פינת המיילדת עם רונית ספראי קופליס

lowprofile

New member
תודה רונית

עזרת לי מאוד, ודאי שאפשר (אם כמובן את עוד יכולה) אני אשמח להמלצה על ההומופאטית. תודה רבה רבה.
 

g a n i

New member
אנדורפינים vs אפידוראל?

שלום רונית ישנה תיאוריה הגורסת כי כשהאם בוחרת לקבל אלחוש אפידוראלי הגוף שלה מפסיק את ייצור האנדורפינים, מכיוון שמבחינתו אין בהם יותר צורך, וכך התינוק סובל כאב רב יותר (הפסקת הזרמתם דרך דם האם). מה דעתך בנושא? האם התינוק אינו מסוגל עדיין לייצר אנדורפינים משל עצמו בכמות מספקת? מצד אחד זה נשמע לי אידאליזציה של הכאב מכיוון אמוציונלי לחלוטין, מצד שני אני לא מוצאת טיעונים פרמקולוגיים-רפואיים שסותרים את ההגיון בטענה (אלא אם הייצור העצמי של התינוק מספיק). (דווקא בתי שנולדה עם אפידורל הייתה נינוחה יותר לאחר הלידה מבני שנולד בלידה נהדרת וקצרה יחסית ללא אלחוש) תודה על זמנך!
 
מענה ל- LOWPROFILE

יקירה אתחיל דוקא להתיחס מהסוף - זה פשוט הרבה יותר קל איננו יכולים להתיחס לגורם אחד במשתנה הקרוי נשמה יש להתיחס למהלך ההריון שעברת עם בנך ועם בתך, מי מהם בכור/ה ומה המסע של כל אחד מהם בחיים.ואיך את היית בלידה שלך, בזמן זה?. ולדוגמא מדוע דוקא בתי השלישית, שנולדה בבית, מאד דומה בחוש ההומור שלה, לבני שנולד בלידת בית חולים הכי טראומטית בעולם, לפני 23 שנים . ושאצלו קיבלתי אפידורל שעבד רק חצי גוף? והוא, בני, המציא את המושג 25 שעות ביממה. כי הוא פשוט היה ער 25 שעות ביממה ...סת..ם.. אז זהו הסתיים החלק הפשוט . אינני מתחברת למושג אידיאליזציה של כאב כפשוטו. כאב מתחבר לקושי מסוים האם מרגיש לך שנקדש את טכס הצליבה, כדי לחוש מעבר מהרוחי אל החומרי? שאלה פילוסופית. והרי תשובה יותר מדעית : לרשות העובר עומדים משאבים שתפקידם לעזור לו להתמודד עם מצבי דחק. נעשו מספיק מחקרים המראים השפעות ההריון, על תינוקות ( מישל אודנט מתיחס ברצינות רבה לנושא) עוברים שהיו חשופים להחייאה בזמן הלידה, לדוגמא, יהיו חשופים יותר למקרי התאבדות בגיל בוגר. לדוגמא, נמצא שהתאבדות בחנק אצל צעירים, נקשרה יותר למצבי חנק בלידה.. וכו הלאה וכו הלאה . ראשית אין הדבר אומר שכל תינוק שנעשתה בו החייאה, יהיה בעל סיכוי כזה או אחר להתאבדות. קימים גורמי סיכון נוספים . אך כאן החזרה לשאלתך ולשימוש הנרחב, שעושה התרבות בת זמנינו, לא בקדושת הכאב, אלא דווקא בקידוש הסינטטיות של החיים. בקידוש חברות התרופות שמנהלות את העולם הפיננסי וכו. ג'נט בלסקס טוענת שהכאב שאישה חשה בלידה, אינו כאב של מסכנות חולי וסבל, אלא כאב של התנגדות חלק אחד של הגוף, לתהליך הקורה בחלק אחר של הגוף. וכאן אני טוענת, כי אנחנו יכולות ללדת ולהפחית את ההתייחסות לכאב. להבין מדוע אנחנו כואבות, אילו עקבות ופחדים עלולים לעצור אותנו בלידה ולהפריע לנו. שימוש בתרופות כאלה ואחרות בלידה, מגבירות אצל הילוד כמו אצל האם, את תופעות הלוואי ומעוררות כדורי שלג הולכים וגדלים והבאים לידי ביטוי החיים הבוגרים של היילוד/ה. אולי לדוגמא, ושוב נא לא לתפוס אותי ברעיון טועה, אולי הבת דווקא, היתה אפטית ולכן נראתה רגועה. אולי הבן, היה ערני להפגין את שלל רגשותיו ללא העקבות שיצר האפידורל אצל הבת? אינני מכירה אתכם ואינני באה לטעון דבר שבשלילה, אך אני מאמינה ובתוספת ידע מדעי, כי השימוש של חברת השפע בתרופות, מסיטה אותנו המין האנושי מן העיקר. והעיקר הם התחושות שלנו, העירנות שלנו לדעת, להגיד את האמיתות שלנו, שפעמים עלולות להיות אנטי חברתיות. אנחנו יכולות לעבוד ולהיעזר באמצעים אחרים מלבד תרופות כדי לחוות לידה מהנה וטובה חיבוקים רונית אפשר ללדת ברוגע
 
