אני רואה שיש כאן כמה דברים
ונתייחס אליהם לפי הסדר: זה שיש לגילמור אוסף גיטרות זו לא השתחצנות. להרבה גיטריסטים יש אוסף גיטרות, ויש כאלו אם אוספים גדולים בהרבה מזה של גילמור. האיש הוא גיטריסט - לא הגיוני שיהיה לו אוסף גיטרות? ומה ההשתחצנות בזה? אני לא רואה את זה. אני גם לא רואה איפה הם "פומפוזיים", מלבד ווטרס - במוסיקה שלו. אבל הוא תמיד היה ככה, כך הוא רוצה את המוסיקה שלו: גדולה וחובקת עולם. אפשר לצחוק עליו בגלל זה (ואת זה עושים מבקרי המוסיקה יפה), אבל זו לא השתחצנות. התחרות היחידה שלו היא עם הפלוידים האחרים (גילמור, מייסון ורייט), ולא עם עולם המוסיקה ככלל. בעולם זה, הוא רואה את עצמו כשחקן משנה בלבד. דבר שני: לא ברור לי מאיפה הקביעות שלך שהם "אחת הלהקות הגדולות ביותר". הדבר היחיד שניתן לומר, אובייקטיבית, היא שהם היו בין הלהקות הפסיכדליות המובילות בלונדון בשנת 1967. זה אובייקטיבי, כי הם היו להקת הבית במועדון העיקרי של הפסיכדליה, ה-UFO; הם זכו לסיקור נרחב כלהקה המובילה בגל הפסיכדליה, ע"י עיתוני המוסיקה והם זכו להצלחה מסחרית יותר מלהקות פסיכ' אחרות. לגבי שאר ההגדרות שנתת.... זה up in the air, כדברי המשורר. דבר שלישי: מה היו היחסים שלהם עם להקות אחרות? לא היו להם כ"כ יחסים כאלו. בתקופה הפסיכדלית, הם היו מיודדים עם להקות אחרות, עמן הופיעו וכד' (הסופט מאשין, למשל). לאחר מכן הם די התכנסו בבועה שלהם פנימה. הסיבות לכך נובעות הן מהאישיות שלהם, הן מהדינמיקה הפנים-פלוידית וגם, במידה לא מבוטלת, בגלל הצל הגדול שהטיל עליהם סיד, ושהעיב - להרגשתם - על הקריירה שלהם עד אמצע שנות השבעים. מתוך כל הפלוידים, גילמור היה היחיד שהיו לו קשרים אישיים עם מוסיקאים אחרים - חברי Humble Pie, לדוגמא. עם השנים הוא גם פיתח יחסים מקצועיים עם מוסיקאים רבים אחרים, חלק מהם בני דורו, עמם ניגן באלבומים והופעות כנגן-אורח, וחלקם כמי שעזר לקריירה שלהם (כגון קייט בוש). גם המוסיקה של הפלויד לא היתה קרובה לזו שנוגנה ע"י להקות אחרות. הם לא השתייכו ל"סצינה" כלשהי לאחר 1967, ולכן לא היו קרובים ללהקות אחרות שפעלו במקביל זו לזו. יש כמובן את היוצא דופן, ובסיפור של הפלויד זה סיד בארט. זהו הפלוידי היחידי לגביו יש התייחסות עניפה מצד מוסיקאים אחרים, בכתובים. בארט היה אדם אהוב ונערץ, בזמנו. היו לו חברים רבים. וכמובן, גם הדורות הבאים של המוסיקאים התייחסו אליו ואל שיריו.