תרגום :]
זה התרגום של הפאנפיק שלי. אני מצטערת אם יש טעויות או דברים כאלה
תהנו. *** הדלת נפתחה וביל נכמס לחדר בריצה, עדיין מחייך. ברגע שהדלת נסגרה מאחוריו הצרחות ההיטריות של המעריצים השתתקו. הוא ניגב את פניו עם מגבת ולקח בקבוק מים מהמקרר. אחרי שהוא רוקן חצי מהבקבוק והתמקם על הקורסה, הדלת שוב נפתחה וטום, גיאורג וגוסטב נכנסו לחדר, כשגיאורג צוחק בקול רם. "אני לא מאמין שעשית את זה, טום" גוסטב אמר, מנענע בראשו. "מה הוא עשה?" ביל שאל והסתכל על טום, שחייך בתמימות. "הוא הרים את הטמפון או איך שלא קוראים לזה מהבמה, והעמיד פנים שהוא דוחף אותו לתחת!" גיאורג אמר, וצחק שוב. ביל וגוסטב הסתכלו אחד על השני. ביל הרים גבה אחת. "מה לעזעזאל." ביל נאנח. "בטח הצווחות היו מחרישות אזניים." "הוו, כן, המשוגעות אהבו את זה, אה הא...!!" טום צחק וניסה לתת לעצמו כיף. "בכל מקרה, ביל, אתה בעצמך אמרת לי לא מזמן, 'מה בכלל הקטע של לזרוק טמפונים לבמה? מה הם רוצים שנעשה איתם, נדחוף אותם לתחת?' אז חשבתי שאולי אני יכול להראות להם איך אני יכול להשתמש-" "אלוהים, טום, אתה כזה דביל" ביל קטע אותו. "בכל מקרה, תקשיבו, עבודה טובה. היינו מצויינים היום!" כולם הסכימו והתיישבו מסביב לשולחן, וניסו להרגע ולהוריד את רמת האנדרנלין שזרם להם בוורידים אחרי ההופעה. 'אני עדיין צריך להיראות הכי טוב שלי' ביל חשב. 'יש לנו מבקרים מאחורי הקלעים...' באותו רגע הדלת נפתחה שוב ודייויד, האמרגן של הלהקה, נכנס. "הופעה מצויינת, בנים. פיספסתי את הסוף, הייתי צריך ללכת לדאוג לכמה עניינים... בכל מקרה, אני גאה בכם! למעריצים הגרמנים עוד לא נמאס מאיתנו!" טום וגאורג הסתכלו אחד על השני וחייכו כמו שני מפגרים. ביל נאנח וגילגל את עיניו. "עכשיו, אל תרגישו יותר מידי בנוח, בעוד כמה דקות יהיו פה שתי מעריצות עם כרטיסים למאחורי הקלעים. תהיו טובים." "אוף, אני עייף, בשביל מה הם בכלל באים לפה?" טום אמר, מפהק. "שתוק, אתה תמיד אומר את זה ואז כשהן באות אתה מתחיל איתם כאילו אין מחר, ואז הן לא רוצות לעזוב!" גוסטב האשים את טום. טום חייך ואמר, "טוב, זאת לא אשמתי שפשוט אי אפשר לסרב לי!" ביל קם והלך לשירותים, והסתכל במראה. 'הכל בסדר...' הוא חשב. ואז הוא סידר טיפה את השיער והלך לסדר את החדר. "תזרוק את פחית הרדבול שלך, טום" הוא רקא בזמן שזרק לפח את מגש הפיצה הריק מלפני ההופעה. "טוב, אמא" "שתוק!" "בסדר, אמא!" ביל התקרב אל טום והביא לו כאפה קטנה על הראש. טום הביא לו אחת בחזרה וגיאורג אמר, "ביל, גברות לא מתחילות מריבות, הן מסיימות אותן!" ביל התקרב אל גיאורג ונתן לו אגרוף בכתף, כשבדיוק הדלת נפתחה. ילדה חמודה עם שיער בלונדיני נכנסה כשלידה ילדה ג'ינג'ית שנראתה בערך בת 11. "אממ, היי..." הילדה הבלונדינית חייכה לביל, ואז הג'ינג'ית צווחה ורצה לגיאורג, שנראה קצת מפוחד. "היי!" ביל חייך. "אני סילבנה. קיבלנו.. קיבלנו כרטיס למאחורי הקלעים, ו..." "כן אני יודע! אל תפחדי" הוא צחק. "רוצה משהו ל.." הוא התסכל על מגש הפיצה הריק. "אה, לא משנה. מה שלומך?" "מצויין, עכשיו שאני פה!" סילבנה אמרה בחיוך. "אני מעריצה ממש גדולה שלכם..." והם דיברו על הקריירה של הבנים, ועוד כל מיני דברים. סילבנה ביקשה איזה עשרים חתימות מהבנים וצילמה בערך חמישים תמונות עם כולם. ביל גילה שהיא הייתה ממש חמודה ומצחיקה, ולא היסטרית לגמרי כמו מעריצות אחרות שיצא לו להכיר. הם צחקו על טום שניסה להדחף לשיחה שלהם על חברת האיפור שביל משתמש בה ואמר כל מיני דברים