תשובות
1. קודם כל מבחינה עקרונית - על מנת לטעון טענה מסוימת שניתן לדון בה, או על מנת להבין טענה של מישהו (במקרה זה - של ליבוביץ), יש להשתמש במונחים חד-משמעיים המבטאים היטב את הטענה הנטענת. המונח שאתה משתמש בו כאן, "המוסר" - אפילו בהא הידיעה - אינו עומד בעיקרון זה. בני אדם שונים מציינים במונח "מוסר" דברים שונים ומשונים, ואפילו מנוגדים, ואין אני יודע מה כוונתך שלך במונח זה. זהו לפי דבריך שלך ממצא אמפירי, ובהתבסס על ממצא זה (מה טענתך כנגד השענות על ממצאים אמפיריים?) מוסקת המסקנה שעצם המונח מוסר משמעותו סובייקטיבית (המונח "יחסי" אינו מוצלח אף שכוונתו ברורה), בניגוד לאובייקטיבי. אף עצם המונח אובייקטיבי (וכן ניגודו) עשוי להיות בעל משמעות כפולה. לפי ליבוביץ, "אובייקטיביות פירושה קביעה שאינה מותנית באישיותו של הקובע, אלא משותפת לכל המכירים את הנידון", וזה כאמור אינו חל על המונח מוסר. לפי פרשנותו של נון ידידנו, אובייקטיביות פירושה טענה לגבי אובייקט מסוים המוכר כיש, וגם זה אינו חל על המונח מוסר, משום שאין שום אובייקט מסוים שמונח זה מצביע עליו.
בוא נניח, לשם פשטות הדיון, שהמונח מוסר מצביע על מה שנחשב לטוב העליון (בהתבסס על הדוגמה של ל' ממלחמת העולם השניה). "נחשב לטוב העליון" - ע"י מי? כאן כבר ברור לגמרי (אני מקווה) ש"טוב" הוא מונח סובייקטיבי (על פי שתי המשמעויות האפשריות גם יחד), ותלוי לגמרי באישיותו של האדם (שוב - הדוגמה של ל'). מה שטוב בעיניך עשוי להיות רע מאוד בעיני או בעיני פלוני, וקל מאוד להביא דוגמאות לזה. דוגמה טריוויאלית - מדינה פלשתינאית עצמאית לצד ישראל היא טוב בעיני אבו-מאזן ורע מאוד בעיני איסמעיל הנייה.
אפשר עוד להניח , ברוחו של קאנט, שהמונח מוסר מצביע על כלל התנהגות מסוים בכל סיטואציה נתונה, שאם ההתנהגות עומדת בכלל הזה היא תיחשב מוסרית, ואם לאו - בלתי מוסרית. אבל לפי האינטרפרטציה הזאת של "מוסר", מתברר שכל התנהגות מסוימת היא אינדיפרנטית מבחינה מוסרית, והכל תלוי בכוונת העושה (הדוגמה של ל' על האיש היורה), וכל כוונה היא בהכרח סובייקטיבית, מכיון שלבני אדם שונים יש כוונות שונות ואף מנוגדות. הפועל השכיר מעוניין להגדיל את משכורתו ככל האפשר, ואילו הבוס שלו מעוניין להפחית את שכרו ככל האפשר. כאן לא ניתן לדבר כלל על "מסקנה נכונה", משום שכוונה אינה מסקנה שהאדם מסיק אלא הכרעה שהוא מכריע, וצמד המונחים שקר ואמת אינו חל כלל על כוונות. האם יש משמעות או מובן למונח "כוונה נכונה"?
2. כאן שוב יש להקפיד על משמעותו של המונח "מדע". בפיו של ליבוביץ, המונח מדע מתיחס רק למה שאני מכנה "עובדה מדעית", והוא איננו מכיל בתוכו את מה שנהוג ברבים לכנות "תיאוריה מדעית". עובדה מדעית היא טענה לגבי היחסים הפונקציונאליים בין חלקי המציאות המוכרים כ"ישים", טענה המבוססת על המתודה המדעית המקובלת. נמחיש זאת בדוגמה של ליבוביץ עצמו. לפי המתודה המדעית המכונה אסטרונומיה, ועל סמך המכשירים והכלים הפיזיים והחשיבתיים שהאסטרונומיה מקנה לנו, ושכל אדם העוסק באסטרונומיה מקבל אותם, ואינו יכול שלא לקבל אותם (אם הוא טוען לעיסוק באסטרונומיה, להבדיל למשל מאסטרולוגיה), נמצא שהשמש מרוחקת מכדור הארץ 149 מיליון ק"מ. ממצא זה מצער אותי מאוד, וגורם לי עוגמת נפש עצומה, משום שיש מיליונר אחד שהבטיח לי שאם המרחק בין השמש והארץ הוא 148 מיליון ק"מ, אני אקבל ממנו כסף רב שיבטיח לי חיים של עושר וכבוד ואריכות ימים וכו', אבל עם כל זה איני יכול להמנע מן ההכרה האומרת שהמרחק ביניהם הוא 149 מיליון ק"מ, אם אני מקבל עלי מלכתחילה את המתודה של האסטרונומיה. זאת משום שאני ער לעובדה שהמרחק הנמדד בין השמש לארץ, לפי המתודה של האסטרונומיה, אינו תלוי ברצוני ובמאווי נפשי, ואינו תלוי באמונותי, ואינו תלוי בחינוך שקיבלתי, ואינו תלוי בגחמותיו של מיליונר זה או אחר, אלא הוא תוצאה הכרחית של השימוש באותם כלים ומכשירים של האסטרונומיה. במובן זה הידע המדעי הוא אוביקטיבי, והוא כפוי על כל מי שמקבל עליו את המתודה המדעית.
