כולם מדברים על המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל הממצא שלפיו אם אתה אומר את השם של מישהו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת בערוץ הלא קשוב שלו, הוא דווקא כן ישים לב (למרות שהמידע נמסר בערוץ הלא קשוב), מה שמעיד על עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות כבר בשלב הפילטר ועוד מלפני ההגעה אל הגלאי, מה שאמור להעיד על כך שהפילטר הוא בעל יכולות ותכונות של גלאי.
עד למחקרים המאוחרים של צ'רי, האמונה הנפוצה הייתה שרק קלטים המתקבלים בערוץ הקשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אך בעקבות הממצא המפורסם הנ"ל של החוקר קולין צ'רי ממחקריו המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, כיום כבר נהוג להאמין שקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב גם כן עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אבל אני לא מאמין שזה באמת כזה פשוט.
דעתי האישית היא שמסרים המתקבלים בערוץ הלא קשוב דווקא לא עוברים, לפחות לא ככלל, כעיקרון וכדבר שבשגרה, עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ולדעתי הרעיון שהם כן, ולמרות הממצא מהמחקרים המאוחרים של צ'רי, הוא פשוט לא הגיוני או מתקבל על הדעת בשום צורה או דרך, וזאת כתוצאה של שלוש בעיות שונות בהשערה זאת, הנובעת מן המחקרים המאוחרים של צ'רי, ושבכוונתי להתייחס אליהן במאמר זה ודרך כך לטעון כנגד הפרשנות המקובלת לממצא של צ'רי ממחקריו המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל.
הבעיה הראשונה בפרשנות הקלאסית והמקובלת לממצא של צ'רי, פרשנות שלפיה קלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, היא שעיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ברמת ההגדרה, מדריש משאבי קשב מרובים ותשומת לב מיוחדת, ברמה ובכמות שזה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי, לספק עבור קלטים פונולוגיים וחזותיים-מרחביים המגיעים כולם אל המערכת בו-זמנית, בוודאי לא במצב שעליו מדובר באפקט מסיבת הקוקטייל.
עשרות קלטים חזותיים-מרחביים של עשרות מראות שנמצאים מול אדם, ועשרות קלטים פונולוגיים של עשרות קולות ורעשים מעשרות שיחות, כולם מגיעים אל הערוץ הלא קשוב מלבד המראה האחד שאנחנו מתרכזים בו ברגע מסוים והקול האחד שאנחנו מתרכזים בו ברגע מסוים ושמגיעים אל הערוץ הקשוב, ועשרות המראות והקולות האלו עוברים עיבוד מתקדם ומורכב ברמה של הבנת הסמנטיקה והבנת המשמעות? וכל זה כאשר כל יכולתו של זיכרון העבודה הוא ביצוע עיבוד מתקדם ברמת הסמנטיקה והמשמעות לחמש עד תשע פריטים בו-זמנית? נו באמת. ההיגיון הבריא לבדו מספיק בשביל להוכיח שזאת שטות מוחלטת.
הבעיה השנייה שרציתי להתייחס אליה בפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי, שהיא כנראה גם הבעיה הגדולה והחשובה מכולן מבין שלושת הבעיות שאדון בהן במאמר זה באשר לפרשנות הקלאסית והמקובלת לממצא של צ'רי, היא הסתירה הבוטה שמשום מה אף-אחד לא מדבר עליה או שם לב אליה, בין המחקרים המוקדמים למאוחרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל.
כולם מדברים על המחקרים המאוחרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל הממצא שלפיו אם אתה אומר את השם של מישהו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת בערוץ הלא קשוב שלו, הוא דווקא כן ישים לב, מה שמעיד על עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות.
