ערב טוב. שאלה באיות.

[diday]

קרא את הודעתי שוב

לא התיחסתי לגבלס אלא לשיחת הסלון בהנובר, שאינה ראלית כיוון שהנובר ידועה כמעוז הגרמנית התקנית.

 

[יואב הארגריבס]

אין לי מושג על מה אתה מדבר.

כנראה לא ניחנתי במוח היקי המבריק שללא כל ספק יש לך.

 

[diday]

...

כתבת: אחד המשתתפים אומר לחברו, שמעת על הספר החדש של גינתר גראס? עונה לו חברו, כן, אני יקנה את זה בשבוע הבא יחד עם הכרך החדש של גבלס... כיוון שקשה לי להאמין שישראלי משכיל כמוך ישתמש בגוף ראשון עתיד בי' במקום בא', הנחתי שאתה מנסה לתאר עגה גרמנית מקומית, וציינתי לכן שאין הדבר סביר כיוון שהנובר ידועה כמקום שבו מדברים גרמנית תקנית ולא דיאלקט.

 

[יואב הארגריבס]

הייתי מאד שמח ידידי, אם תסביר

למה אתה חושב שאני ישראלי?

 

[diday]

מקווה שהכנוי "ישראלי"

אינו מהווה עבורך עלבון. כשאדם כותב בעברית כמו ישראלי, ומציין שמקום מגוריו הוא ת"א, סביר להניח שהוא ישראלי.

 

[תופס עוגב]

אם היה אמוטיקון של "מסיר כובע"

הייתי משתמש בו. העברית שלך כ"כ ישראלית שלא הייתי חושד שאינך "דובר ילידי". לכן לא מפתיעות התגובות של DIDY ושלי כלפי השימוש שלך בגוף שלישי במקום בגוף ראשון. (בזמן עתיד גוף ראשון תמיד יתחיל באות א' וגוף שלישי זכר באות י')

 

[schlomitsmile]

יואב-אל תקח ללב, יקים (במוצאם ו/או בנשמתם) אוהבים לעשות קציצות מכל מי שחורג מהכללים../images/Emo8.gif

 

[יואב הארגריבס]

אני יודע זאת היטב.

סבא שלי עליו השלום, היה שבוי אצל פילדמרשל רומל במשך שנתיים וסיפר לי על המנהגים של הגרמנים. העניין הוא שלא שמתי לב שאני "חורג" מכללי העברית, כי אמנם אני כבר 20 שנה כמעט בארץ, ודובר עברית טוב, אבל בדקדוק אני נורא. אני לא מאשים (וגם לא האשמתי מקודם) את האדון המנהל, אני באמת לא הבנתי על מה הוא מדבר. העיקר שנישאר חברים...

 

[diday]

קראתי את הודעתך זו

רק אחרי שעניתי לך, על שאלתך כיצד אני יודע שאתה ישראלי. הייתי מעט ציני, מתנצל במידה ופגעתי.

 

[יואב הארגריבס]

אגב, וזה בשיא הרצינות,

אני יודע שהיקים הם דקדקנים. אני בטוח ששמת לב לשם משפחתי, ואתה יכול להבין שזה לא שם ישראלי (וגם לא יהודי). ב85` החלטתי לקבל על עצמי את הדת היהודית, ובתור התחלה החלטתי להחליף את שמי הקודם (סטיבן, אם שאלת) לשם צברי. זה מוזר השילוב הזה, אבל את שם משפחתי, אני מתעקש שלא להחליף, כיוון שיש משמעות חשובה לשם (ואם זה מעניין אותך איזה חשיבות נדבר על כך בפרטי.) צחוק הגורל, אבל הבוס שלי, שכותב לפעמים קצת בפורומים, שמו הוא קנת פלד. הרי לך מקרה הפוך ממני, שם פרטי לא יהודי, ושם משפחה יהודי. אני לא ממש נפגעתי, כי לא הבנתי למה התכוונת בכלל. אבל, אם יורשה לי לייעץ לך, אז אני מציע לך שתאמץ את הטרנד העכשווי בגרמניה, שזה לעשות בדיוק ההיפך מהסטיגמה שלהם. אם דיברו על שמרנות גרמנית, כיום הם הכי ליברלים שיש. אם דיברו על דייקנות ויעילות, כיום הם יותר איטלקים מאיטלקים, ואם דיברו על אוכל נוראי ומשמין, כיום יש להם יופי של אוכל. אז אם דיברו על קפדנות ......

