פמיניזם - רווח והפסד

[אתינקה1]

תשובה לבלתי צפוייה

הנושא עצמו הוא נרחב ואינך מצפה שארחיב ואפרט את כל הנקודות הנוגעות לפמיניזם, די בכך שאדגיש בפנייך שבנושא בית וילדים את עיקר המטלות מבצעת האשה, בתוך זה היא מתפקדת גם כאשת מקצוע ומפרנסת נוספת, ומעצם כך אינה זקוקה לאישורו של הבעל "להתקרב למחשב" לדברייך, כך שתנסי לקרוא גם את המשמעויות הנילוות לקטע שקראת.

 

[בלתי צפויה]

או קיי,

אבל האם אין בעיניך כל חשיבות למגוון ההזדמנויות שיש היום? אמנם רוב הנשים ממשיכות לעשות את המטלות, אבל האם תוספת של עצמאות, חופש ומימוש עצמי לא שווה את היציאה לשוק העבודה (שהיא לא כזה עונש בעיני, בייחס לישיבה חונקת בבית)? האם אין שום חשיבות לעובדה, שלנשים בכל זאת יש אפשרות לא לקחת חלק במטלות הבית (עובדה: אני לא עושה כמעט כלום. היה לי בן זוג שוביניסט ולא עשיתי, היום יש לי בן זוג שוויוני ואני עושה די מעט)? דרך אגב, מי שרוצה להיות עקרת בית אשת איש, יכולה לממש את שאיפותיה גם היום. עדיין יש מספיק גברים שמחפשים משרתת/צעצוע ולא בת זוג. כך שהאופציה קיימת, הפמיניזם לא העלים אותה.

 

[אתינקה1]

תשובה לבלתי צפויה

בוודאי שיש ערך בעיני לכל מגוון האפשרויות העומדות היום לרשות הנשים. חופש הביטוי, חופש הבחירה, שוויון - בעיני לפמיניזם יש ערך שלא יסלוא בפז, יחד עם זאת, אני מוחה כנגד הגברים באומרי, שבתפקידי הבית, האשה נוטלת עת עיקר המשא. צר לי, אולם החברה עד כמה שתהיה כביכול שוויונית בין המינים, בעניין הזה עדיין קיים פעם שאותו צריך לצמצם, שכן אני שומעת הרבה טרוניות מנשים נשואות-אמהות לילדים - וראי זה פלא רוב רובם של הזוגות רבים על חלוקת התפקידים הבלתי צודקת מבחינת הנשים. בואי לא נשכח גם את חוסר השוויון הקיים בשוק העבודה כלפי נשים, הן מבחינת דרגת שכר והן מבחינת אי פרגון החברה (בעיקר בישראל) כלפי נשים בהריון (ישנן מעסיקים המפטרים נשים בהריון - בטח יצא לך להתקל בסיפור אחד או שניים). החברה ובעיקר החברה בישראל אינה מעודדת ילודה שכן מקשים על האשה היולדת לחזור לעבודה - דברים שמגבילים את קידומה. כל הדברים הללו ועוד הרבה אחרים יוצרים אפליה בין נשים לגברים שלעיתים נדמה שבמקרים מסויימים ואני חוזרת במקרים מסויימים הפמינזים לא מקדם את איכות חיי האשה - אין באמור במשפט זה כוונה לחזור לימי החושך חלילה.

 

[missB]

שאלה לבלתי צפויה

כשאת כותבת "מי שרוצה להיות עקרת בית אשת איש, יכולה לממש את שאיפותיה גם היום. עדיין יש מספיק גברים שמחפשים משרתת/צעצוע ולא בת זוג", את קצת עושה דה-לגיטימציה לעקרות הבית. אם פמיניזם פירושו בחירה, משמע שאשה יכולה, מסיבותיה שלה, לבחור להיות עקרת בית. לא כך? או שאולי פמיניזם מחייב קריירה?

 

[בלתי צפויה]

צודקת במאת האחוזים

פמיניזם פירושו בחירה. אבל בלי כל קשר לפמיניזם, כולנו יכולים לחוות דעה על בחירותיהם של האחרים.

 

[מומינאמא 123]

זה נכון אבל גם זו בחירה שלנו

את יכולה לבחור, למשל, עם מי להתחתן. כי יש גברים ששמחים להיות בבית. ויש גברים שמבינים שמישהו צריך לקחת את הילד מהגן בזמן, וצריך לברר מי יותר פנוי לעשות את זה. ויש עוד יותר גברים שלא ממש מבינים את זה, אבל בהחלט אפשר להסביר להם.