מה שאנשים לא מספיק מדברים עליו, זה עצם זה ש-99% מהזמן, כשאתה לא אומר את השם של מישהו בערוץ הלא קשוב שלו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת, הקלטים המתקבלים בערוץ הלא-קשוב למעשה כן "נזרקים החוצה" בצורה "חלקה" ו"ללא בעיות". 99% מהזמן. לא פחות. העניין הוא, והבעיה היא, היא שגם אילו זה היה נכון שקלטים בערוץ הלא-קשוב עוברים עיבוד מתקדם, עיבוד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות, אז עיבוד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות הוא עיבוד מתקדם ברמת ההגדרה. יותר גרוע מזה, הוא עיבוד מודע, ברמת ההגדרה, והבעיה עם זה, היא שעיבוד מתקדם, ועיבוד מודע, זה תהליך רציני, משמעותי וממושך, עם דגש על ממושך.
משמעות הדבר, היא שגם אם היינו מתעלמים מעצם העובדה שזיכרון העבודה לא יכול לעבד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות המהותית עשרות קלטים חזותיים-מרחביים ופונולוגיים בו-זמנית, כפי מה שנראה כביכול שאנחנו אכן עושים בהתחשב בפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי מהמחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, המחקרים המוקדמים של צ'רי למעשה מעידים על מעבר כל-כך מהיר, וזריקה כל-כך מהירה וחסרת מאמץ של הפילטר של כל הקלטים הלא-חשובים המתקבלים בערוץ הלא-קשוב, עד לכדי כזאת רמה שמה שהדבר למעשה מוכיח, זה שעשרות הקלטים האלו לא היו יכולים, פשוט לא היו יכולים, לעבור עיבוד כל-כך מתקדם, כל-כך מודע, כל-כך עם הפנייה של משאבי קשב וכל-כך עם תשומת לב כפי מה שצריך כדי להבין את המשמעויות הסמנטיות והמהותיות שלהם. לא כאשר וכפי מה שהתגלה במחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, המסרים והקלטים הלא-חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב באמת נזרקים מהמערכת כל-כך מהר, כל-כך בקלות, בצורה כל-כך חלקה וכל-כך ללא כל מאמץ, היסוס או מחשבה שנייה של המערכת, בדיוק כפי מה שאכן הם נזרקים כל-כך בקלות וכל-כך מהר, כך לפי המחקרים המוקדמים על אפקט מסיבת הקוקטייל, שהתרכזו באופן כללי במסרים כלליים שהועברו בערוץ הלא קשוב.
כל זה מעלה שאלה חשובה-למה כאשר בערך אחוז אחד מהקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב הם חשובים, ותשעים ותשע אחוז מהקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב הם לא חשובים, והאחוז האחד של הקלטים החשובים עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, והתשעים ותשע אחוז של הקלטים הלא חשובים לא עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, אז אנחנו מסתכלים על האחוז האחד של הקלטים החשובים שעברו עיבוד סמנטי ומשמעותי כהוכחה לעצם כך שקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, אבל אנחנו לא מסתכלים על התשעים ותשע אחוז של הקלטים הלא חשובים שלא עברו עיבוד סמנטי ומשמעותי כהוכחה לעצם כך שקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי?
אמנם זה נכון שזאת עובדה מדעית ומוכחת שהנבדקים במחקרים המאוחרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל ידעו להגיד מהם הקלטים החשובים שנאמרו להם בערוץ הלא קשוב, אבל זאת גם עובדה מדעית ומוכחת שהנבדקים במחקרים המוקדמים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל לא ידעו להגיד מהם הקלטים הלא חשובים שנאמרו להם בערוץ הלא קשוב.
ואמנם זה נכון שיש לנו כאן קבוצת מחקרים אחת שאומרת שאין עיבוד סמנטי ומשמעותי של קלטים לא חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב שכאילו עומדת אל מול קבוצת מחקרים אחרת שאומרת שיש עיבוד סמנטי ומשמעותי של קלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב ואז זה כאילו שוויוני, אך חשוב לזכור שמחקרים אלו בוצעו בתנאי מעבדה, כאשר קבוצת מחקרים אחת הוקדשה בצורה מלאכותית ועם יד מכוונת עבור קלטים לא חשובים וקבוצת מחקרים שנייה הוקדשה בצורה מלאכותית ועם יד מכוונת עבור קלטים חשובים, אך במבחן המציאות, חשוב לזכור כל העת, תשעים ותשע אחוז מהקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב הם קלטים לא חשובים ורק אחוז אחד הם קלטים חשובים, כך שאם צריך לבחור לאיזו קבוצת מחקרים על אפקט מסיבת הקוקטייל להאמין, עלינו להאמין לזאת המוקדמת יותר, אם כי לדעתי אפשר פשוט להסיק שקלטים לא חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי וקלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב כן עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.