 

[diday]

אם תחפש את שמי ברשת

תמצא בצרפת לא מעט אנשים עם שם זה, בכל זאת אין זה שמי. גולש אחר שם משפחתו הוא הילמרסון, ויש אחד שנקרא גתה. יש לי חשדות שגם במקרים אלה לא מדובר בשמם האמיתי.

 

[יואב הארגריבס]

אני מבין את מה שאתה אומר.

בכל מקרה, אני תמים מדי כנראה, אז כתבתי את שמי האמיתי. לגבי הילמרסון, אולי זה אמיתי? גתה, ודאי לא אמיתי, כי מישהו חשב שזה יהיה נחמד לסגל לעצמו את שמו של המשורר. אגב, בינינו, אני יכול לומר לך בסוד שאני לא מבין למה הוא עשה את זה. אני מתעב לגמרי את הגתה הזה! מה זה "ייסורי ורתר הצעיר"? קובץ גיבובי שטויות שהוא בטח כתב כשישב בשירותים עם עצירות ! פאוסט? קח ספר איוב, הרבה יותר נחמד המקור! אם כבר, יש לך את שילר. זה אמן אמיתי, לא גבבן בכיין כמו גתה האידיוט. טוב, אני מקווה שלא פגעתי בך ובאף אחד מהפורום הזה. זו דעתי האישית בלבד, ואתה מוזמן לתת את דעתך על כך. אני יותר מאשמח.

 

[DocMartin]

אז ככה,

אם עסים חשבון לפי שנים בארץ, העברית שלי בערך 55% מהעברית שלך. ועכשיו אנקדוטה קטנה: כשהיתי בב"ס תיכון (בגרמניה), בכיתה י"ב או י"ג, היה דיון על הענין גתה/שילר עם אחד המורים שלנו. אני אמרתי משהו כמו "גתה בעצמו לא ידע מה הוא כתב, אם יש מישהו טוב ממש, אז זה שילר." ענה לי המורה, שכשהיה בגילי, גם הוא היה חושב ככה, אבל עם השנים הוא למד להבין ולהעריך את גתה, כהגדול ועמוק יותר מהשניים. "שטות במיץ עגבניות", חשבתי בעצמי, "מה, אני לא יודע?" הים, קצת יותר מעשרים שנים אחרכך, אני חושב, שגתה הרבה יותר עמוק וגדול משילר, מה שלא אומר, ששילר לא שווה, אבל הוא לא מגיע להבנה העמוקה שיש לגתה. נ.ב. כולם פה עסוקים או ישנים, ואין לי כוח לוורד, אז אני אשלח as-is. נ.ב. 2. כמובן לא חשבתי "שטות במיץ עגבניות", אלא "Quatsch mit Soße".

 

[יואב הארגריבס]

קודם כל, תודה על המחמאה.

כפי שכבר אמרתי, אוצר המילים שלי בעברית הוא גדול, כי אני קורא המון חומר כתוב בעברית. אני רק מתבלבל מדי פעם בדקדוק, אבל גם בזה יש לציין שעברתי התקדמות גדולה. לגבי "עמוק" ו/או "מתוחכם" אני חושב שבסך הכל, אנשים נהנים לומר שהם אוהבים גתה, רק כדי להרגיש טוב עם עצמם, ושאנשים זרים יסתכלו עליהם כעל "מבינים" גדולים, ותרבותיים או משהו כזה. הגיע הזמן, לנפץ את המיתוס הזה! צריך להנות ממה שנעים לקרוא ולא להתאמץ להנות בכח משטויות כאילו חכמות (מישהו אמר פה ורתר הצעיר?) בדיוק אותו הדבר במוסיקה. תמיד ראו את וגנר עם האופרות האדירות והאינסופיות שלו כ"גאון" ו"עמוק", ואילו את מוצרט עם הזיגשפילים שלו כמוסיקה של המעמד הבינוני או אפילו פועלים ולא אצילית. נו, מה לעשות ש"צאוברפלוטה" גורם לי להנאה יותר מ"טנהאוזר"??? (אל תספר את זה לסבא בגרמניה, הוא יאסור עליך לדבר איתי...)

 

[diday]

אולי זה להיפך

ודווקה זה שאומר שאינו מבין את גתה ומציין שגתה כתב "שטויות", רוצה לחפות על חסך הקיים אצלו.

 

[יואב הארגריבס]

חסך או לא, זה לא משנה.

