סליחה על ההתערבות
אבל פרובוקציה- כשאדם פרטי, או "עמותה"- ינסו "להכניס רגל" לישוב בעל צביון מוצהר מנוגד. אם תגיד ערבי, או יהודי חילוני, ינסה להכנס לישוב דתי (או בכלל, חרדי)- זאת פרובוקציה. כשחרדים הקימו תלמוד תורה בשכונה חילונית בפרדס-חנה (אלי ישי כשר הפנים), וספקו, לאחר מכן, "תעסוקה" למשטרה, בפזור קטטות על רקע שמירת שבת- זאת פרובוקציה. אם אדם פרטי, שנכלל בהגדרות, מבקש לקנות בית בישוב- זאת לא פרובוקציה. ואם חשוב לתושבים- שישנו ההגדרות, בהתאם, ובגלוי. אחד המקרים שהוזכרו כאן התפרסם כשהגיע לבג"ץ. לדעתי טעה השופט, שקבע שדרישת-סף של שרות צבאי היא מפלה. כי א. יש גם חרדים, וגם ערבים, שעשו שרות צבאי. אז דרישה כזאת אינה מפלה אותם. ב. הדרישה לשרות צבאי היא הגיונית, בעיני. כי היא מבטיחה לפחות בסיס מינימלי לשכנות סבירה (בשרות הצבאי- חיים בשכנות לאחרים, ממוצא ורקע שונים, בתוך חיפוש האיזון שבו מינימום ההפרעה לאחרים ולסביבה, זאת מציאות בה חיים, במשך שלוש שנים. לא רק תאוריה שנאה להטיף, ו/או לשכוח עשר דקות לאחר הבחינה).