הבעיה השלישית והאחרונה שבפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי על העיבוד הסמנטי והמשמעותי של קלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב, פרשנות של ממצא זה שלפיה, משמעות הממצא היא שכל הקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, היא בעיה תיאורטית. הבעיה השלישית והאחרונה שבפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי, היא שהפרשנות הזאת אינה הגיונית מבחינה לוגית בשום צורה או דרך.
זה לא רק שכפי מה שכבר צוין קודם, זיכרון העבודה לא מסוגל לעבד את הסמנטיקה והמשמעות של עשרות מסרים חזותיים-מרחביים ופונולוגיים המגיעים בו-זמנית, איך שמסרים לא חשובים בערוץ הלא קשוב נזרקים החוצה מהמערכת במהירות גדולה מידי ובקלות רבה מידי מכדי להעיד על כל תהליך משמעותי כלשהו שהם עוברים, ואיך שהמחקרים המוקדמים על מסיבת אפקט הקוקטייל כבר הוכיחו שהנבדקים לא זוכרים קלטים לא חשובים שהתקבלו בערוץ הלא קשוב אלא את תכונותיהם הפיזיקאליות בלבד, אלא יותר מכך, אין שום היגיון בסיסי כלשהו, בלראות שקלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, ומכך להגיע אל המסקנה, ולפרשן את עצם הדבר, כאילו שכל הקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, לא רק בגלל כל הראיות הסותרות, אלא בגלל שבאמת אין שום היגיון לוגי בסיסי בלהגיע מהממצא שהתקבל אל הפרשנות המקובלת כיום של הממצא, וזה דבר שאנחנו יכולים להבין אותו לא רק בזכות הראיות הממשיות הסותרות, אלא אפילו באמצעות השימוש בהיגיון הבריא לבדו, באמצעות היקשים מחשבתיים, ובאמצעות התבונה לבדה.
תחשבו על זה ככה: הרי זה לא כאילו שלדוגמה אם לפתע מישהו צועק משהו ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו, ובגלל רמת הדציבלים הגבוהה נפנה לשם את הקשב שלנו וגם נבין את מה שנאמר ברמה הסמנטית וגם את משמעות הדברים, אז הרי זה לא אומר שבאמת יש לנו רמת קשב גבוהה אל התכונות הפיזיקאליות של מה שמגיע בערוץ הלא קשוב ושאנחנו באמת מקשיבים למה שנאמר שם ומבינים את מה שנאמר שם ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות כבדרך קבע וכדבר שבשגרה גם כאשר בערוץ הלא קשוב מתקבלים קלטים בעלי תכונות פיזיקאליות ברמת עוצמה בינונית ואפילו נמוכה, נכון? זה הרי ברור לנו שאם מישהו צועק משהו בערוץ הלא קשוב שלנו, והבנו את הסמנטיקה והמשמעות של הדברים, אז הרי ברור לנו שזה לא שהמחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל שגויים, אלא הבנו את הנאמר מכיוון שלפתע מישהו צעק משהו ממש חזק ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו אז התקבל שם קלט בעל תכונות פיזיקאליות "בעוצמה גבוהה". הרי ברור שזה מה שקרה, נכון? אנחנו לא באמת נסיק אחרת, נכון?