 

[אתינקה1]

נכון אבל....

ישנם קודים סמויים הגורמים לנו להימשך לגברים לאו דווקא מהסיבות האינטרסנטיות של מי ידאג לבית לאחר שנתחתן. אלא לפעמים זו הרומנטיקה, המשיכה הפיזית, המין יכולתו להבין ולפנק. קשה למצוא מישהו שבנוסף לכל המעלות שאנחנו מחפשות יהיה גם עקר-בית (כך קוראים לזה?). בכל מקרה אני כבר מצאתי מישהו ואני מסתדרת איתו טוב גם אם פה ושם יש לי תלונות (איך אפשר בלי). קשה לי להאמין שכשבחורה מחפשת מישהו היא חושבת על חלוקת התפקידים טבעי יותר להתמקד בכימיה, ברומנטיקה ועוד ועוד. כשיש הבנה, פרגון וכבוד הדדי אז ללא ספק הגבר משתדל לסייע, על מנת להקל במטלות ולהיות שותף - אך הדבר לא נצמד אליהם באופן טבעי ואבוציונלי כמו לנשים וזו בנתיים עובדה מוגמרת. לא כן?

 

[בלתי צפויה]

מסכימה חלקית

ברור שבמציאות יש כל מיני דרכים לבחור בן זוג - מרציונליות מוחלטת עד אבדן אשתונות מוחלט - אבל לדעתי, הדרך המועדפת (ואולי הנפוצה) היא משולבת: אנחנו בוחנות גם את הרגשות שלנו, וגם את טיב האדם בו אנו בוחרות. מה שאומר, שאני לא הולכת להטיח בפני כל אישה שבעלה יושב עם רגליים למעלה כשהיא מצחצחת את הבית "את אשמה", אבל עדיין יש כאן מרכיב של בחירה (מוגבלת, מאולצת). אפשר למצוא אחד שהסכמות הסקסיסטיות לא מפותחות אצלו (זה מועיל בעוד אלף ואחד מצבים), אפשר כמו שאמרת לפעול לעצב את הזוגיות באופן שאת בוחרת. כלומר, התמרון כאן הוא גדול ביחס למה שהיה פעם, אבל כמו שאמרת בחכמה בתגובתך אלי למעלה, אנחנו לא מדברות על אפשרות החזרה לימי החושך, אלא מבקרות את המצב הנוכחי. כאן את צודקת, יש הרבה מה להלין עליו.

 

[שלומית shlomit]

קודים סמויים או שיקול דעת רציונאלי

היו תמיד. יש שנישאים מתוך ההתאהבות והקודים הסמויים הללו ויש שנישאים מתוך שיקול דעת ורציונאליה מלאה. אלה וגם אלה נידונים לבעיות באיזשהו שלב.. בעולם שבו יש קודים התנהגותיים ברורים ומוגדרים התיסכולים והמרירויות נבלעים.. זה לא אומר שהם לא קיימים. בעולם שבו מותר להרגיש, אנשים סובלים בקול רם. כך או כך, החיים הם לא פיקניק ולא צריך לצפות מהם להיות. אגב, גם בעידן שבו לא היה פמיניזם - היו גברים שהיו שותפים מלאים לתפקידים שונים בבית, אבל הם נמנעו מלהודות בכך בפומבי.

 

[אתינקה1]

גברים ממאדים ונשים מנוגה

אז לדברייך הבעיות בבחלוקת התפקידים היתה קיימת עוד מימים ימימה. כן, אני מניחה שגם אז היו מי שהרגישו מקופחים למול אי-עשייה או עשייה מועטה של הצד השני. אם אכן היה כך אזי הבעיות הללו תפקיד קיימת הדבר היחידי שמשתנה זה אופן הצגתם.

 

[שלומית shlomit]

ככה אני חושבת.

