על דייטים וכסף
SuddenlyPsychotic התייחס לאספקט הכלכלי כפרמטר לעומק ההיכרות הנדרשת לפני מפגש, על מנת שלא "לבזבז" כספים בדייט על בחורה שאין איתה עתיד. כלומר - כגבר הוא מניח שהוא זה שישלם. הייתי רוצה לדון בנקודה הזו.
מסיבה שלא לגמרי ברורה לי, הגישה הרווחת היא, שהגבר הוא זה שמשלם בדייט הראשון.
חלק מהגולשים התייחסו לאספקט הכלכלי בדיון שעסק בדייטים דרך אתרי הכרויות.
באופן אישי, אני מעדיפה תמיד לשלם על עצמי.
אם אני מגיעה לדייט אחרי יום עבודה לחוץ וזקוקה למשקה אלכוהולי כדי להשתחרר קצת - אני לא עושה חשבון של "קוקטייל או שוט זה נורא יקר, אני אסתפק בבירה או קפה". אני יודעת שאני משלמת על עצמי ומזמינה לעצמי בהתאם. כנ"ל אם אני מגיעה אחרי יום לחוץ ולא הספקתי לאכול - כשאני רעבה אני אוכלת. אני לא מצפה מאף אחד לשלם בדייט ראשון על ארוחה מלאה, רק כי לא היה לי זמן לאכול לפני. הרבה פעמים כשאני מזמינה, אני רואה איזה זיק של אימה בעיני הבחור, מן צל של חשש כזה, שנשאר שם עד הרגע שבו אני משלמת על עצמי בסוף הדייט.
בד"כ, כשמגיע החשבון, הדינמיקה היא כזו:
1. אני והבחור שולפים את הארנקים
2. הבחור מציע לשלם עבורי
3. אני מסרבת בנימוס
4. הבחור שוב מציע
בנקודה הזו יש שני תסריטים אפשריים:
5.א. אם הבחור מוצא חן בעיניי ואני מעוניינת בדייט נוסף, ואם לא התפרעתי יותר מדי באוכל ושתיה, אני עשויה להסכים.
אבל אז זה אומר שבדייט הבא אני מקפידה לשלם עבורו. אני לא אוהבת להרגיש חייבת, מה גם שלעתים נוצרת תחושה שהבחור מצפה לקבל תמורה פיזית. לא כיף.
5.ב. אם הבחור ממש לא לטעמי וכבר בסיום הדייט אני יודעת שאני לא מעוניינת לראות אותו שוב, אין שום סיכוי שאסכים שישלם עבורי, כי זה מרגיש לי כמו ניצול טהור.
ומה דעתכם?
SuddenlyPsychotic התייחס לאספקט הכלכלי כפרמטר לעומק ההיכרות הנדרשת לפני מפגש, על מנת שלא "לבזבז" כספים בדייט על בחורה שאין איתה עתיד. כלומר - כגבר הוא מניח שהוא זה שישלם. הייתי רוצה לדון בנקודה הזו.
מסיבה שלא לגמרי ברורה לי, הגישה הרווחת היא, שהגבר הוא זה שמשלם בדייט הראשון.
חלק מהגולשים התייחסו לאספקט הכלכלי בדיון שעסק בדייטים דרך אתרי הכרויות.
באופן אישי, אני מעדיפה תמיד לשלם על עצמי.
אם אני מגיעה לדייט אחרי יום עבודה לחוץ וזקוקה למשקה אלכוהולי כדי להשתחרר קצת - אני לא עושה חשבון של "קוקטייל או שוט זה נורא יקר, אני אסתפק בבירה או קפה". אני יודעת שאני משלמת על עצמי ומזמינה לעצמי בהתאם. כנ"ל אם אני מגיעה אחרי יום לחוץ ולא הספקתי לאכול - כשאני רעבה אני אוכלת. אני לא מצפה מאף אחד לשלם בדייט ראשון על ארוחה מלאה, רק כי לא היה לי זמן לאכול לפני. הרבה פעמים כשאני מזמינה, אני רואה איזה זיק של אימה בעיני הבחור, מן צל של חשש כזה, שנשאר שם עד הרגע שבו אני משלמת על עצמי בסוף הדייט.
בד"כ, כשמגיע החשבון, הדינמיקה היא כזו:
1. אני והבחור שולפים את הארנקים
2. הבחור מציע לשלם עבורי
3. אני מסרבת בנימוס
4. הבחור שוב מציע
בנקודה הזו יש שני תסריטים אפשריים:
5.א. אם הבחור מוצא חן בעיניי ואני מעוניינת בדייט נוסף, ואם לא התפרעתי יותר מדי באוכל ושתיה, אני עשויה להסכים.
אבל אז זה אומר שבדייט הבא אני מקפידה לשלם עבורו. אני לא אוהבת להרגיש חייבת, מה גם שלעתים נוצרת תחושה שהבחור מצפה לקבל תמורה פיזית. לא כיף.
5.ב. אם הבחור ממש לא לטעמי וכבר בסיום הדייט אני יודעת שאני לא מעוניינת לראות אותו שוב, אין שום סיכוי שאסכים שישלם עבורי, כי זה מרגיש לי כמו ניצול טהור.
ומה דעתכם?