מענה ל- GANI

סליחה טעות בתגובה לשם משתמש קודם הביטי בתשובה אחת לפני או אחרי היא עבורך. אינני זוכרת אם התיחסתי בפשטות, אך העובר משתמש גם באנדורפינים המגיעים מהאם, שהרי דם עובר דרך חבל הטבור. אנדורפינים מופרשים כתגובה ולכן אם אין צורך בתגובה,לא יופרשו אנדורפינים. יחד עם זאת כשהאם עם אפידורל ובהתרגשות מהלידה, כן יופרשו אצלה רמה מסוימת של אנדורפינים אך לא מספיקה. שוב, הביטי נא בתשובה מעל או מתחת לתשובה זו יום נפלא רונית
 

tookmy

New member
רונית שלום!

ברצוני לשאול לגבי מהלך לידה, מה הפעולות בהן היית נוקטת במקרה כזה, למרות שברור לי שכל מקרה הוא ספציפי: לידה ראשונה, יומיים-שלושה אחרי תל"מ, בהתחלה צירים סדירים של כל 3 דקות בערך מפתיחה של 3. בשלב של פתיחה של 5 ס"מ מתברר שהראש גבוה ולא ירד לאגן. הפתיחה נתקעת על 5 ס"מ במשך שעות רבות, אך בבדיקה בזמן ציר היא 7-8 ס"מ. בערך מאותו זמן גם הצירים הופכים להיות לא סדירים, פעם כל 3 דקות ופעם כל 10-15 דקות. היולדת שומרת על תנועתיות רבה ואינה מותשת יחסית לסיטואציה. מה ניתן לעשות במצב כזה? האם נתקלת במצבים דומים וכיצד הם נפתרו?
 
תגובה ל - TOOKMY

ראשית נשים יקרות, איתכן הסליחה ששם המשתמש שלכן מופיע בגדול. יש לי כנראה בעיית מקלדת או משהו כזה. ועכשיו למענה השאלה או קי כפי שאמרת כל מקרה הוא אישי אך : האם הלידה החלה ספונטנית? היכן היתה האישה משך הזמן הזה? בבית? בחדר לידה? מי היו הסובבים איתה ? מה סיפור חייה שקדם ללידה ? מה עשתה בהריון? איזו פעילות גופנית עשתה בזמן ההריון, אם בכלל? יכולתי לשאול עוד שאלות שבד"כ מיילדת שואלת. במידה ואישה מגיע כך ללידה בלי שאכיר אותה מראש נאמר שאני מילדת בחדר לידה. א. דעי לך שכשהרחם מתעייף, ההתכווצויות הולכות ומתרחקות . מתחיל להווצר כדור שלג. במצב כזה, אפשר להמליץ לאישה ללכת לשכב לנוח ולערסל את גופה בעודה שוכבת על הצד. שני דברים נוכל להפיק מכך: האחד, מנוחה לאימא, העירסול מרגיע ועוזר לנמנם, למרות ההתכווצויותת שכבר כואבות. השני, נעזור לתינוק להכנס לאגן בתנוחה יותר מתאימה לו. דבר שלישי, נאפשר חימצון ומנוחה אפילו לעובר. היה וזה מה שהיינו אמורים לעשות, לאחר תקופה של אפילו שעתיים,יחזרו התכווצויות טובות. הייתי מוסיפה ומשתמשת במספר תרופות הומיאופטיות. ב. היה וקימת איזו שהיא בעיה, שהרי אנחנו מדברים על לידה ראשונה ובלידה ראשונה בד"כ הראש מתבסס כבר בשבוע 38 . האם הוא גדול לאגן? האם האימא מפחדת ללדת? האם התינוק מפחד להוולד? אלו הן הצעות ארטילאיות,בעצם זו שאלת : "לצאת מתוך הנחה" כן בהחלט קרה לי וכל האופציות אכן היו : גם שהכל הסתדר וגם שהלכנו לניתוח קיסרי , לצערי הרב . אחד הסיפורים הפחות נעימים ושנגעו בי מאד היה של אישה מדהימה ( טוב כולן עבורי מדהימות) שהגיעה לניתוח ... ודי לרמיזה ב... ערב נפלא רונית
 

