על תיוגים והתמודדות...

[MyTaoWay]

על תיוגים והתמודדות...

היי כולם, אני חדשה פה

הגעתי לפורום הזה דרך חיפוש של משהו אחר לגמריי..
וראיתי שיש פה אנשים נחמדים אז החלטתי להישאר

אז ככה
לי יש קרובת משפחה ממשפחה המורחבת שמאובחנת בין היתר בהפרעת אישיות גבולית.

ואני אובחנתי כבעלת הפרעות חרדה.
ואני נלחמת בתיוג הזה,
איך לומר זאת... מאז האיבחון הזה, אני התחלתי לעשות לעצמי הנחות.. ופחות מפוקסת במטרות שהצבתי לעצמי=לא עומדת ביעדים של עצמי..

או במילים אחרות- מתמסכנת .. (מהמילה מסכנה)

ואז אני שואלת את עצמי, איך היו נראים החיים שלי אם לא היו מגלים לי את האבחנה הזאתי...
הייתי ממשיכה בחיי כרגיל, אולי נמנעת מכמה דברים... אולי חוששת.. אולי קצת דפיקות לב חזקות והזעות בכפות הידיים ואולי קצת חששות מעתיד...

אבל חייתי אז היטב! עמדתי במטרות שהגדרתי לעצמי.
אבל מאז האיבחון ... אני בירידה... עושה לעצמי הנחות, מעגלת פינות עם עצמי, וחושבת שכן מותר לי הרי אני "מסכנה" הרי יש לי הפרעות רגשיות שנקראות חרדה.. אז כל המטרות שלי כרגע מוקפאות ונדחות לעוד יום.. ועוד יום.. וככה עוברים להם החיים!

האם מישהו מזדהה?
(או מישהי)

איך אתם הייתם חיים ללא התיוג שהפסיכיאטרים נתנו לכם?

ואני ממש לאאא מדברת על מיצוי זכויות בביטוח לאומי.

אלא מדברת על עצם המחשבה שמותר לנו לעשות הנחות לעצמנו, שמותר לנו לדחות דברים לאחר כך (והמועד הביצוע אף פעם לא מגיע...) שמותר לנו לנוח, לישון 24 שעות ולא לרצות לקום.. הרי אנחנו מתמודדים... עם כל מיני הפרעות רגשיות...

זה כמו דימוי של ילד שחלה בשפעת ומותר לו לא ללכת לבית הספר ולהתפנק ולנוח בבית.
אבל פה זה החיים עצמם, וה"פינוק'' היחיד שיש זה הדחיינות והימנעות מעשיית דברים שמקדמים אותנו אל עבר מטרתינו.

במילים אחרות.. אני עוד לא חזרתי לעצמי.. למי שאני הכרתי.. הבחורה הלוחמת ומשיגת המטרות שהייתי.. מאז האיבחון.. האבחון שלי נתן לי אישור פשוט לדחות דברים ולנוח.

מישהו מזדהה?

 

[ירון מקשקש]

חרב הפיפיות הזו מוכרת את לא לבד

ברוכה הבאה קודם כל כי אני לא זוכר אם אמרתי קודם

תודה לך ...
לפני הכל כל הכבוד לך עשית את הצעד שממש יכול לשפר לך את החיים לא פשוט לקום לספר מה יש לי מה קורה איתי ולבקש עזרה..זה בפני עצמו הישג.

הבאת נקודה מעניינת..ולא בהכרח קשורה דווקא להפרעה נפשית....
אבל קודם אשאל אותך שאלה ..מה בעצם הביא אותך ללכת לפסיכיאטר/רית ?
ההנחה שלי שלא משהו שעשה לך טוב מי שטוב לא לא הולך לרופא...

