עיצות ממי שהייתה במקום שלך עד יום
חמישי: לנוח, ךתת לתהליך להיות, לעשות עם עצמך ועם ההריון תהליך שחרור של הודיה לגוף ולהריון,] לצאת מהבית ופשוט לתת למחשבות להיות במקום אחר, להתלונן, להיות בדיכאון כי ברגע שיוצאים ממנו יולדים בחיי. לזכור שבסוף כל הילדים יוצאים ואף אחד לא נשאר בפנים, לדעת שאת בסוף, להזכיר לעמצנך שעם כל ציר וציר את נפתחת יותר, לעשות דימיון מודרך הליכות. וזהו אני חושבת להמשיך לחיות כי באמת אין לך עוד הרבה. והייתי בשלב הזה שבוע עד יום חמישי בלילה ומניסיון זה נגמר.ותאמיני או לא אני מוכנה עכשיו להתחלף אתך אני כבר לא זוכרת דבר מהכאב והקושי של כל השבוע האחרון. שולחת לך המון אהבה אם את רוצה תמיכה נוספת את מוזמנת לפנות אלי. שושה בלה