tookmy

New member
יודעת שאת כבר לא עונה אבל אם

תקראי: ראשית, תודה על תגובתך. שנית, יצאתי כמובן מתוך הנחה שמדובר בלידת בית, שהרי בכך אנחנו עוסקים כאן. הלידה הזו התחילה כלידת בית (ולא הסתיימה בניתוח). כן היה שימוש בתרופות הומיאופתיות, לא הומלץ לי לערסל את עצמי על הצד ובכלל נדמה לי שמנוחה חסרה לי עם כל התנועתיות...
 
רונית שלום

האם אי הפרדות שליה בלידה קודמת היא סיבה שבגללה לא אוכל ללדת בבית בלידה הבאה, מבחינתה של מיילדת בית?
 
מענה לנורית ט23

בהחלט שאלה רגישה או יותר נכון התשובה רגישה. ואתחיל בהתחלה. רק לפני כן אענה לך ישירות : לא. בהחלט אפשר ללדת בבית. ועכשיו לתשובה המורחבת: עם כתיבת נהלי עבודה ללידה בבית, נפגשתי באופן אישי עם פחדים רבים. אחד מהם הוא פחד מפני אי הפרדות השליה. קימת אפשרות של השתרשות יותר עמוקה של השליה, באותו מקום של השליה הקודמת, ומכאן הסרט לא נעים. נפגשתי עם הפחד הזה בצורה כזו, שאישה יקרה הגרה ממש לידי, נדחתה ע"י למילדת אחרת, מפחד איימת " השליה" הלידה של אותה אישה היתה כל כך רכה וטובה, ושל עוד יולדת אחת לפניה , שאמרתי לזו השלישית שהגיע אלי: איילד אותך. על פי הפרוטוקולים, אישה עם סיפור שיליה קודם, לא תיכנס ללידת בית. ברם, על פי כל ההרצאות שלי בתשובות הראשונות היום, אני מאמינה שזה יכול להיות גם אחרת. ערב נפלא רונית
 

הילהל

New member
אם מותר להוסיף

למרות שאני לא רונית. היתה מיילדת בית אחת שהסכימה לקבל אותי עם סיפור של אי הפרדות שיליה בלידה ראשונה. אבל התנאי שלה היה המוגלובין 11 לפחות ואמבולנס בכוננות. אז ההמוגלובין שלי וגם הב-12 בהריון הזה גירדו את הרצפה ברמות שלא היה ברור איך אני ממשיכה ללכת בכלל... ואמבולנס פרטי צמוד מייקר בטירוף. נאלצנו לוותר. קחי בחשבון שאם את רוצב בבית תתחילי כבר עכשיו לפעול ולחפש תוסף ברזל שנוח לך איתו ושאפקטיבי לך. ואם יש מצב לגלות את הסיבה לאי הפרדות - זה יכול גם להועיל. אישית, אחרי שגם בלידה הזו חזר לי אותו מצב, אני שמחה ששמעתי בעצת המיילדות שהזהירו.
 
ועוד תוספת - הסיפור שלי

שלום, בלידת הבית הראשונה שלי היתה לי שלייה נעוצה (יש כל מיני דרגות לזה, וזה היה "נעוץ בשריר בדרגה בינונית" - לדברי הרופא שעשה לי את הרביזיו בבי"ח). העסק קרה ללא כל אינדיקציה מוקדמת מכל סוג (0 הריונות קודמים, והכל תקין) בהריון השני, שהיה תקין לגמרי שוב, המיילדת דרשה בדיקת אולטראסאונד פרטית אצל מומחה מסויים בבי"ח, והוא עשה בדיקה יסודית של חיבורי השיליה לדופן הרחם מכל צדדיה, ואמר שלמזלי החיבורים במקומות שניתן לראות אותם מצויין, ואין שום סימנים לנעיצה בשום מקום. הלידה והוצאת השלייה (בבית) עברו מצויין.
 