ושאלה שניה שיש לי תשובה מה בעצם משנה לך האבחנה?
התשובה שבסופו של דבר היא לא תשנה..זה שלב של קצת הלם קצת מסכנות קצת תירוץ לא לעשות..איזה הצדקה לרע לי הזה שהביא אותך בכלל לטיפול ..בואנה יש לי איבחון אני בהפרעת חרדה אני קצת בהלם אני רגילה למצב שלי הלו טוב לי שרע לי כזה..
זה יעבור...יש שלב של קבלה של זה אוקיי אני חרדתית..באתי כי זה בעצם מפריע לי ..יופי התמסכנתי ...עכשיו מה עושים לשפר את מה שבאתי לשפר מלכתחילה..

ואז בא השלב של אוקיי ..יש טיפול ( ובאמת יש ) לחרדות..אז מה עושים..? מתמודדים יחד עם המטפל/ת....
זו הדיעה שלי מהניסיון שלי וממה שאני רואה ושמע מאחרים

התיוג הזה פה למעשה כבר שנים בפורום ..אנו מבטלים אותו..כאילו האיבחון הוא כלי למטפלים..איך לטפל גישות שונות וכו'...פה את מבחינתי והיכרות שלי עם מי שיש מי שהיה פה ...אין תיוג...כולנו באותה סירה שהבסיס שלה כאב סבל כל אחד מהמצב שלו האיבחון שבו ..ומתוך ידיעה שהביחד עוזר הלשחרר במקום שפשוט מבינים אותך..

עכשיו קצת מהניסיון שלי....אני מאובחן הרבה שנים...
הפרעת אישיות גבולית , דיכאון, פוסט טראומה שמובילים גם להתקפי חרדה.

יש לי רגעים של יאללה עזוב אותך..טיפולים שיחות יאללה תחיה וזהו זה מה יש השגת גם בלי טיפול דברים..
בדיוק מה שאת חושבת עכשיו....אלא מה ? שעם הטיפול שלי אני מבין ..שאני סובל בגלל עצמי ..גם מה שהשגתי היה בייסורים ..ואפשר אחרת ופה ההבדל והתקווה והמלחמה העצמית שלי עם עצמי..ויש הצלחה מסויימת גם..לתפקד בלי הכאב של ההפרעה...כלומר אני מחפש לטפל במקור של הגורם לי להרגיש רע בשורש הבעיה.
גם אם אני רואה לפעמים הרצאה על הפרעת אישיות לראות מה חדש..ואומרים הפרעה קשה וקשה לטפל , אני לא נבהל כבר, אני לוקח רק תובנות ..שעוזרות לי.

מה שבעצם אני חושב שאת בחרדה מהחרדה..מהאיבחון עצמו ואין סיבה אמיתית..
הצעד שעשית בעצם הוא שלב חשוב מאוד מאוד..כפי שאמרתי בפתיח
זה גם אומר שיש לך תקווה ואמונה ובאחורה של המוח את יודעת שיש לך את הכוח לשפר..
עכשיו זהו, התמסכנת מספיק..וחשוב לעצור לפני שזה יגרום לך נזק מאי טיפול במה שאת צריכה בחיים ( מה שאת דוחה)....ללכת למרפאה ולבקש טיפול תכ'לס בסבל עצמו..
תראי אני מדמיין לי שיש לי כפתור גדול בבטן שכתוב עליו אנרגיה..יש לו שני מצבים למטה ולמעלה...למטה מוריד אותך לחרדות לכאב לסבל..ולמעלה להתמודדות לשיפור לתפקוד יותר טוב..השליטה אצלי...אני בוחר אם להיות מסכן ו"משוגע" ולהיות במצב המוכר לי של טוב לי שרע לי . או להיות במצב של יותר טוב לי ועוד ישתפר . איפה הטיפול? לעזור לי למתן את המהירות שהכפתור צולל למטה..לזהות מה הטריגרים לזהות ולחזק את הכלים שיש לי להשאיר אותו למעלה...גם לגבי התקפי חרדה..זה נהיה יותר קל והחיים יותר טובים פשוט.