כפי שאמרתי כבר, בן אדמ צריך לקרוא ולהנות, לשמוע מוסיקה ולהנות. גתה לא מהנה אותי. דעתי הסובייקטיבית אומרת, שגם מי שאומר שהוא נהנה אומר זאת כדי "להרשים" וכו`. אבל זו רק דעתי הסובייקטיבית! יש פה דמוקרטיה. כל אחד יכול לומר את דעתו וזה יהיה בסדר. אם אתה אוהב את האדון גתה, אז בסדר. Prost !ג€ (...) אגב, יש לך דעה בעניין מוסיקה קלאסית, או שאתה אוהב רק מוסיקה מודרנית?

 

[diday]

ציינת את דעתך הסוביקטיבית

ציינתי את דעתי הסוביקטיבית בקשר לדעתך. אם תגדיר למה כוונתך במוסיקה קלסית ולמה כוונתך במוסיקה מודרנית, אוכל לענות לך.

 

[יואב הארגריבס]

למה כוונתי?

אהיה איתך קיצוני (וזה מוסיקה גרמנית בלבד). ממי אתה נהנה יותר מואגנר (קלאסי) או מאלפאוויל (מודרני)?

 

[diday]

ממה אתה נהנה יותר

מעוגת שוקולד או מסושי.

 

[diday]

מוסיקה "קלסית"

כיוון שאינך מגדיר מהי מוסיקה קלסית אעזור לך בהגדרה. אציין מראש שאיני מומחה לנושא, יובל יוכל ודאי לענות לך בצורה טובה יותר. יש מספר הגדרות למוסיקה קלסית. ההגדרה הצרה היא מוסיקה מהתקופה הקלסית/ תחילת הרומנטית. סוף המאה ה18 תחילת המאה ה19: מוצרט, בטהובן, היידן. ההגדרה העממית מתיחסת לתקופה יותר רחבה וכוללת את כל המוסיקה שנוצרה מתקופת הרינסנס עד אמצע המאה ה20, למעט שירי עם. מוסיקה (שאקרא לה כאן קלסית) מאוחרת יותר, ואצל מבוגרים גם מוסיקה מתחילת המאה ה20 מוגדרת בדרך כלל כ"רעש". לי לא ברור כיצד ניתן להשוות מוסיקה "קלסית" מתקופת הרנססנס, למוסיקה "קלסית" מאוחרת יותר, או למוסיקה שנכתבה במאה ה20. כיצד ניתן להשוות מוסיקה שעיקרה הוא הרמוניה מתמטית לבלה ברטוק המשנה מקצב וסולם משורה לשורה. עכשיו, אחרי סיווג אפשר להתיחס. רנסנס: שעמום מוחלט. מתאים לכל היותר כתרגול למי שמתחיל ללמוד לנגן. בארוק: כעיקרון הגדרת השעמום מתאימה גם כאן. היוצא מן הכלל, מוסיקה ווקלית של באך, הנדל, ועוד כמה. קלסית/רומנטית: כאן המצב מעט יותר טוב, עדיין מעדיף כעיקרון את המוסיקה הווקלית עם עדיפות מוחלטת למוצרט. רומנטית מאוחרת: למרות העדיפות למוסיקה הווקלית נהנה גם ממוסיקה לא ווקלית. במיוחד ליסט וברהמס, אבל גם ווגנר ומנדלסון. מוסיקה חדשה: סוף המאה ה19 תחילת המאה ה20. כיף לשמוע. מוסיקה עוד יותר חדשה: החל מאמצע המאה העשרים עד היום. תענוג. מספר הערות. כלי המוסיקה האהוב עלי ביותר, ולדעתי בעל האפשרויות הגדולות ביותר הוא הקול האנושי, לכן החיבה למוסיקה ווקלית. כשאני מציין שמוסיקה "קלסית" ישנה יותר היא משעממת כוונתי שממצה את עצמה אחרי שמיעה בודדת, אלא אם המבצע מושלם. דוגמה: אם להתיחס ליצירה האהובה עליך. זמרת בינונית שתשיר את האריה של מלכת הלילה Der Hölle Rache kocht in meinem Herzen... עדיין תסב לי הנאה, בעוד שמוסיקה קמרית מאותה התקופה על ידי מבצע בינוני יכולה להסב לי כאב פיסי. האם מוסיקה "קלסית" מפריעה לי לאהוב מוסיקה אחרת? התשובה היא לא. פירוט כאן יהיה ארוך מדי.