הילהל

New member
לכן טוב לדעת את הסיבה

אצלי בלידה ראשונה ביה"ח התרשל וסיכן את חיי כ"כ, שאח"כ אי אפשר היה להוציא מהם מידע כי כנראה חששו שאני מתכוונת לתבוע. ולמעשה לא ידעתי כלום פרט לכך שהשיליה לךגמרי לא יצאה (בשונה ממצבים שהיא יוצאת חלקית). בלידה השניה, שביה"ח פעל בה ללא דופי, המנתח בא אלי להתאוששות והסביר לי למרות כל החומרים שנתנו לי בניסיון לעודד את יציאת השיליה, הגעתי לרביזיו עם רחם רפוי לחלוטין, אפס התכווצות. אח"כ גם קיבלתי הרבה מאוד חומרים לוריד ולרחם כדי לכווץ. השיליה שלי לא נעוצה, הרחם שלי לא יודע להוציא אותה. לכן כשאני חושבת על לידה שלישית אני מקווה שיהיו עד אז יותר מרכזי לידה ביתיים, כח לא נראה לי שאני אהמר על מצב כזה בבית. הנחמה שלי היא שבמצב כזה ניתן לשמוח על קיום הרפואה המודרנית ובתי החולים ועל כך שלידה בלעדיהם היא אפשרות אחת ולא יחידה.
 
אפי נו האם ממליצה ?

האם את ממליצה על אפי נו ? האם ללא מד לחץ או עם ? מה ההבדל מבחינת ההכנה ללידה והכוונה ספציפית כיצד לומדים לשחרר שרירים נכונים בעזרתו ?
 
ועוד שאלה על אפינו-

האם זה הכרחי ללידה שניה? האם זה משנה אם היו תפרים? האם עיסוי מספיק?
 
מענה לדקת הבננה

איזה משפט מדהים, כל כך יפה, חזק ואף נכון במידה מסוימת. יאללה תשובות ( אני מרגישה באיזו היפנוזה היום, רק הקלדה על המחשב. זה בעצם טוב, זה מאמן את אצבעותי ליילד ללא קרע ואף ללא אפינו... חה חה . אז יאללה תשובות. אם אין לך אפינו ואת בלידה שניה אני ממליצה על מעט עיסוי של האיזור. סה"כ עבר שם כבר ראש. מה היה משקלו של התינוקי? ולמרות שחתכו אין צורך בעבודה רבה באיזור. הפעם, הביאי את השמן איתך ושהמלווים אותך, ידאגו שמי שמיילדת תשתמש בזה . אין כל צורך בשימוש במיכשור זה אואחר לפני הלידה. לידה רכה רונית
 
תודה רבה ../images/Emo141.gif

ותודה גם על התשובה וגם על האירוח (וגם על ההומור
) פספסתי אותך... אבל אענה בכל זאת- ילדתי במשקל 2500 והחתך היה קטון. אני שמחה לשמוע שאין צורך באפינו
את השמן הבאנו אז ללידה אבל הרופאה...נו, טוב. הפעם זה מתוכנן בבית, כך שהכל יהיה שונה
 
מענה ל- שוף על היפיוף 123

אהלן על שם המשתמש . אינני ממליצה על האפי נו. אולי כי אינני משווקת אותו ואולי כי במשך 17 שנות הכנה ללידה, ראיתי כי עיסוי נכון ע"י בן הזוג, בעל יתרונות נפלאים והוא שווה ערך לשימוש באפי נו. אלא , ישנם זוגות שלא מתאים להם הביחד האינטימי הזה דוקא, אם מבחינת האישה ואם מבחינת הגבר, אזי אפינו מומלץ. בהחלט מומלץ יותר, מעיסוי עצמי של האישה לגופה. זה ממש לא אפקטיבי. אפינו הוא טוב ואפקטיבי באותה מידה כמו עיסוי של בן זוג, שנעשה באהבה ועינוגים. אינני מבינה לחלוטין את המשך השאלה לגבי עיסוי של בן זוג, את בהחלט נמצאת בזמן של טרנס ארוטי עם האיש הכי קרוב לך בחיים. כשעובדים עם אהבה ומגע, בכל הנקודות המפרישות, מתיחסים לאנדורפינים המשוחררים וכמובן שהאוקסיטוצין המופרש בזמן קיום יחסי מים מסייע לריכוך הרצועות. ישנן נשים הנושאות זיכרונות כואבים מהאיזור, אם שלהן או שהן אספו של אימותיהן. בכל אופן ניתן לטפל בבעיה בהריון או לעבוד עם האפינו או ללדת ללא טיפול מקדים באיזור חיץ הנקבים, ולחוות שעור שבעזרתו יתחיל "להפתח הפצע". בכל אופן ניתן ללדת ללא חתך. וכדאי ביותר : א. להשתמש במח הפרימיטיבי בלידה ולא במח החושב. ב. כשאת יושבת על האסלה, למדי את התחושות שעוברות לך בגוף בעת יציאה ובעת השתנה, למדי מה את חשה ואילו שרירים עובדים אצלך, שחקי עם כיווץ ןהרפיה, בשעת ביצוע הפעולות הללו. ג. אהבי את עצמך, ובררי עם עצמך והמקום, "מה יעשה לו הכי טוב כדי שיפתח ויסכים לשמש כלי, ללידת הנשגב?" ד. לימדי להוציא קולות נמוכים בזמן השתנה, יציאה, וקיום יחסי מין. למדי מה זה עושה לגוף שלך ה. תרגלי משך ההריון מנטרות מרפאות, פותחות ומאפשרות את השיחרור. לידה רכה רונית
 