אם כך, אז למה אם מישהו אומר משהו עם סמנטיקה "בעוצמה גבוהה", לדוגמה צליל שאינו נעים לאוזן, או משמעות "בעוצמה גבוהה", לדוגמה השם של מישהו, בערוץ הלא קשוב והבנו את המשמעות של מה שנאמר שם בגלל הסמנטיקה בעוצמה גבוהה או המשמעות בעוצמה גבוהה, אז אנחנו מסיקים מכך, וחושבים עקב כך, שיש הבנה של הסמנטיקה ושל המשמעות של מה שמתקבל בערוץ הלא קשוב כבדרך קבע וכדבר שבשגרה, גם כאשר מתקבלים קלטים בעוצמה בינונית ואפילו נמוכה מבחינה סמנטית ומשמעותית? למה?
על הנקודה הזאת תוסיפו את שתי הנקודות ממקודם על עצם זה שזיכרון העבודה בכלל לא מסוגל לעיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות של עשרות קלטים שמיעתיים וראייתיים המגיעים מהערוץ הלא קשוב כולם בו-זמנית (מה גם, שמחקרים ישנים מוכיחים יכולת הכלה ועיבוד של 5 עד 9 פריטים בלבד, ומחקרים עדכניים יותר מדברים על אפילו פחות מכך), ואת עצם זה שמסרים בעוצמה נמוכה ובינונית מבחינה פיזיקאלית, סמנטית ומשמעותית המתקבלים בערוץ הלא קשוב נזרקים החוצה מהמערכת במהירות גדולה מידי ובקלות רבה מידי מכדי להעיד על כל תהליך משמעותי כלשהו שהם עוברים, בטח ובטח עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות (עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות שהמחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל כבר הוכיחו שאכן לא מתרחשים, וזאת מכיוון שהנבדקים לא זכרו קלטים "לא חשובים" [בעוצמה נמוכה ובינונית] שהתקבלו בערוץ הלא קשוב).
כל זה מוביל אותנו למסקנה בלתי נמנעת ודרמטית למדי-הפרשנות הקלאסית לממצא המפורסם של קולין צ'רי מהמחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, שגויה.
עוד סביר להניח ולהסיק בהסתמך על כל האמור לעיל, שכל ניסיון טוב לפרשן את תוצאות המחקרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל חייב להיות כזה שמתיישב בצורה הולמת הן עם תוצאות המחקרים המוקדמים והן עם תוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, וכל ניסיון שאינו עומד בתנאי הזה, ככל הנראה נועד מראש לכישלון.
עד למחקרים המאוחרים של צ'רי, האמונה הנפוצה הייתה שרק קלטים המתקבלים בערוץ הקשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אך בעקבות הממצא המפורסם הנ"ל של החוקר קולין צ'רי ממחקריו המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, כיום כבר נהוג להאמין שקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב גם כן עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אבל אני לא מאמין שזה באמת כזה פשוט.
דעתי האישית היא שמסרים המתקבלים בערוץ הלא קשוב דווקא לא עוברים, לפחות לא ככלל, כעיקרון וכדבר שבשגרה, עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ולדעתי הרעיון שהם כן, ולמרות הממצא מהמחקרים המאוחרים של צ'רי, הוא פשוט לא הגיוני או מתקבל על הדעת בשום צורה או דרך, וזאת כתוצאה של שלוש בעיות שונות בהשערה זאת, הנובעת מן המחקרים המאוחרים של צ'רי, ושבכוונתי להתייחס אליהן במאמר זה ודרך כך לטעון כנגד הפרשנות המקובלת לממצא של צ'רי ממחקריו המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל.
הבעיה הראשונה בפרשנות הקלאסית והמקובלת לממצא של צ'רי, פרשנות שלפיה קלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, היא שעיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ברמת ההגדרה, מדריש משאבי קשב מרובים ותשומת לב מיוחדת, ברמה ובכמות שזה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי, לספק עבור קלטים פונולוגיים וחזותיים-מרחביים המגיעים כולם אל המערכת בו-זמנית, בוודאי לא במצב שעליו מדובר באפקט מסיבת הקוקטייל.
