אחרי שבוע של החלפת חוויות מבחני
אופניים עם בוחן ראשי של המגזין הגדול ביותר בהולנד לאופניים (יש שם כמה רוכבים) השורה התחתונה היא שההבדלים בין זוגות אופני הרים הם "2 מטר" בין זוג לזוג. וההבדלים בין אופני כביש הם בהתאמה "2 סנטימטרים" אבל באופניים מסויימים יש הבדלים מהותיים בין זוגות שעולים 4000 שקל ואופניים שעולים 12000 שקל. לא תמיד לוחם סופהשבוע יודע לשים אצבע על ההבדל אבל כמעט כולם יכולים להגיד "וואלה, האופניים האלו נוחים לי יותר", או: "היה לי יותר כיף על האופניים האלו". כאן נכנסים מבחני המוצרים בעיתונות (וברשת) לתמונה. אין מה לעשות, כאשר רוכב שיכול "להרגיש" את ההבדלים האלו של "2 סנטימטרים" בין אופניים לאופניים ורכב על עשרות או מאות זוגות יש לו פרספקטיבה שאין לאף אחד אחר. לגבי החומרים, כבר כתבתי עשרות פעמים בפורום הזה ואחרים. אי אפשר לייחס כיום תכונות לאופניים לפי החומרים שמרכיבית את השלדה. יש שילדות אלומיניום קשיחות ושוברות סתימות בשיניים ויש שילדות אלומיניום נוחות וסופגות וויברציות/זעזועים. בקרבון, אפשר לתת לשלדה תכונות ספציפיות לפי צורת הבנייה של הצינור, קשיח, גמיש, וכד'. יצא לי גם לרכוב על שילדות טיטניום שהרגישו כמו שילדת אלומינים זולה ופשוטה וגם על כאלו שהרגישו כאילו יש אינץ' מהלך שיכוך מאחור. גם כרומולי יכולים להיות גמישים או קשיחים. בקיצור- מה שחשוב זה לא החומר, אלא מה זה שבונה את השלדה הצליח לעשות איתו. רפרטואר החומרים שעומד לפני בונה השלדות כיום הוא כמעט אינסופי, סקאנדיום, וואנדיום, שמנדיום, קרבון, סוגי פלדה שונים, מגנזיום, תרכובות מטורפות של מתכות ופלסטיקה... אין לזה סוף. השורה התחתונה היא איך מרגישים האופניים, המוצר המוגמר. איך זה משתלב עם הגלגלים והצמיגים? האופניים שלי יותר נוחים עם זוג גלגלי אימונים פשוט כי הגלגלים סופגים יותר. אותה שילדה עם זוג גלגלי תחרות קשיחים מרגישה הרבה יותר "חדה". תיקח אופני קצה של כל חברה, ההבדלים בין השלדות יהיו "מילימטרים" ולא "סנטימטרים" ולא חשוב אם האופניים עשויים מפלדה, קרבון, סקאנדיום, מגנזיום, טיטניום או אלומיניום. בקיצור, והשורה התחתונה, יש הבדלים בין שילדות, לא כל אחד יוכל לשים על זה את האצבע, וזה לא חייב להיות משנה לחלק מהרוכבים. בסופו של דבר, מי שינצח את הספרינט הקבוצתי לשלט ברכיבת סופהשבוע זה הרוכב שנשאר עם הרגליים הכי חזקות, לא משנה על מה הוא רוכב.