חנה בית הלחמי
New member
אני לא חושבת שהתבלבלתי....
מסלול התקדמות אינו בהכרח היררכי או כלכלי. אם רוני מציבה לעצמה יעד, נניח, לכתוב משו - הרי שהיא מתקדמת אליו, משיגה אותו, עוברת ליעד הבא. האם זה בא מתוך דרייב פנימי ? כן. האם דרייב פנימי הוא אנטי קרייריסטי - לא ?. אתן עושות לטעמי שתיכן עוול גדול למושג קריירה - ולא כזה שעובד בהכרח לטובת נשים. ושוב קריירה הופכת למילה ההיא, שמאחוריה תילי תילים של הכפשות שקשורות במטריאליזם, מרפקים, עליה למעלה (התקדמות היא אישית ובמדדים אישיים, כזכור לכן, ותיכף אטפל בכביכול-סתירה בינה לבין הכרה חיצונית), כסף, כסף, כסף, אופורטוניזם, מניפולציה (פספסתי משהו ?). קריירה היא מילה יפה ומלטפת. היא ההגדרה לדרך שבחרנו ושאיתה אנחנו מגשימות את הרצונות שלנו, מתוך דרייב פנימי. אני ויתרתי על קריירה אומנותית כי חשבתי שהיא לא יצירתית מספיק - ברגע שהבנתי שהיצירה היא לא באומנות אלא באדם ובמה שאני אעשה עם חיי, to make a difference. האומנות היא צורה קלה להמחשת היצירתיות, ותו- לא (ואת זה אני אומרת כחובבת אומנות מושבעת שיכולה להגיע לקטרזיס מלעמוד מול אבסטרקט או לקרוא ספר שנכתב טוב). השונות בינינו מכוונת לכך שהדרייב שלי יהיה שיווק, של רוני כתיבה ושל מישהי אחרת ציור / מחשבים / חינוך וכדומה. אני מכירה טכנולוג אחד שיש בחייו יותר אומנות ויצירה משל מאתיים אומנים - טובים ככל שיהיו - שאת סוכמת את חייהם יחד. יש לו קריירה, והוא מוצא ביטוי ליצירתיות שלו - מה שלא היה קורה מן הסתם אם הוא לא היה מחליט שזו קריירה. אני לא מכירה סופר/ת או צייר/ת שלא החליטו שזו דרכם = הקריירה שלהם כדי להפוך לכאלה. אלא אם כן את מדברת על חוסר מודעות אישית ברמה מפחידה ושימוש בכישרון כתרוץ לא לבנות לעצמם חיים. כל עוד רוני ואנחנו כולנו כנשים נתייחס לקריירה כאל מילה לא ראוייה - לא נהיה בשלות לקחת החלטות שתקדמנה נשים באמת. לגבי הכביכול סתירה שהבטחתי לשוב אליה כאן - ההחלטה להקדיש חיים לציור, למשל היא הכרה בדרייב, הכישרון והנטייה האישיים של הצייר/ת - בין אם אינטואטיבית או לוגית (תלוי בסוג האדם - אנחנו שונות בדרכי קבלת ההחלטות שלנו אחת מהשניה). משם מתחילה דרך שמובילה אותך למימוש יעדייך האישיים, נניח - לכתוב ספר ולהפוך לסופרת. מה זה להפוך לסופרת אם לא הכרה חיצונית במי שאת ? ואן גוך היה צייר בעיניו ובעיני הסביבה ואת ההתקדמות ניתן לראות בהתפתחויות הסגנוניות והביצועיות שלו. אין קשר לכסף או לניהול.
מסלול התקדמות אינו בהכרח היררכי או כלכלי. אם רוני מציבה לעצמה יעד, נניח, לכתוב משו - הרי שהיא מתקדמת אליו, משיגה אותו, עוברת ליעד הבא. האם זה בא מתוך דרייב פנימי ? כן. האם דרייב פנימי הוא אנטי קרייריסטי - לא ?. אתן עושות לטעמי שתיכן עוול גדול למושג קריירה - ולא כזה שעובד בהכרח לטובת נשים. ושוב קריירה הופכת למילה ההיא, שמאחוריה תילי תילים של הכפשות שקשורות במטריאליזם, מרפקים, עליה למעלה (התקדמות היא אישית ובמדדים אישיים, כזכור לכן, ותיכף אטפל בכביכול-סתירה בינה לבין הכרה חיצונית), כסף, כסף, כסף, אופורטוניזם, מניפולציה (פספסתי משהו ?). קריירה היא מילה יפה ומלטפת. היא ההגדרה לדרך שבחרנו ושאיתה אנחנו מגשימות את הרצונות שלנו, מתוך דרייב פנימי. אני ויתרתי על קריירה אומנותית כי חשבתי שהיא לא יצירתית מספיק - ברגע שהבנתי שהיצירה היא לא באומנות אלא באדם ובמה שאני אעשה עם חיי, to make a difference. האומנות היא צורה קלה להמחשת היצירתיות, ותו- לא (ואת זה אני אומרת כחובבת אומנות מושבעת שיכולה להגיע לקטרזיס מלעמוד מול אבסטרקט או לקרוא ספר שנכתב טוב). השונות בינינו מכוונת לכך שהדרייב שלי יהיה שיווק, של רוני כתיבה ושל מישהי אחרת ציור / מחשבים / חינוך וכדומה. אני מכירה טכנולוג אחד שיש בחייו יותר אומנות ויצירה משל מאתיים אומנים - טובים ככל שיהיו - שאת סוכמת את חייהם יחד. יש לו קריירה, והוא מוצא ביטוי ליצירתיות שלו - מה שלא היה קורה מן הסתם אם הוא לא היה מחליט שזו קריירה. אני לא מכירה סופר/ת או צייר/ת שלא החליטו שזו דרכם = הקריירה שלהם כדי להפוך לכאלה. אלא אם כן את מדברת על חוסר מודעות אישית ברמה מפחידה ושימוש בכישרון כתרוץ לא לבנות לעצמם חיים. כל עוד רוני ואנחנו כולנו כנשים נתייחס לקריירה כאל מילה לא ראוייה - לא נהיה בשלות לקחת החלטות שתקדמנה נשים באמת. לגבי הכביכול סתירה שהבטחתי לשוב אליה כאן - ההחלטה להקדיש חיים לציור, למשל היא הכרה בדרייב, הכישרון והנטייה האישיים של הצייר/ת - בין אם אינטואטיבית או לוגית (תלוי בסוג האדם - אנחנו שונות בדרכי קבלת ההחלטות שלנו אחת מהשניה). משם מתחילה דרך שמובילה אותך למימוש יעדייך האישיים, נניח - לכתוב ספר ולהפוך לסופרת. מה זה להפוך לסופרת אם לא הכרה חיצונית במי שאת ? ואן גוך היה צייר בעיניו ובעיני הסביבה ואת ההתקדמות ניתן לראות בהתפתחויות הסגנוניות והביצועיות שלו. אין קשר לכסף או לניהול.