אפילו משוכנעת. ברגע שאישה ספציפית יכולה למצות את יכולותיה היא - לא תמצאי אותה יושבת וחושבת - (אייקון של תוהה

) "רגע.. אולי אני מאבדת משהו אם אני מוותרת על תפקידי כאישתו של... אולי כדאי לוותר עליי ולא להגשים את עצמי וככה אני ארגיש יותר מאושרת.." העובדה שנשים מייד "קפצו" על ההזדמנות רק מוכיחה שהצורך תמיד היה קיים מתחת לפני השטח. אין יש מאין. נשים שפתאום רוצות להגשים את עצמן הן. זה לא המצאה מודרנית. זה חשיפה מודרנית. אם זה לא היה שם זה לא היה עולה. מה שכן תוכלי למצוא - זה נשים (או אפילו גברים) שעוסקות, במסגרת ההגשמה העצמית שלהן בפילוסופיה, והוגות במה היה אילו. לא שחלילה הן תוותרנה על ההזדמנות להגשים את עצמן.

 

[shandy]

דוסטו איפה אתה...השמיע קול

איפה הגברים דוקא כשצריך אותם הם נעלמים

 

[אנטוניה2]

הכתמים העוורים שמאחורי המודעות

בכתמים העוורים הללו נמצאות כל המחשבות שחשבה סבתי ואני לא, ולהפך. את הידיעה שמציע הפמיניזם, שאפשר אחרת, שאני יכולה אחרת, שישנן עוד דרכים לראות ולפרש את המציאות, היתה לי סדרה של גילויים מדהימים שהאירו (ועדיין מאירים) לי ואפשרו לי לבצע דילוגי מחשבה שכמובן מצאו להם ביטוי בחיים ובמציאות היומיום. אבל המחיר, או הכתמים העוורים כהגדרתך, הוא העובדה שלעולם לא אוכל לחשוב שלגדל ילדים ולדאוג לבעל זו האפשרות היחידה. אני גיליתי (בזכות הפמיניזם, שנתו לי את החינוך שנתן לי את הקריאה שנתו לי את ההזדמנות ללמוד) גילוי איום שיש בו כלא עם עבודת פרך -הגילוי שמותר ורצוי לחשוב. שמותר ורצוי להיות אדם שלם שלוקח אחריות מלאה על עצמו. למה הדבר דומה , לתינוקת שנשבתה שכמותי שזרע הספק טופח בה מנעוריה ולכן יהיה לה קשה להיות אדם צדיק תמים. לעולם כבר לא אוכל להאמין כמו זה שגדל לתוך האמונה ואינו יודע שאפשר אחרת. אוכל להאמין, אבל אחרת: זו תהיה אמונה שהיא בחירה של אחת מכמה אפשרויות.

 

[siv30]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

אני מסכימה עם כל מילה שלך.

 

[שלומית shlomit]

חצי הכוס הריקה

שמעניינת אותך, monicala, היא בבחינת פילוסופיה בשבילי. את יודעת למה? כי אני לא פמיניסיטית. וגם לא שוביניסטית. וגם לא כלום. אני אישה עובדת שמתמודדת בעולם קפיטליסטי על קיום סביר על פי קנה המידה הכללי בחברה שבה אני חיה. לא בוחנת את הפימיניסם. מה זה פמיניזם בכלל?! תפקיד אשת האמן המסורתי?? יש מסורת באומנות?? לא מסתדר לי משהו. מה?, פעם היו כולם אמנים??

אם את מתכוונת למקור הביטוי: "חפש את האישה" אז... גם היום זה תופס. חסר נשים שתופסות את גידול הילדים כקריירה?? בתוך המציאות של היום זה מקבל גוון אחר, זה נכון, אבל זה קיים! אם את דווקא רוצה לדעת, אז בעיני הפמיניזם מתמצה במערכת חוקים אחת לגברים ולנשים שגולת הכותרת בהם היא זכות הבחירה השיוויונית. אל תשכחי שהיום אנחנו חיים בעולם מאוד שונה מהעולם הישן. עולם שמחייב נשים להיות "שוות" לגברים מבחינת הדרישות בעבודה. מבחינת הפרנסה. לא פחות ולא יותר. זה לכשעצמו מעניק לנשים את הכוח לדרוש את זכויותיהן. כי בעל המאה הוא בעל הדיעה. לא פחות ולא יותר. ומכיוון שכך גם לנשים יש היום לגיטמציה להגשמה עצמית של הרוח, של המוח. פעם זה היה כרוך במאבק, אם בכלל. מה את חושבת?? שפעם נשים לא רצו את זה?? אם ככה את חושבת את עושה אידאליזציה של העבר. *** וחוץ מזה.. אמא שלי לא אשמה! היא לא שרפה חזיות. לא אמיתיות ולא מטפוריות..

