סניגור הפילוסופיה
New member
פילוסופיה-כתב הגנה
לאחרונה התקיים פולמוס בשאלת תקפותה ווחשיבותה של הפילוסופיה. רוב המשתתפים צידדו בעמדה האנטגוניסטית, לפיה הפילוסופיה אינה תקפה ואינה חשובה. להלן מספר נימוקים המצדדים בעמדה ההפוכה: ראשית, הפילוסופיה עוסקת בשאלה מהי אמת? מהו טיעון תקף? כיצד לחשוב נכון? בכל תחום ספציפי אנו טוענים טיעונים, מנמקים הנמקות, וסוברים שהנימוק שהעלינו הוא תקף. אבל על מנת שזה יהיה לגיטימי לחשוב כך, עלינו לברר את הקריטריון לטיעון תקף, ומהי בכלל אמת? זאת עושה הפילוסופיה. זאת ועוד, מי שטוען שהפילוסופיה מופרכת, בעצמו משתתף ב- "משחק הטיעונים" ולכן אם הוא טוען כך, עליו להצדיק את טיעונו באמצעות הצדקת הקריטריון כיצד אנו קובעים מתי טיעון הוא מופרך? לכן, כל מי שמתנגד לפילוסופיה, ומנסה לנמק את עמדתו-בהכרח מתפלסף בעצמו. שנית, הועלה טיעון שבפילוסופיה לא מגיעים למסקנות ואין קונצנזוס. ובכן: יש להפריד בין השניים. בפילוסופיה כל אחד מגיע למסקנה. אבל למרות שמגיעים למסקנות, לא תמיד יש קונצנזוס (הרבה פעמים דוקא יש). אולם, מי שמתבסס על היעדר הקונצנזוס כבסיס לדחיית התחום, מניח שקריטריון הקונצנזוס הוא הקריטריון להכריע הכרעות. אבל זאת עליו לנמק, ואם הוא מנסה לעשות זאת- אז ברוך הבא למגרש הפילוסופי. כמו כן, העובדה שאין קונצנזוס אין פירושה שאין אמת, אלא שלא כולם מסכימים עליה. בעבר היה ויכוח מתמשך האם כדור הארץ עגול או שטוח? לא היה קונצנזוס. אבל בוודאי שהייתה אמת- הוא היה עגול. מי שיטען, אבל אם אין קונצנזוס כיצד נדע שדווקא צודק צד א'? ובכן: אם אתה או את שוכנעת, אז לפי דעתך זו הטענה התקפה, ומדוע לא ראוי להחזיק בה רק מפני שמישהו אחר חולק? הרי את או אתה סבורים שהוא טועה. שנית, גם אם יש קונצנזוס, מי לידינו יתקע שהקונצנזוס עצמו לא טועה? הרבה פעמים קונצנזוס הוא תוצר של הבנייה תרבותית או לחצים קונפורמיים, ולא של האמת הצרופה. שלישית, לגבי תחום האתיקה. מי שטוען שאין נכון ולא-נכון בעניני מוסר, למעשה טוען שהעמדה "מותר לרצוח תינוקות לשם שעשוע" שווה ערכית לטענה "אסור לעשות זאת". האם זה מה שמבקשים לטעון? אם לא ניתן להכריע הכרעות ערכיות על בסיס מוצק, אז כיצד ניתן לטעון שהפילוסופיה לא חשובה? השאלה מה "חשוב" לאדם היא שאלה ערכית, הלא-כן?
לאחרונה התקיים פולמוס בשאלת תקפותה ווחשיבותה של הפילוסופיה. רוב המשתתפים צידדו בעמדה האנטגוניסטית, לפיה הפילוסופיה אינה תקפה ואינה חשובה. להלן מספר נימוקים המצדדים בעמדה ההפוכה: ראשית, הפילוסופיה עוסקת בשאלה מהי אמת? מהו טיעון תקף? כיצד לחשוב נכון? בכל תחום ספציפי אנו טוענים טיעונים, מנמקים הנמקות, וסוברים שהנימוק שהעלינו הוא תקף. אבל על מנת שזה יהיה לגיטימי לחשוב כך, עלינו לברר את הקריטריון לטיעון תקף, ומהי בכלל אמת? זאת עושה הפילוסופיה. זאת ועוד, מי שטוען שהפילוסופיה מופרכת, בעצמו משתתף ב- "משחק הטיעונים" ולכן אם הוא טוען כך, עליו להצדיק את טיעונו באמצעות הצדקת הקריטריון כיצד אנו קובעים מתי טיעון הוא מופרך? לכן, כל מי שמתנגד לפילוסופיה, ומנסה לנמק את עמדתו-בהכרח מתפלסף בעצמו. שנית, הועלה טיעון שבפילוסופיה לא מגיעים למסקנות ואין קונצנזוס. ובכן: יש להפריד בין השניים. בפילוסופיה כל אחד מגיע למסקנה. אבל למרות שמגיעים למסקנות, לא תמיד יש קונצנזוס (הרבה פעמים דוקא יש). אולם, מי שמתבסס על היעדר הקונצנזוס כבסיס לדחיית התחום, מניח שקריטריון הקונצנזוס הוא הקריטריון להכריע הכרעות. אבל זאת עליו לנמק, ואם הוא מנסה לעשות זאת- אז ברוך הבא למגרש הפילוסופי. כמו כן, העובדה שאין קונצנזוס אין פירושה שאין אמת, אלא שלא כולם מסכימים עליה. בעבר היה ויכוח מתמשך האם כדור הארץ עגול או שטוח? לא היה קונצנזוס. אבל בוודאי שהייתה אמת- הוא היה עגול. מי שיטען, אבל אם אין קונצנזוס כיצד נדע שדווקא צודק צד א'? ובכן: אם אתה או את שוכנעת, אז לפי דעתך זו הטענה התקפה, ומדוע לא ראוי להחזיק בה רק מפני שמישהו אחר חולק? הרי את או אתה סבורים שהוא טועה. שנית, גם אם יש קונצנזוס, מי לידינו יתקע שהקונצנזוס עצמו לא טועה? הרבה פעמים קונצנזוס הוא תוצר של הבנייה תרבותית או לחצים קונפורמיים, ולא של האמת הצרופה. שלישית, לגבי תחום האתיקה. מי שטוען שאין נכון ולא-נכון בעניני מוסר, למעשה טוען שהעמדה "מותר לרצוח תינוקות לשם שעשוע" שווה ערכית לטענה "אסור לעשות זאת". האם זה מה שמבקשים לטעון? אם לא ניתן להכריע הכרעות ערכיות על בסיס מוצק, אז כיצד ניתן לטעון שהפילוסופיה לא חשובה? השאלה מה "חשוב" לאדם היא שאלה ערכית, הלא-כן?
