חוסר אונים....
תראה מבינה שמצב שכזה מתסכל,לא מובן,מערער, גורם לך למצוא את הפינה שלך..מפריע לזרימה הטיבעית של הדברים שאתה ורולן רוצים לבנות יחד אך,זה לא הזמן לחוסר אונים...עצוב מתסכל....זה בסדר, חוסר אונים אומר=אין לי מה לעשות! ויש מה לעשות...וגם קראתי אותך שאתה הולך לעשות יחד עם רולן, שמחה שמצאתם את הפיתרון שניקרא הידברות,לשים דברים על השולחן, להציב עובדות יפות של החיים אל מול הבנות,להפנים שאף ולמרות הכל אתה שם ומה שנשאר זה ללמוד לחיות לצידך. אני לא חושבת שהילדים יפסיקו אי פעם להתלונן על הלא ביאולוגי/ת שלהם,תמיד ינסו למצוא פירצות בכדי "להכניס" בקטנות / גדולות, אבל בדרך של שלום,בדרך של פליסת דרך ולא כיבוש הדרך מוצאים את העמק...את השקט....את הביטחון שהן כ"כ מבקשות, אני יודעת ואני בטוחה בדבר אחד לגבי הקשר שלי,כשמשהו לא מוצא חן לילדים שלי מתגובות בן הזוג הם מיד פונים אלי כאל גלגל ההצלה שלהם...כשאני עומדת מולם יד אחת עם בן הזוג הם מבינים שאין מקום לפירצה,הן מקום לתלונה נוספת,הם מבינים שטעו, הם יודעים כבר לבקש סליחה,הבן שלי רק הבוקר טען שוב שמעוף צריך לחזור לבית שלו{כלומר להוריו
} ואני הזכרתי לו כמו בכל פעם.."זה הבית שלו...זה ולא אחר" יש לילדים שלי ברירה אחת....או לחיות בשלום איתו וחברות{כי הוא חבר למופת}או שיצטרכו לקבל דחייה ממני וממנו כאחד למעשיהם...וכל זאת מדובר כאשר אני מוצאת שאין סיבה לתלונות והטענות...במידה ויתברר לי אחרת השיחה תהייה בארבע עיניים ובטח לא לידם. הבן פעם פנה לאבא שלו ואמר "הוא אמר לי כך וכך..והוא לא אבא שלי" אבא שלו אמר לו"כל עוד אתה חי איתו ,הוא הבן זוג של אמא הוא אוהב אותך כאילו היית הבן שלו,הוא מחליט עליך" בקיצור הוא נתן לו להבין שגם הוא יד אחת עם הבן זוג שלי... גם לי צורם לפעמים כשמעירים לילדים בקול רם...אבל גם אני עושה זאת ויודעת שאין מקום להעיר על כך...לפעמים הם שומעים בקול בן הזוג שלי יותר מאשר לי. באשר לך אוהיי....אמרתי לך..אתה חי לצד נשים...ואתה כבר יודע לסלול את הדרך שלך לליבן של נשים{ראה רולן לדוגמא} אני בטוחה שהקסם שבך יעבור גם לבנות...ישירות,כנות, חברות,וכמובן לעמדו על הצרכים שלך ולא לבטל אותם...כי זה כמו כדור שלג. בהצלחה...ולא לשכוח לעלות חיוך