 

[shandy]

אני נשארת ביער

אמנם חשוך פה וקר אבל תיכף יבוא הזאב ויחמם את עצמותי, הוא לפחות מוכר לי

מה שאני קולטת מכאן הוא ככה יש כאלו שמדברות פמינזים, יש כאלו שמפנטזות על פמיניזם ויש כאלו העסוקות בפילוסופיה של הפמינזם אני לא יודעת מה אני ומי אני בהקשר זה, כי עד היום לא הבנתי מהי הגדרת הפמיניזם הכוללנית אז בואו נניח שאני לא פמינסטית ובדרכי שלי מאושרת. אבל במחשבה שניה אני כן פמיניסטית לפחות יותר מכמה שכאן שכן מפנטזות על כך כי אני שהיתי במעוז הגבריות , וגם בנשיות ובחרתי לי מתוך המגוון מה שטוב ונוח לי בצבא הייתי בת יחידה בענף עם 150 גברים במקצועי הראשון אני טכנאית ויודעת גם, לנסר לקדוח לחרוט, לשייף, לגרז, לסייד, לתקן תריסים, למשוך חוט הארקה וכד' ובכל זאת מעדיפה להשאיר הכל לבן זוגי, כי הוא אוהב את זה יותר ממני. הוא גם שוטף כלים ושירותים טוב ממני אז מבחינתי הפמיניזם זה לדעת להתמודד עם המציאות, עם הקשיים שבה בלי קשר אם זה גברי או נשי לבטא את הכישורים והמאווים שלי בלי קשר לסטיגמות וללחצים החברתים המופעלים לי אין זמן וכח לחשוב על איך להיות פמיניסטית מחר, אני חיה את היום, וצריכה לתת פתרונות למה שקורה היום.

 

[monicala]

הלו???

מי עושה אידיאליזציה של העבר? בטח לא אני. מה שמעניין אותי הוא בכלל לא פילוסופיה בשבילך. הוא חלק מחשיבה קונקרטית מאין באנו ולאן אנחנו הולכות. עולם קפיטליסטי? שמת לב פעם מי שולט בו? עולם קפיטליסטי גברי תהיה הגדרה קצת יותר מדויקת. חשבת פעם מי מחליט למשל לצאת למלחמות ואיזה מערכות כלכליות הן מפרנסות? מערכת חוקים אחת לנשים וגברים? נסי ללדת בארה"ב. יש שם מערכת אחת כזו. אף אחד לא ימתין לך שלושה חודשים עד שתחזרי מחופשת לידה. אין שם חופשת לידה. מה זה "קנה המידה הכללי בחברה בה את חיה"? הכללי בנוי מפרטים. הפרטים לרוב נגדך. את מחזירה את הדיון אחורנית. את לא יודעת שנשים בתפקידים זהים מקבלות שכר יותר נמוך? את לא יודעת שנשים הן הראשונות שמפוטרות? אנחנו חיות בעולמות שונים? זה לא רלוונטי לגבייך? נשים צריכות להיות שוות לגברים כדי להתקבל לעבודה? שוב טעות. הן צריכות להיות הרבה יותר טובות. במיוחד בתקופת מיתון, אבל לא רק. שמעת שביטוח לאומי בודק אם אמהות חד הוריות חיות עם בן זוג ללא נישואין? האם שמעת אי פעם שעושים את אותו דבר לגברים חד הוריים? שאלת את עצמך על איזה דעות קדומות נגד נשים פעולות כאלה מעידות? אבל אלה בדיוק הנקודות שלא מעניין אותי להיכנס אליהן כי אני לפחות כבר לעסתי אותן מכל כיוון אפשרי. את לא פמיניסטית ולא שוביניסטית. ניחא. אבל מה פירוש את "לא כלום"? את מבינה מה את אומרת על עצמך? אם את לא תגדירי את עצמך, מישהו אחר יעשה זאת במקומך. וזו האפשרות הפחות מוצלחת. אני לא מבינה נשים שאומרות שהן לא פמיניסטיות אבל נהנות מפירות הפמיניזם. אבל אני מוכנה להודות שזו אולי בעייה פרטית שלי. ולשאלה אם יש או אין מסורת באמנות, אז כן, יש.