או, יש די הרבה כאלה
בקבוצות הפייסבוקיות. יש כאלה שאין להן בעיה לבשל לשאר שני הבית, או שהן עושות את זה למרות שקשה להן,
יש כאלה שמתווכחות ורבות עם הזוגיים. זה לא פשוט. ממה שאני קוראת, הנקודות היותר בעייתיות הן בארוחות משפחתיות משותפות עם ההורים והמשפחה המורחבת. יש כאלה שמבינים ומכינים להם במיוחד אוכל, יש כאלה שצריכים לריב כל הזמן עם סבא וסבתא וכו׳.
לגבי, אני שאלתי אותו אם אכפת יהיה לו לא לאכול בבית, הוא אמר שאין בעיה. אמרתי שאם הוא רוצה לאכול בחוץ אין לי בעיה.
לאט לאט למדתי מה לקנות, מה לבשל, לקחתי סדנת בישול של שלושה מפגשים (היום האחרון) במסעדה טבעונית, בעיקר כדי ללמוד לעבוד עם חומרים שבדרך כלל לא עבדתי איתם,
קראתי וחרשתי בלוגי-בישול טבעוניים.
בבסיס, למדתי להפסיק לפחד מכל מיני מוצרים שלא נגעתי בהם, ומבחינתי זה באמת כיף, כי אני אוהבת לבשל, והפחד שלי היה שמעכשיו אני אסתפק באוכל ״בסדר״. שמחתי לגלות שההיפך הוא הנכון.
הוא מבחירתו המלאה החליט להפסיק לצרוך לגמרי בשר. גם גבינות וחלב.
אבל יש לנו מאפייה, מן הסתם יש מוצרי חלב וביצים, הוא צריך לטעום את מה שהוא מכין ללקוחות..
ובין לבין משתעשעים בהכנה של קינוחים טבעוניים.
אבל אין ספק שמעבר כזה דורש התארגנות ולמידה. אם רוצים, זה לא קשה, אבל כדאי שתהיה תמיכה כלשהיא.
הבן שלנו אוכל בבית את מה שאני מכינה, ובבית הספר הוא אוכל מה שמגישים שם, מן הסתם בשר,
בצהרון, זו השכנה שלי, ואני נותנת לה אוכל בשבילו, כל מה שהיא מכינה שלא כולל בשר- הוא אוכל גם כן.
לפני כן לא הייתי צמחונית. בעבר הרחוק לא אכלתי בשר במשך שנתיים, אבל את המעבר הזה עשיתי די מהר. הפסקתי לאכול בשר, ואחרי חודש וחצי בערך הפסקתי גם עם מוצרי החלב והביצים.