פינת המיילדת עם רונית ספראי קופליס

[רונית קופליס]

מענה ל- DEBBY12

בהחלט כן אנחנו אוספות בחוויה שלנו, את הלידה בה נולדנו וזה מה שגופינו יודע. עוד נושא שאני שולחת נשים לברר, זה איך הן היו כתינוקות בעיני אימותיהן והסביבה . אישה שנאמר עליה כי הייתה " תינוקת מה זה חמודה, ממש צ'ו, צ'ו קטנה" תרגיש שמותר לה ללדת טוב. ואילו אישה שנאמר עליה כתינוקת כי: " איזה צרות שאת עשית לי... לא היו לי ימים בגללך...." דווקא מגיע לה עונש. וגם נשים כאלו חשוב כי יפרחו. דווקא לנו הנשים חשוב להתנקות מהזכרונות הללו, כיוון שאנחנו ממשיכות את " חבל הטבור" הלאה לבנותינו. ועלינו לחתוך את השרשרת הזו. מסימתינו היא להביא את הדור הבא נקי מעקבות, חזק ואוהב ( במידת האפשר) די למלחמות אהבה רבה רונית

 

[אשכר ש]

הי רונית ../images/Emo13.gif

יש לי כמה שאלות: אילו בדיקות חיוניות לדעתך במהלך ההריון? מה מידת ה"ליברליות" שלך במהלך הלידה? למשל, האם תסכימי לא לבדוק בכלל פתיחה? תודה

 

[שָׂרָה]

יש אפשרות לבדוק פתיחה בלי לבדוק 'שם

באינרנט מצאתי כתבה שכאשר בודקים את העצם החזה שנמצאת בדיוק מעל הרחם, כאשר אין פתיחה גובה העצם היא כמו 4 אצבעות. ככל שהעצם נהיית צרה בגובה (לא ברוחב) יותר באצבע, זה מצביע על פתיחה של 2 אצבעות נוספות. שמעתי שבאירופה יש מיילדות שמשתמשות בבדיקה הזאת ועם נסיון אפשר לדעת די מדויק כמה הפתיחה.

 

[רונית קופליס]

מענה לשרה

תודה רבה לך, תודה . נפלא ממש. . אינני יודעת על ענין הבדיקה דרך העצמות. אני משתמשת בשפת גוף וטונציות של האישה. אשמח לשמוע יותר איפה קראת את זה?

 

[רונית קופליס]

מענה ל- אשכר ש

מינימום בדיקות שאני מבקשת מאישה הם: בדיקת דם כללית + סוג דם+ רמת B12+ רמת IRON+ רמת FERITINּ + בדיקות למחלות מין - הכל דרך אותה דקירה לבדיקת דם אחת בערך בשבוע 24 + סקירת מערכות אחת . למרות שעלולות להיות טעויות בזיהוי, עדיין ניתן לגלות מומים גדולים ולהקדים תרופה לבעיה. אולם, אם הזוג יתנגד אף לסקירה אחת, אין לי בעיה להסכים לילדם בבית בטנאי שהם יודעים את ההשלכות. כל זוג שמעוניין בלידת בית עובר איתי מעקב הריון מסוים: תשאול רציני לגבי אורח החיים, ופרטים חשובים נוספים. אנשים שבוחרים ללדת בבית, לוקחים אחריות על עצמם, הם אנשים בוגרים ויודעים מה הם רוצים. בדיקת העמסת סוכר לא לעשות , בטח לא באופן שרירותי. ולגבי משטח GBS זה קונפליקט. אישה ששואלת אותי , נשלחת לבצע בדיקה. אין לי מענה חד לגבי הבעיה. אני סולדת ממתן פניצילין בבית במנות כה גדולות ומעידך, שבגלל זה אישה לא תלד בבית...? בהחלט אין לי תשובה ברורה בנושא לגבי ליברליות בלידה אני מעדיפה לבדוק אישה לפחות פעם אחת בלידה, אך לידת העכוז הראשונה שלי היתה כיוון שלא התעקשתי להפריע לאישה בצירים. לאם ולתינוקת - שלום. עוד מעט תהייה לה אחות. או אח. אני שומעת דופק עוברי מדי פעם . אינני יודעת להגיד לכם כל כמה זמן אני בודקת דופק. אך שלא יתקבל הרושם המוטעה, שהלידה מעופפת באויר, וכולנו מסוממים ולא יודעים את הנעשה. העוצמות ומעקב הלידה הנם הרבה יותר חזקים מכדי להכניסם למילים.ישנה שפת גוף, ישנם טונציות, ישנה התנהגות המבשרת תרחישים. בע"ה אשאר מחוברת לשפת היקום, ואדע להיות מספיק רגישה כדי לקלוט מידע גם לא דרך הטכנולוגיה. למרות שאני עובדת עם הטכנולוגיה

 

[שָׂרָה]

שלום לרונית ../images/Emo24.gif כמה שאלות....