narniya

New member
אם באמת הפחד הוא המעכב

את הלידה שלי (שבוע 39 וכבר חודשיים עם צירים לא קלים שבאים והולכים) איך אני מתמודדת איתו? הלידה הראשונה שלי היתה מאוד טראומטית. השנייה היתה טבעית, קצרה, אך מאוד מאוד כואבת. הרגישה כמו ציר אחד ארוך ללא הפוגה של שלוש שעות, ובסוף אני ממש זוכרת שהתפללתי שמישהו ירה בי וזהו
המיילדת שלי אומרת שאולי מה שקורה עכשיו זו חוויה מתקנת שבה יש לי לידה א-ר-ו-כה.. אני רוצה לתת לנסיכה שלי התחלה טובה ומשוחררת, ולנקות את הגוף מפחדים ומעצורים. איך עושים את זה? ועוד משהו: כשקראתי את התשובות שלך וחשבתי על הילדים שלי, גיליתי שההריונות והלידות שלהם מאוד מתאימות לאופי שלהם. לפחות לגבי השני, הוא כל כך שלט בתהליך - העיר אותי עם שתי בעיטות חזקות, ורק אח"כ הופיעו צירים בלתי פוסקים והוא היה בחוץ תוך שלוש שעות, ואח"כ ישר ינק חזק. כל כך מתאים לאופי שלו. ויש לי עוד דוגמאות, רק הן פרטיות ולא לפורום כזה. אולי הרבה ממה שעובר עלינו מקורו דוקא בילד וההשפעה היא הפוכה? אין לי ספק שהתזונה שלי בהריונות נבעה מהילדים ולא ממני, למשל.
 
מענה ל- NARNIYA

יקירה, כל כך ריגשת אותי עם סיפור הלידות שלך ... אך ראשית, ראשית . שבוע 39 עם התכווצויות בלתי פוסקות, יכול בהחלט להיות פחדים. על פי מרפאה סינית מעולה שאני עובדת איתה, זוהי "חולשה של הכליות" וניתן לטפל ברפואה סינית . עצמי לרגע את עינייך, נרניה יקרה, ואמרי לי את התשובה הראשונה שקופצת לך לראש. גם אם היא מעלה דמעות בעינייך: ממה את מפחדת יקירה? את בהחלט צודקת באשר ל: "מה שקורה לנו בה מהילד". מקור "הבעיות " הוא דוקא בהתנגדות לקבל. ברגע שאנחנו " מסכימות" החיים הרבה יותר רגועים גם בלידה ובכלל... מי אמר שאינך נותנת לה, לנסיכתך, התחלה טובה ומשוחררת? מה מפחיד אותך בך? או בעברך? או במשהו שהוא עבר של אימך? או הקשר של שתיכן? איך היתה הלידה שאת נולדת בה ? חיבוקים רונית
 

debby12

New member
מנהל
את חושבת שהלידה בה נולדנו משפיעה

על איך תיראינה הלידות שאנו יולדות? מעניין. אמא שלי ילדת אותו בלידה קלילה של חצי שעה שהיא חושבת שהיתה מאוד מוצלחת (למרות שהרופא חתך אותה עד באר שבע - אבל היא חושבת שזה מזל גדול כי "רופאים תמיד יודעים הכי טוב"
) - היא לא הרגישה את הצירים בכלל. ובאמת גם אני מרגישה שהלידות שלי היו קלות יחסית מבחינה טכנית. האם את ממליצה לנשים שהלידה שבה הן נולדו היתה קשה לעשות "עבודת ראש" בכיוון של שחרור פחדים?
 
למעלה