אני קצת מאריך אבל עוד משהו חשוב..הפחד הזה לגלות את עצמינו האמיתי הוא לא קטן..ומצריך התמודדות לא קלה הטיפול לא קל צריך לחפור ולחטט..עד שמוצאים...אבל היופי שמגלים שמה שחשבנו שזה אני האמיתי ..זה לא. יש אני אמיתי שההפרעה מטשטשת אותו..ככל שמבטלים את ההפרעה ..הוא עולה ופורח .הוא מקבל ביטוי במציאות ולא האני המאובחן.

סיכום מהיר, החרדה מהאיבחון והמסכנות שבאה איתו נפנפי אותה..את לא מסכנה כי יש כלים להתמודד יש טיפול נגד חרדה יש טיפול בסבל ובכאב ואפשר להגיע להטבה ושינוי משמעותי בחיים. טרררר טרררר הנה לך שעון מעורר..זמן לקום .

אני שמח שהגעת הנה מקווה שתרמתי..ונלווה אותך ככל הניתן בהתמודדות

 

[MyTaoWay]

תודה רבה ירון

זו בדיוק הנקודה!
עלית עליי חחח
אני באמת בחרדה מהחרדה... (מהאיבחון הזה)
יעבור לי...
&nbsp
לא פניתי לפסיכיאטרית אלא הפנו אותי.. הדיאטנית שלי.. כי אני סובלת מהפרעות אכילה..
והיה לי בהתחלה מאוד קשה ללכת אליה, פחדתי ממנה! חשבתי שהיא כמו אלוקים-דמות ענקית כזאתי ומענישה!
&nbsp
אבל השם אוהב אותי, ולמזלי עשה לי נסים ונפלתי על פסיכיאטרית ממש חמודה וטובה (פסיכיאטרית הראשונה שלי! באמת מזל של מתחילים חח)
&nbsp

 

[ירון מקשקש]

יופי אני שמח טאו

שמח שאני עוזר....למרות שהפורום כפורום ..לצערי לא ממש פעיל ..הייתי שמח שהיו עוד עיצות דיעות תובנות..לי זה עזר.

וואלה שוב את מביאה נקודה מעניינת ..דמויות שאנו מאדירים..ממש עברתי את זה גם
לא רק פסיכיארית אלא די בכלל כל מישהו עם תפקיד נראה לי משהו גדול וסמכותי ומפחיד..היה תהליך של שיפור הדימוי שלי יותר ביטחון עצמי ...פחות התעסקות בעצמי. יותר ראיתי שהם בני אדם ..ואפשר לתקשר איתם כבני אדם גם..גם מבחינה רגשית פחות להיות טכני צריך זה וזה אלא לומר אני סובל מהמצב הזה ולהפעיל את הרגש שלהם. זה גם עוזר פרקטית היום אין את הקטע הוא אמר הוא הסמכות יודע וזהו..אלא, הלו אני לא מקבל מה שאתה אומר , לא מתקפל ופונה לשם ולפה למצוא את הפיתרון הנכון עבורי.
חלק מזה גם בא עם הגיל אני מניח..מתבגרים כמו כל אדם התובנות באות עם נסיון חיים..
אני מאמין שגם את תגלי את זה..
החשוב שהלכת שיש לך את היכולת לקבל אוקיי משהו לא בסדר בנפש ..ואם רוצים פתרון אז מטפלים שם.., התובנה הזו גם שהתגברת על משהו מפחיד וגילית שהשד בעצם פייה טובה...תעזור לך גם לגבי עצמך ..שימי את זה בראש חששתי הלכתי גיליתי שקרה רק טוב...זה יקרה אם אפתח דברים על השדים הפנימיים שלי..

אני חושב שאלוקים גם רואה שאת טובה ונחמדה ..וכל אחד כמידתו...אז שלח לך נחמדה וטובה...

 

[yuval144233]

אני חושב שכולם ככה.

גם ה"בריאים" מחזיקים לעצמם חולשות לעת צרה.

אל תתייחסי לאבחנה הזאת יותר מדי, את הרבה מעבר לזה.
אנחנו שחקנים, כולנו, שנשאבים לדמויות.