היו מקרים של הריונות תקינים שהסתיימו בקיסרי: האשה מרגישה פחות תנועות של העובר (אי שם בשבוע ה36 ומעלה) ואז היא הולכת לבדיקה, ואז הרופא מוצא שיש פחות דפיקות לב ואז אם האולטרא סאונד הוא מוצא שהחבל הטבור כרוך מסביב לצוואר ומכאן הרופא שולח את ההריונית לניתוח קיסרי. האם זה באמת מצב מצוקה אמיתי שהצדיק קיסרי? ושאלה שניה: אפילו שאני רגועה מאד לקראת הלידה, פתאום עולה בי פחד לא הגיוני: פתאום מפחיד אותי הרעיון ללחוץ תינוק שלם החוצה! פתאום התינוק לא יהיה בפנים אלא בחוץ. חלק מהפחד הוא מנזק באברים הפנימיים שלי או פגיעה בתינוק עצמו. וגם עצם העברת התינוק לחיים שבעולם. התינוק הזה מקודם לא היה, ופתאום הוא כאן, ובסוף הוא אמור לצאת. אוף, במשך היום אני לא יודעת מה מפחיד בזה, אבל המחשבות האלו מפחידות אותי במיוחד בלילות שקטים, חשוכים שבהם אני לא נרדמת ועומדת ליד החלון ומשקיפה החוצה לכוכבים.

 

[שָׂרָה]

שכחתי עוד משהו:

היו גם מקרים של הריונות תקינים שהסתיימו במוות התינוק בפתאומיות עוד לפני הצירים ובלי שהאמא שמה לב.. פתאום הוא במצוקה פתאומית (אולי הטבור פשוט נכרך מסביב לצוואר כל כך חזק עד שזרימת הדם הפסיקה?) ואז התינוק המת נולד עם מקוניום. וזה קרה פעם למיכל בורנשטיין אם אני זוכרת נכון. האם זה סיכון גבוה? האם יש דרך למנוע את זה?

 

[רונית קופליס]

מענה אחרון לשרה

אני חושבת שיש חוסר דיוק משמעותי בפרטים . אינני מכירה מקרה כזה ולכן לא אתיחס אליו.

 

[אשכר ש]

../images/Emo18.gif שרה!

אני חושבת שזה ממש לא לעניין לציין מקרה כ"כ חמור שרק אולי קרה ולשייך אליו שם של מיילדת. זה עושה אוול לא צודק. אני לא שמעתי על שום מקרה כזה בארץ.

 

[שָׂרָה]

לא מאשימה את המיילדת הזאת חס וחלילה

רק סיפרתי סיפור לדוגמא וניסיתי להזכיר בקשר למיילדת הזאת למקרה שמישהו מזהה מה בדיוק קרה.

 

[שָׂרָה]

מצאתי את המקרה הנ"ל

באתר של רונית קופליס. אף אחד לא אשם. רק מעניין אם היה אפשר למנוע מקרה זה.

 

[רונית קופליס]

מענה לשרה

שרה יקרה מחוסר פרטים לא אתיחס לשאלה הראשונה לשאלתך השניה לפי המידע כבר ילדת בעבר שני ילדים. אין צורך לדחוף תינוק. רק לאפשר לו להוולד כפי שנכון לו. כאשר אישה איננה דוחפת תינוק, ורק מאפשרת לגופה את הצרכים שלו, לא יגרם נזק לגופך. האם ילדיייך בריאים? תינוק נולד לעולם הזה, כיזה מעגל החיים. אנחנו נולדים בעולם אחד ומתים באחר, והגלגל נמשך. ראי את העולם של תינוקך, כמקרוקוסמוס של עולמינו: יש לו את המיים שלו, יש לו את הפלנטה/פלצנטה-שיליה שלו, וכך הוא חי שם עם הקולות והתחושות. בשלב מסויים, עולמו מזדקן כפי שעולמנו מזדקן. גופינו חדל לתפקד, ואז אנחנו מתים ונולדים אל עולם אחר. כך אצל תינוקך, עולמו מת והוא נולד לעולם חדש,אל החיבוק שלך. פחדים בד"כ עולים בלילה, כיוון שבלילה שקט וחשוך ורק אז, כל המחשבות" השדים" עולים. אניממליצה לך על כמה דברים: 1. התחילי לכתוב . פשוט שבי וכיתבי משך היום או הלילה וזרקי לפח, אל תקראי. 2. לכי לים הרבה. תני למים, לגלים, לשטוף את הפחדים ממך החוצה ואפשרי מקום למחשבות טובות להכנס. 3. נשמי הרבה והוציאי קולות נמוכים. התרכזי בתחושות שעולות כשאת נושפת קולות נמוכים. אנימאחלת לך ימים יפים רגועים ושמחים לידה קלה רונית

 

[סטיוויה]

