נראה הקבר. שהיינו צריכים לבחור בית חולים ללדת הייתי נורא אנטי הלל יפה - ואמרתי לעצמי שאם אני כל כך אנטי כדאי ללכת לראות למה - הלכנו לסיור - והחלטתי שאני יולדת שם! על סמך מה? הכניסו אותנו לפגיה - וסיפרו לנו כמה היא מתקדמת ושהאחיות עושות קורסים בחו"ל ושזו נחשבת לפגיה הכי טובה בארץ והאחיות והרופאים שם נראו לי מצויינים - ואמרתי לעצמי - אם יש להם מחלקה כזאת שמצילה חיים של תינוק שנולד קילו - סימן שהם בסדר וששם אני צריכה ללדת. והנה הגענו לפגיה - ואיזה יומיים אחרי הלידה באה לבקר אותי החברה - ומזכירה לי את החלום... שולי שלי העלה משקל מ 1.370 ל 2010 בשלושה שבועות שיצאנו מהפגיה. הוא רק ינק. האחיות אמרו שזה קצב גדילה מדהים וכל הזמן הכינו אותי לנפילה שתבוא ולא הגיעה. אם מותר לי לחרוג ממנהג הפורום אני רוצה לשים תמונה של עופרי ביום שהוא בא הבייתה - בן שלושה שבועות - וכבר אני אגיד לכם שהתמונה הבאה היא תמונה שלו בגיל 3 חודשים - רק שתראו כמה הוא גדל מהר.

 

[עמית@]

../images/Emo24.gif