עשרות קלטים חזותיים-מרחביים של עשרות מראות שנמצאים מול אדם, ועשרות קלטים פונולוגיים של עשרות קולות ורעשים מעשרות שיחות, כולם מגיעים אל הערוץ הלא קשוב מלבד המראה האחד שאנחנו מתרכזים בו ברגע מסוים והקול האחד שאנחנו מתרכזים בו ברגע מסוים ושמגיעים אל הערוץ הקשוב, ועשרות המראות והקולות האלו עוברים עיבוד מתקדם ומורכב ברמה של הבנת הסמנטיקה והבנת המשמעות? וכל זה כאשר כל יכולתו של זיכרון העבודה הוא ביצוע עיבוד מתקדם ברמת הסמנטיקה והמשמעות לחמש עד תשע פריטים בו-זמנית? נו באמת. ההיגיון הבריא לבדו מספיק בשביל להוכיח שזאת שטות מוחלטת.
הבעיה השנייה שרציתי להתייחס אליה בפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי, שהיא כנראה גם הבעיה הגדולה והחשובה מכולן מבין שלושת הבעיות שאדון בהן במאמר זה באשר לפרשנות הקלאסית והמקובלת לממצא של צ'רי, היא הסתירה הבוטה שמשום מה אף-אחד לא מדבר עליה או שם לב אליה, בין המחקרים המוקדמים למאוחרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל.
כולם מדברים על המחקרים המאוחרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל הממצא שלפיו אם אתה אומר את השם של מישהו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת בערוץ הלא קשוב שלו, הוא דווקא כן ישים לב, מה שמעיד על עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות.
מה שאנשים לא מספיק מדברים עליו, זה עצם זה ש-99% מהזמן, כשאתה לא אומר את השם של מישהו בערוץ הלא קשוב שלו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת, הקלטים המתקבלים בערוץ הלא-קשוב למעשה כן "נזרקים החוצה" בצורה "חלקה" ו"ללא בעיות". 99% מהזמן. לא פחות. העניין הוא, והבעיה היא, היא שגם אילו זה היה נכון שקלטים בערוץ הלא-קשוב עוברים עיבוד מתקדם, עיבוד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות, אז עיבוד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות הוא עיבוד מתקדם ברמת ההגדרה. יותר גרוע מזה, הוא עיבוד מודע, ברמת ההגדרה, והבעיה עם זה, היא שעיבוד מתקדם, ועיבוד מודע, זה תהליך רציני, משמעותי וממושך, עם דגש על ממושך.
משמעות הדבר, היא שגם אם היינו מתעלמים מעצם העובדה שזיכרון העבודה לא יכול לעבד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות המהותית עשרות קלטים חזותיים-מרחביים ופונולוגיים בו-זמנית, כפי מה שנראה כביכול שאנחנו אכן עושים בהתחשב בפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי מהמחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, המחקרים המוקדמים של צ'רי למעשה מעידים על מעבר כל-כך מהיר, וזריקה כל-כך מהירה וחסרת מאמץ של הפילטר של כל הקלטים הלא-חשובים המתקבלים בערוץ הלא-קשוב, עד לכדי כזאת רמה שמה שהדבר למעשה מוכיח, זה שעשרות הקלטים האלו לא היו יכולים, פשוט לא היו יכולים, לעבור עיבוד כל-כך מתקדם, כל-כך מודע, כל-כך עם הפנייה של משאבי קשב וכל-כך עם תשומת לב כפי מה שצריך כדי להבין את המשמעויות הסמנטיות והמהותיות שלהם. לא כאשר וכפי מה שהתגלה במחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, המסרים והקלטים הלא-חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב באמת נזרקים מהמערכת כל-כך מהר, כל-כך בקלות, בצורה כל-כך חלקה וכל-כך ללא כל מאמץ, היסוס או מחשבה שנייה של המערכת, בדיוק כפי מה שאכן הם נזרקים כל-כך בקלות וכל-כך מהר, כך לפי המחקרים המוקדמים על אפקט מסיבת הקוקטייל, שהתרכזו באופן כללי במסרים כלליים שהועברו בערוץ הלא קשוב.