רונית שאלה,אם עדיין לא מאוחר ../images/Emo36.gif

אני מאד נהנית לקרוא את הגיגייך.אם הייתי חיה קרוב יותר אלייך בוודאי הייתי בוחרת בך כמיילדת. הייתי מודה לך אם היית יכולה לספר לי קצת ממחשבותייך לגבי הצורה שבה חווה כל אישה את הצירים. למה אני מתכוונת? שמתי לב שיש את הנשים שנורא כואבים להם צירי הפתיחה(אני למשל.קשה לי במקום הזה) ואילו יש נשים שצירי הלחץ החווים אצלם כחוויה איומה(ואילו יש כאילו שנהנות מהם לאללה,כמוני,למשל). האם יש לך זווית ראיה יותר רוחנית/ריגשית לסוגייה הזו? וכמו שאת מאחלת חיבוקים

 

[רונית קופליס]

מענה לסטיוויה

לעולם לא מאוחר מדי לענות על שאלות ואם אוכל לסייע ליותר אנשים, אזי בשמחה. אפשרתי את היום והערב הזה לצורך העיניין באהבה. ועכשיו תכלס. היכן את גרה ? ואינני חיבת להיות המילדת שלך, כדי להשפיע שפע של טוב. אני מאמינה שאנו עושות את הלידה, והמיילדת בעצם בעלת היכולות לקלוט אותנו ולזרום איתנו . אז..מה היתה השאלה? אה כן. וואלה.נולדנו כנשים בחיים אלה כדי שנוכל לעבור שעור. הלידה בעצם היא הסדנא העוצמתית ביותר שעוברת כל אישה. אנחנו מתות ונולדות מחדש עם כל לידה . ולכן, מה הלמידה של אותה אישה בזמן הלידה, מה עובר עליה . כדאי לנו כמטפלות לדעת מעט, או קצת יותר ממעט, על האישה .על חייה אישיותה מה היא אוהבת ממה היא סולדת וכו'. וכך נוכל לחבר את מסעה, אל הלמידה שלה. למרות שאני מעדיפה שהאישה עצמה, תראה את הדברים ולא אנחנו נראה לה או נספר לה. נאמר במקורות שבלידה האישה יושבת על : " המשבר " הפרוש מחלק את המילה לשלש ומסביר אותה . אדלג על הקטע הזה ואומר רק שישנה נקודת מפנה בה אנחנו מתות. וזהו זמן שלב הביניים. רגע לפני שדוחפים תינוק. עד השלב הזה האישה לומדת להאמין ולהסכים לשינוי לטרנסופורמציה שעובר גופה ואישיותה. מי ש"מסכימה", מדלגת על המאבק. המאבק שהוא בעצם בין המוח החושב והמח הפרימיטיבי. להסכים למות.להסכים להשתנות להסכים לתת במאת האחוזים. לרכב עם השינוי. אח"כ מגיע השלב של המות. הדחיפה של התינוק, השיחרור להסכים "למות" וכמו הגסיסה אצל הנוטים למות, כך האישה : לו "תסכים למות"תסכים לוותר על הישן, הידוע, ביודעה כי "תוולד אל האור", תינוקה יוולד מהר. ואם תפחד למות או תפחד מעינויי המוות, תביא אותם על עצמה. אך באמרי זאת, אנא מכם קוראות וקוראים יקרים,קחו משנה הסתייגות . אנו זקוקים לשני משתתפים לריקוד הזה, ואף למשתתף השני מסע לעבור... ואז מגיע המשתתף השלישי, וכלל השבט, אשר כולם משפיעים את שפעם... שוב, ישנם משתנים רבים המשפיעים על התהליך. וישנם גורמים המטים את כף המאזניים.עלינו לחבק כל אישה, ולהיות שם עבורה כדי שתוכל לקום מהלידה זקופה, מאירת עיניים וגאה בהתגשמות החלום שהיא מחזיקה בידיה. הגבול הוא דק בין התאור שתארתי עכשיו, לבין הרס מוחלט של האני העצמי של האישה. ויחד עם זאת, כנראה שזה מה שאותה אישה היתה צריכה לפגוש לצורך הגשמת חלומה/השעור שלה. אפשר לעבוד בהריון כדי להגיע לזרימה אפשר לישם מציאות של לידה זורמת כל טוב לידות זורמות חיבוקים ואהבה על כולכם.

 

[סטיוויה]

תודה רבה.לעונג הוא לארח אותך כאן.

 

[סטיוויה]

אה...שכחתי...אם עדיין תקראי

אני לא בהריון כרגע.אני חיה בהר הנגב.מה את אומרת,תהיי מוכנה להגיע?

 

[אשכר ש]

רונית תודה רבה../images/Emo70.gif

היה אירוח מרתק ומהנה, נשמח אם תקפצי לביקור מדי פעם

.

אשכר.

 

[שָׂרָה]

גם אני מודה - תודה רבה!

 

[עיגולית]

את אישה מרתקת ללא ספק!!!

נהנתי לקרוא את השאלות ואת התשובות שלך, יש לך כל כך הרבה מה לתת, את מדהימה. מעניין לי לשמוע אותך ואת תפיסת עולמך. (אולי בגלל זה יילדת אותי פעמיים?!) ושוב תודה, בשבילי את נדירה.

 

[debby12]

תודה גדולה על ההתארחות המקסימה

תודה לרונית שהקדישה לנו מזמנה ומהאנרגיות הטובות שלה. תבואי לבקר אותנו שוב