לא, לא באמת... אין מחלוקת אמיתית מבחינת המדינה עצמה
2. יש כאן פרשנות למילה "פגיעה". לא כל שינוי גופני נחשב ל"פגיעה" וודאי שלא ניתוח (שהוא פעולה מכוונת ומאושרת). ברית מילה היא מצווה ביהדות, מצווה שרוב מוחלט של אזרחי המדינה בוחרים לקיים (גם אם חלקם לא מתוך אמונה יוקדת או רצון עז) ומהבחינה הזאת היא לא נתפסת כפגיעה.
 
גם מסמכי עמדה של אגודות רופאים (ולא רק האמריקנים) שלא ממליצים על מילה שגרתית לרוב לא רואים בה "פגיעה" (אלא שהיתרונות לא חזקים דיים כדי להצדיק אותה) שלא לדבר על מסמך העמדה האחרון של ארגון הבריאות העולמי (או ה-CDC? אני לא זוכרת כרגע בע"פ). במקרה הטוב מדובר בנושא שנוי במחלוקת בעולם. בישראל לא רק שרופאים רבים מלים (גם את ילדיהם שלהם, אגב), רבים ממליצים מיוזמתם להורים למול כשהם פוגשים בתינוק שאינו נימול, כידוע.
 
8. ערכי מדינת ישראל ותכלית ראויה – אין לי ספק שבהלך הרוח כיום ברית המילה עומדת בהגדרות האלה.
 
גם לגבי חוק העונשין, שוב, ברית מילה לא נחשבת להתעללות או חבלה.
 
לתבוע ניתן תמיד, אבל לא על כל דבר (זה מה שתומר כתב) אלא רק ע"ס החוק, לא באוויר. כלומר התביעה צריכה להתבסס על סעיפים כאלה ואחרים בחוק שמאפשרים אותה (למשל אוסרים על פעולה מסוימת) ואין סעיפים ישירים בחוק שאוסרים על מילה בישראל. מעבר לכך, יש תמיכה של רוב מוחלט של האזרחים וקבלה מהרשויות השונות וגם הסעיפים שציינת שאפשר אולי לפרש כאוסרים על מילה, לא סביר שיעמדו בפרשנות משפטית כזאת לאור הנ"ל ולנוכח הדברים שכתבו שופטי ביהמ"ש העליון(!) בפסק הדין של אלינור.
 
אני מצטטת את השופטת מרים נאור, אז המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון (כיום כבר הנשיאה): "הזכות להסכים על עריכת ברית מילה היא זכות המשתיירת לאפוטרופוס" (מתוך פסק הדין במשפט של אלינור)
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/202/175550524
וכפי שאפשר לראות בפסק הדין ובסיכום שלי (בהמשך השרשור ההוא) כל השופטים הסכימו שברית מילה היא מצווה חשובה ביהדות, שרוב היהודים בישראל מלים וכו'. לגיטימיות ביצוע המילה לא עורערה, רק הלגיטימיות של בית הדין הרבני לפסוק בנושא בהיעדר הסכמה בין ההורים (בסדר גמור, זו הייתה התביעה).
 
חשוב לזכור שפרשנות בימ"ש אינה באוויר; פרשנות כזאת נסמכת על כוונת המחוקק (ואין ספק שלמחוקק לא הייתה כוונה לאסור על מילה, אחרת היה עושה זאת מפורשות); על פסיקות קודמות (אם ישנן); תפיסת הלגיטימיות של המעשה מבחינת הרשויות (כולל אי-אכיפה, כשיש), על התפיסה בציבור ועוד. כל אלה, חד וחלק ובאופן מוחץ נכון להיום לא נגד מילה.
 
כך שזה לא מדויק לומר שבית המשפט "יחליט" כשכבר יש התייחסויות משפטיות. זה גם לא אומר שהרופא או חברת הביטוח שלו הם אלה שיעמדו כאן למשפט, כי כאמור, הוא רק המבצע (בחלק מהמקרים) לבקשת ההורים. כלומר יהיה צורך להוכיח שלהורים לא הייתה סמכות לעשות זאת או שהרופא פעל שלא כדין / בניגוד לחוק, ובשני המקרים אני לא רואה את זה קורה. אולי יום אחד האווירה תשתנה, אבל זה לא משהו שיחול רטרואקטיבית. אם נעשה מעשה שהיה נפוץ ברמה כזאת, לגיטימי ומותר מבחינה חוקית ומבחינת הרשויות, הסיכוי שביהמ"ש יעמיד לדין מי שעשה אותו קלוש.
 
צריך לזכור דבר חשוב נוסף, והוא שאלה לא רק הרופאים. רוב המילות מבוצעות ע"י רבנים ובפועל כל אחד יכול למול. כך שהנקודה העיקרית כאן היא דווקא לא הרופא עצמו ולא אם ישפטו רופאים אלא בעצם האם להורי הילד יש זכות למול את בנם (בעצם או ע"י אדם אחר). מבחינת מדינת ישראל (ונכון לעכשיו גם בשאר מדינות העולם, אגב; באירופה עדיין גוררים רגליים...) יש להם.
 
אחרון חביב, גם אם התובע יצליח להוכיח שלו אישית אכן נגרם נזק (במילה שעברה בהצלחה ולא הייתה בה רשלנות רפואית), נשאלת השאלה האם יוכל לתבוע פיצויים מהרופא או אפילו מהוריו, כאשר אלה פעלו בהתאם לנורמות המקובלות והמותרות (ולא בניגוד לדין).
 
בשורה התחתונה, נטל ההוכחה כאן כ"כ גדול שספק רב אם יהיה סיכוי ממשי לתביעה כזאת. אז כן, אפשר לנסות לתבוע, אבל השאלה מה רוצים להשיג... קצת רעש? בסדר, לבריאות; אבל איום משפטי ממשי על הרופאים או על חברות הביטוח?
לא בעתיד הנראה לעין.