כל זה מעלה שאלה חשובה-למה כאשר בערך אחוז אחד מהקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב הם חשובים, ותשעים ותשע אחוז מהקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב הם לא חשובים, והאחוז האחד של הקלטים החשובים עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, והתשעים ותשע אחוז של הקלטים הלא חשובים לא עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, אז אנחנו מסתכלים על האחוז האחד של הקלטים החשובים שעברו עיבוד סמנטי ומשמעותי כהוכחה לעצם כך שקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, אבל אנחנו לא מסתכלים על התשעים ותשע אחוז של הקלטים הלא חשובים שלא עברו עיבוד סמנטי ומשמעותי כהוכחה לעצם כך שקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי?
אמנם זה נכון שזאת עובדה מדעית ומוכחת שהנבדקים במחקרים המאוחרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל ידעו להגיד מהם הקלטים החשובים שנאמרו להם בערוץ הלא קשוב, אבל זאת גם עובדה מדעית ומוכחת שהנבדקים במחקרים המוקדמים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל לא ידעו להגיד מהם הקלטים הלא חשובים שנאמרו להם בערוץ הלא קשוב.
ואמנם זה נכון שיש לנו כאן קבוצת מחקרים אחת שאומרת שאין עיבוד סמנטי ומשמעותי של קלטים לא חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב שכאילו עומדת אל מול קבוצת מחקרים אחרת שאומרת שיש עיבוד סמנטי ומשמעותי של קלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב ואז זה כאילו שוויוני, אך חשוב לזכור שמחקרים אלו בוצעו בתנאי מעבדה, כאשר קבוצת מחקרים אחת הוקדשה בצורה מלאכותית ועם יד מכוונת עבור קלטים לא חשובים וקבוצת מחקרים שנייה הוקדשה בצורה מלאכותית ועם יד מכוונת עבור קלטים חשובים, אך במבחן המציאות, חשוב לזכור כל העת, תשעים ותשע אחוז מהקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב הם קלטים לא חשובים ורק אחוז אחד הם קלטים חשובים, כך שאם צריך לבחור לאיזו קבוצת מחקרים על אפקט מסיבת הקוקטייל להאמין, עלינו להאמין לזאת המוקדמת יותר, אם כי לדעתי אפשר פשוט להסיק שקלטים לא חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי וקלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב כן עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.
הבעיה השלישית והאחרונה שבפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי על העיבוד הסמנטי והמשמעותי של קלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב, פרשנות של ממצא זה שלפיה, משמעות הממצא היא שכל הקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, היא בעיה תיאורטית. הבעיה השלישית והאחרונה שבפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי, היא שהפרשנות הזאת אינה הגיונית מבחינה לוגית בשום צורה או דרך.
זה לא רק שכפי מה שכבר צוין קודם, זיכרון העבודה לא מסוגל לעבד את הסמנטיקה והמשמעות של עשרות מסרים חזותיים-מרחביים ופונולוגיים המגיעים בו-זמנית, איך שמסרים לא חשובים בערוץ הלא קשוב נזרקים החוצה מהמערכת במהירות גדולה מידי ובקלות רבה מידי מכדי להעיד על כל תהליך משמעותי כלשהו שהם עוברים, ואיך שהמחקרים המוקדמים על מסיבת אפקט הקוקטייל כבר הוכיחו שהנבדקים לא זוכרים קלטים לא חשובים שהתקבלו בערוץ הלא קשוב אלא את תכונותיהם הפיזיקאליות בלבד, אלא יותר מכך, אין שום היגיון בסיסי כלשהו, בלראות שקלטים חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, ומכך להגיע אל המסקנה, ולפרשן את עצם הדבר, כאילו שכל הקלטים המתקבלים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי, לא רק בגלל כל הראיות הסותרות, אלא בגלל שבאמת אין שום היגיון לוגי בסיסי בלהגיע מהממצא שהתקבל אל הפרשנות המקובלת כיום של הממצא, וזה דבר שאנחנו יכולים להבין אותו לא רק בזכות הראיות הממשיות הסותרות, אלא אפילו באמצעות השימוש בהיגיון הבריא לבדו, באמצעות היקשים מחשבתיים, ובאמצעות התבונה לבדה.