מטופשים. הג'ינג'ית עדיין דיברה עם גיאורג, שהיה משהו כמו כפול מהגודל שלה, והצטלמה איתו. אחרי כמה זמן סילבנה הסתכלה על הפלאפון שלה ומלמלה משהו על זה שיש להם עוד שלוש דקות. הם עשו סדרת תמונות אחרונה ופתאום, כאילו היא נזכרה במשהו, סילדנה אמרה, "ידעתם שיש לבם מעריצים בישראל?" כולם הסתכלו עליה, מבולבלים. העיניים של ביל התרחבו בתדהמה. "את רצינית? וואו, זה ממש מגניב! טומי, אני רוצה ללכת לישראל!!" הוא צייץ. "מה לעזאזאל? איך הם בכלל יודעים שאנחנו קיימים?" טום שאל, דיי בשוק. "אני לא יודעת, כנראה שאתם פשוט כאלה מפורסמים" סילבנה אמרה, מחייכת. "יש לי ידידה שם, שהכרתי באינטרנט... הכינוי שלה הוא יובי. היא ממש אוהבת אתכם. במיוחד אותך, ביל!" טום הביא נחרה קטנה וגילגל את עיניו. "אז כנראה שהיא פשוט לא שמה לב ליחיד שסקסי מבינינו..." ואז הוא ליקק את אצבעו, שם אותץה על התחת ועשה רעש של "טסססססס...." "למען האמת, זה דיי מדהים!" גוסטב אמר. "אני לא מאין שהגענו אפילו לישראל!" גיאורג פשוט עמד שם, מחייך, והילדה הג'ינג'ית עמדה לידו והסתכלה עליו בחולמניות. "כן... טוב, זה היה ממש מגניב לראות אתכם, היה לי ממש מש כיף!" סילבנה אמרה. "בואי, מיקי, צריך ללכת" והיא חיבקה את כולם ולקחה את ידה של הילדה הג'ינג'ית. שתיהם יצאו מהדלת. מאוחר יותר באותו יום, הבנים ישבו על רצפת האוטובוס שלהם ושיחקו בקלפים. "חהחה, שיטד." "זה שיט הד, אידיוט" "מה שתגיד!" "זה חמש, טום, זה יותר קטן משש." "טוב, טוב, הנה" טום אמר ושם 7 על ערימת הקלפים שמולו. "גיאורג, תורך." גיאורג שם 2 על החבילה וטום צחקק, וחיכה שמישהו יגיד לו שהוא דביל ושהוא היה אמור לשים משהו יותר גבוה על הערימה. אבל גוסטב נראה רגוע ופשוט שם 3 על ה2. "מה?! הוא לא היה אמור לשים משהו יותר גדול משבע?" טום צעק. "לא, על שבע שמים משהו קטן משבע." ביל אמר ומחק על טום שנראה מבולבל. "למה?" טום שאל, מעוצבן. "קוראים לזה חוקים." "אה." הם המשיכו לשחק. בשלב כלשהו ביל שם 3 על ה5, וטום שם עליו 4. כולם נאנחו. "טווווום! אתה צריך לשים משהו יותר גדול מ5!" "למה לעזאזאל אני צריך לעשות את זה? זה 3!" "כן אבל 3 זה קלף שקוף." טום זרק את הקלפים שלו על הרצפה שייאוש. "זה משחק ממש מטומטם!" גוסטב צחק. "אתה רק אומר את זה כי אנחנו משחקים כבר חצי שעה ואתה עדיין לא יודע את החוקים." "כן, בסדר. אתן, גיבורתיי, תמשיכו לשחק בקלפים. יש לי דבירם יותר טובים לעשות!" ביל נפל אחורה בדרמטיות ונשכב על הרצפה. "אווףף, כל כך משעמם לי!! הנסיעה הזאת כל כך ארוכה!!" "אז כדאי שתמצאי דרך לשעשע את עצמך, אחות קטנה, כי יש עוד איזה 4 שעות!" טום אמר כשהוא צוחק ברשעות. ביל נהם והלך לתא שלו, וטום עשה את אותו הדבר, כשהוא מלמל לעצמו "חהחהחה.... אחות קטנה.." ביל שכב במיטה שלו כשהוא חושב על היום שהיה. לדעתו ההופעה הייתה ממש טובה. הוא עדיים לא הצליח להאמין איך הופעות גרמו לו להרגיש כל כך טוב. הוא הרגיש כל כך חופשי על הבמה, כאילו זה איפה שהוא שייך. הוא במיוחד אהב תת הופעות במקומות שהוא לא הכיר, זו תמיד הייתה חוויה כיפית ושונה כל פעם. הוא חשב על מה שסילבנה אמרה לו, על זה שיש להם מעריצים במזרח התיכון. זה היה חדש לו. הוא ניסה לדמיין איך זה יהיה לעשות הופעה בישראל. הוא תהה אם יסתובבו גמלים ודברים כאלה בסיבבות הבמה, ואם זה לא יהיה בכלל מסוכן מידי ללכת לשם. עם המחשבות האלה הוא התחיל להרדם, והדבר האחרון ששמע לפני שנרדם לגמרי היה את גיאורג צועק, "חהחהחה! שיט הד! ניצחתי!!!"