יחד עם זאת, אין האובייקטיביות הזאת מבטיחה שהטענה שלי היא נכונה (היינו, שהעובדה המדעית שמצאתי היא "אמיתית"), או משום שאיננו מכירים את כל העובדות הרלוונטיות, או משום שהכלים שבהם השתמשתי מטעים, ואפשר שכולנו טועים, אבל "כולנו" טועים. לא אני הוא הטועה בהיותי בעל אופי מסוים או בעל אינטרסים מסוימים או בעל אמונה מסוימת, אלא כולנו טועים משום שהידע שיש בידי כולנו לעולם אינו ידע שלם. "ובכן, האובייקטיביות של המדע אינה מתבטאת בכך שיש לנו ערובה לאמת של הכרתנו, אלא בכך שבתנאים מסויימים של הידע המדעי, בשלב מסוים של המחקר, בשעה מסוימת - כל המבין את המדע יודע אותם דברים ממש".
אבל - מה שאתה קורא "הפיזיקה הניוטונית" אינו עובדה מדעית אלא תיאוריה. והיא מכונה מדעית משום שהיא נשענת, על כל פנים לכאורה, על עובדות מדעיות. תיאוריה מדעית אינה אלא מערכת מושגית המבוטאת בצירוף של הלשון האנושית ושפת המתימטיקה, והיא הכללה של העובדות המדעיות הידועות הרלוונטיות ומנוסחת כ"חוקי טבע". ניסוח חוקי טבע מאפשר את ניבוי התנהגותם של התקנים ותהליכים טבעיים או מלאכותיים.
"הפיזיקה הניוטונית" עוסקת רק בענף מסוים של הפיזיקה, ענף המכונה "מכניקה", המתאר את חוקי הטבע השולטים בתנועותיהם של גופים חומריים. המכניקה של ניוטון אינה שטות כלל וכלל, אלא שהיא אינה מקיפה את כל התופעות הפיזיקליות (ולכן יש לנו גם את התרמודינמיקה, וגם את האלקטרומגנטיות והחשמל וגם את תורת האטום ומכניקת הקוונטים), וכן מושגיה המרכזיים - מסה, מקום, מהירות (זמן ומרחק), כוח - אינם מוגדרים היטב לצורך תיאור תנועותיהם של גופים חומריים "קטנים" (חלקיקים תת-אטומיים) ו/או הנעים במהירויות "גבוהות". אבל לכל צורך מעשי ולגבי תופעות שאנו פוגשים בחיי יום יום, המכניקה של ניוטון עובדת מצוין.
בניגוד לעובדות המדעיות, שעליהן לא ייתכן ויכוח, ייתכן וייתכן ויכוח לגבי תיאוריות מדעיות, משום שכאמור תיאוריה היא הכללה של העובדות הידועות, והויכוח לגביהן נסוב על השאלה אם הכללה זו היא תקפה, ואם המערכת המושגית המתארת אותה היא שלמה וחפה מסתירות. הדוגמה הטובה ביותר לזה היא מה שמכונה "תורת הקוונטים". איש אינו חולק על התופעות הקוונטיות, היינו על העובדות, ואיש אינו חולק על התורה המתימטית המתארת עובדות אלה ומאפשרת גם את ניבוין. המחלוקת היא רק לגבי המערכת המושגית המכלילה את העובדות האלה, או "המפרשת" אותן. איינשטיין טען כל ימיו שהתיאוריה הקוונטית אינה תיאוריה מדעית תקיפה משום שהיא אינה עומדת בתנאים הנדרשים לדעתו מכל תיאוריה מדעית תקיפה (כגון שלמות, עקיבות, אובייקטיביות ועוד). בא נילס בוהר וטען שזו תיאוריה מדעית תקיפה לחלוטין משום שכל הפגמים העקרוניים שנמצאו במערכת המושגית שלה אינם באים לעולם לידי ביטוי בפועל, היינו בכל תהליך או התקן מעשי. נוסף על כך, אין המערכת המושגית הזו עולה בקנה אחד עם המערכת המושגית של מה שמכונה "תורת היחסות", אף כי עדיין לא נמצא מקום לערער על אף אחת מהן כשלעצמה. גם מטעם זה מרובים הויכוחים.
שונה הדבר לחלוטין בתחום המוסר. בתחום המוסר אין בכלל "עובדות מוסריות", אבל יש הרבה תיאוריות, שהמושגים "אמת ושקר", כבר אמרנו, כלל אינם חלים עליהן. הויכוחים בתחום המוסר הם בין אינטרסים (רציות, תכליות, כוונות)מנוגדים, ולא בין הבנות שונות.
3. לא שמעתי ולא ראיתי מפי ליבוביץ את מה שאתה שם בפיו. תיתכן כמובן מתימטיקה שבה 2 הוא 2 המקובל, ו4 הוא 4 המקובל, אבל 2X2=5. אלא שזו מתימטיקה המכילה סתירה ולכן אינה מעניינת.
4. אין הוגים הסבורים שיש נימוקים למוסר, אלא יש בני אדם שאינם מבינים את משמעותם של המונחים האלה ולכן הם יכולים לטעון שיש נימוקים למוסר. לטיפשות האנושית אין גבול.
אפשר להעלות על הדעת סיטואציה מסוימת שבה אם המרעיבה את בנה חסר הישע תיחשב להתנהגות טובה, או לפחות לא בהכרח רעה. למשל, אם אותו בן צפוי לחיי סבל וייסורים ואמו הגיעה להכרה שטוב מותו מחייו, ואין לה דרך אחרת להביא עליו את מותו. אם באותה הזדמנות היא נוטלת גם את חייה שלה, היא עשויה להיחשב אפילו לגיבורה.