תחשבו על זה ככה: הרי זה לא כאילו שלדוגמה אם לפתע מישהו צועק משהו ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו, ובגלל רמת הדציבלים הגבוהה נפנה לשם את הקשב שלנו וגם נבין את מה שנאמר ברמה הסמנטית וגם את משמעות הדברים, אז הרי זה לא אומר שבאמת יש לנו רמת קשב גבוהה אל התכונות הפיזיקאליות של מה שמגיע בערוץ הלא קשוב ושאנחנו באמת מקשיבים למה שנאמר שם ומבינים את מה שנאמר שם ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות כבדרך קבע וכדבר שבשגרה גם כאשר בערוץ הלא קשוב מתקבלים קלטים בעלי תכונות פיזיקאליות ברמת עוצמה בינונית ואפילו נמוכה, נכון? זה הרי ברור לנו שאם מישהו צועק משהו בערוץ הלא קשוב שלנו, והבנו את הסמנטיקה והמשמעות של הדברים, אז הרי ברור לנו שזה לא שהמחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל שגויים, אלא הבנו את הנאמר מכיוון שלפתע מישהו צעק משהו ממש חזק ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו אז התקבל שם קלט בעל תכונות פיזיקאליות "בעוצמה גבוהה". הרי ברור שזה מה שקרה, נכון? אנחנו לא באמת נסיק אחרת, נכון?
אם כך, אז למה אם מישהו אומר משהו עם סמנטיקה "בעוצמה גבוהה", לדוגמה צליל שאינו נעים לאוזן, או משמעות "בעוצמה גבוהה", לדוגמה השם של מישהו, בערוץ הלא קשוב והבנו את המשמעות של מה שנאמר שם בגלל הסמנטיקה בעוצמה גבוהה או המשמעות בעוצמה גבוהה, אז אנחנו מסיקים מכך, וחושבים עקב כך, שיש הבנה של הסמנטיקה ושל המשמעות של מה שמתקבל בערוץ הלא קשוב כבדרך קבע וכדבר שבשגרה, גם כאשר מתקבלים קלטים בעוצמה בינונית ואפילו נמוכה מבחינה סמנטית ומשמעותית? למה?
על הנקודה הזאת תוסיפו את שתי הנקודות ממקודם על עצם זה שזיכרון העבודה בכלל לא מסוגל לעיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות של עשרות קלטים שמיעתיים וראייתיים המגיעים מהערוץ הלא קשוב כולם בו-זמנית (מה גם, שמחקרים ישנים מוכיחים יכולת הכלה ועיבוד של 5 עד 9 פריטים בלבד, ומחקרים עדכניים יותר מדברים על אפילו פחות מכך), ואת עצם זה שמסרים בעוצמה נמוכה ובינונית מבחינה פיזיקאלית, סמנטית ומשמעותית המתקבלים בערוץ הלא קשוב נזרקים החוצה מהמערכת במהירות גדולה מידי ובקלות רבה מידי מכדי להעיד על כל תהליך משמעותי כלשהו שהם עוברים, בטח ובטח עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות (עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות שהמחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל כבר הוכיחו שאכן לא מתרחשים, וזאת מכיוון שהנבדקים לא זכרו קלטים "לא חשובים" [בעוצמה נמוכה ובינונית] שהתקבלו בערוץ הלא קשוב).
כל זה מוביל אותנו למסקנה בלתי נמנעת ודרמטית למדי-הפרשנות הקלאסית לממצא המפורסם של קולין צ'רי מהמחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, שגויה.
עוד סביר להניח ולהסיק בהסתמך על כל האמור לעיל, שכל ניסיון טוב לפרשן את תוצאות המחקרים של קולין צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל חייב להיות כזה שמתיישב בצורה הולמת הן עם תוצאות המחקרים המוקדמים והן עם תוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, וכל ניסיון שאינו עומד בתנאי הזה, ככל הנראה נועד מראש לכישלון.
