שאלה טובה
אני חושבת שכזאת אני רוצה להיות תמיד - להרגיש את הערך שלי, לתקשר כלכך בקלות עם אנשים, להיות מחוברת לעצמי, בלי ציפיות, בזרימה, בשליטה. יודעת שהכל הוא כמו שהוא צריך להיות, ולא משנה מה יקרה, כי גם הוא זה בדיוק מה שצריך לקרות, ואני נהדרת. אני חושבת שבגלל הנסיון לתפוס את זה, להקשר לזה, להשאיר את זה ככה, להזכיר לעצמי גם ברגעי בדידות שאני יודעת להיות כזאת, בגלל זה אני צריכה לספר משהו כלכך אישי (בתקווה שאני שומרת על האנונימיות שלי תוך כדי). זה מן הפוך על הפוך כזה. ברצון להיות ככה תמיד יש משהו שהוא לא כזה. כאילו אם זה כתוב אז יש לזה תוקף לתמיד. זה כל הסיפור עם השווצות, לא?