על מוסר - כי לא חפרנו מספיק
האם אפשר לומר שליבוביץ' סבור היה שאין מוסר מוחלט אלא רלטיביסטי? דומני שאפשר להשיב על כך בחיוב. ידועה הדוג' שנתן כמה וכמה פעמים, שבזמן מלחה"ע השנייה אלינור רוזלוולט הגדירה את הטוב כעולם שבו יש לכל ילד כוס חלב, היפנים את האפשרות למות למען הקיסר והנאצים את כל מה שמשרת את הגזע העליון.
תפישה זו מושתת על גישתו, כמדומני, שאין נימוק להחלטה ערכית או רצונית. לפיכך הוא מבחין בין מדע וערכים הבחנה מוחלטת: בעוד ערכים נתונים למאבק בין בני אדם מאז ומעולם, האמת המדעית כפויה על כל אדם, בין אם ירצה ובין אם לאו. כיוצא בזה, כל מי שמתמצא מעט בכתביו יודע שכאשר שאלו אותו על נימוק ערכי כלשהו השיב - למה להיות ישר כשאפשר להיות מנוול. קרי - אין הסבר רציונלי להחלטה ערכית.
מכאן עולות כמה שאלות, כולן דומות זו לזו:
1. האם הוא אינו מוכיח שהמוסר רלטיבי באמצעי אמפירי? הרי זה שבמקומות שונים ובזמנים שונים נוהגים במוסר שונה, אין זה מעיד כי המוסר רלטיבי, זה רק מעיד כי מתווכחים עליו. לשון אחר, ייתכן שיש מוסר אובייקטיבי אבל בני אדם לא הגיעו עדיין למסקנה הנכונה.
2. מה שמחזק את השאלה לעיל, היא טענתו של ליבוביץ' עצמו, בהשראת פופר, מן הכיוון ההפוך - הרי גם על המדע התווכחו ולעולם מתווכחים. הפיזיקה הניוטונית היא כיום שטות מוחלטת. אז מדוע לומר שהאמת המדעית כפויה על כל אדם? הרי אפשר לטעון שכשם שזה נתון לויכוח כך גם זה, ולהיפך.
3. בהמשך לכך, אולי האמת המדעית איננה מוחלטת כי אנחנו קובעים את כלליה. גם ליבוביץ', בדוג' שנתן על כך שכל בר דעת מוכרח להודות ש-2X2=4 הודה שייתכן עולם שבו אין הדבר כן.
4. לא חסר הוגים שסבורים שיש נימוקים למוסר. יש הטוענים כי יש דוגמאות חד משמעיות למוסר אבסולוטי, נכנה למשל "רע" אם שמרעיבה את בנה חסר הישע, ואין דרך לחלוק על כך. כלומר זה במישור העובדתי. אולי קאנט לא נכשל כפי של' טען.
האם אפשר לומר שליבוביץ' סבור היה שאין מוסר מוחלט אלא רלטיביסטי? דומני שאפשר להשיב על כך בחיוב. ידועה הדוג' שנתן כמה וכמה פעמים, שבזמן מלחה"ע השנייה אלינור רוזלוולט הגדירה את הטוב כעולם שבו יש לכל ילד כוס חלב, היפנים את האפשרות למות למען הקיסר והנאצים את כל מה שמשרת את הגזע העליון.
תפישה זו מושתת על גישתו, כמדומני, שאין נימוק להחלטה ערכית או רצונית. לפיכך הוא מבחין בין מדע וערכים הבחנה מוחלטת: בעוד ערכים נתונים למאבק בין בני אדם מאז ומעולם, האמת המדעית כפויה על כל אדם, בין אם ירצה ובין אם לאו. כיוצא בזה, כל מי שמתמצא מעט בכתביו יודע שכאשר שאלו אותו על נימוק ערכי כלשהו השיב - למה להיות ישר כשאפשר להיות מנוול. קרי - אין הסבר רציונלי להחלטה ערכית.
מכאן עולות כמה שאלות, כולן דומות זו לזו:
1. האם הוא אינו מוכיח שהמוסר רלטיבי באמצעי אמפירי? הרי זה שבמקומות שונים ובזמנים שונים נוהגים במוסר שונה, אין זה מעיד כי המוסר רלטיבי, זה רק מעיד כי מתווכחים עליו. לשון אחר, ייתכן שיש מוסר אובייקטיבי אבל בני אדם לא הגיעו עדיין למסקנה הנכונה.
2. מה שמחזק את השאלה לעיל, היא טענתו של ליבוביץ' עצמו, בהשראת פופר, מן הכיוון ההפוך - הרי גם על המדע התווכחו ולעולם מתווכחים. הפיזיקה הניוטונית היא כיום שטות מוחלטת. אז מדוע לומר שהאמת המדעית כפויה על כל אדם? הרי אפשר לטעון שכשם שזה נתון לויכוח כך גם זה, ולהיפך.
3. בהמשך לכך, אולי האמת המדעית איננה מוחלטת כי אנחנו קובעים את כלליה. גם ליבוביץ', בדוג' שנתן על כך שכל בר דעת מוכרח להודות ש-2X2=4 הודה שייתכן עולם שבו אין הדבר כן.
4. לא חסר הוגים שסבורים שיש נימוקים למוסר. יש הטוענים כי יש דוגמאות חד משמעיות למוסר אבסולוטי, נכנה למשל "רע" אם שמרעיבה את בנה חסר הישע, ואין דרך לחלוק על כך. כלומר זה במישור העובדתי. אולי קאנט לא נכשל כפי של' טען.