פסוק לי פסוקך 3

[iricky]

פסוק לי פסוקך 3

והפעם הפסוק שהציעה יפה:

"...האמונה השלמה, שהיא הכרת הריחוק האין-סופי שבין האל ובין האדם, היא המצמצמת את המרחק הזה לאפס : הכרת המרחק מבטלת אותו..."

הפסוק הזה נשמע אמנם יפה מצד האמונה, אך האם ניתן גם לקרבו אל השכל? כיצד ייתכן שהכרתי את המרחק מבטלת אותו? האם הירח מתקרב אלי אפילו במילימטר משעה שאני מכיר שהאפוגיאה שלו היא 405,696 ק"מ? ואם לא ניתן לקרבו אל השכל, כיצד ייתכן שרציונאליסט כמו ליבוביץ השמיע אותו?

 

[u r i el]

פשוט.

כידוע היה ליבוביץ רטוריקן מבריק. דומה שזו אחת העובדות שלגביה יש קונצנזוס מקיר לקיר. עוד מקובל אצלנו לומר שגם אם ליבוביץ לא פתר לנו את כל הבעיות בחיים ( וביניהן הבעיות הדתיות ) הרי שאין ספק שליבוביץ היטיב לנסחן , להציבן בכל עוצמתן לפנינו ולאלץ אותנו לחשוב. במסגרת משימה אינטלקטואלית מאתגרת זו - לאלץ אותנו לחשוב - כל האמצעים כשרים, כולל הפרחת סטיקרים פראדוכסליים ומופרכים מעיקרם. זה כל היופי בסטיקרים הללו, שאתה לא פוסק לגרד את הפדחת ולחייך מרוב עונג מייסר ועל הדרך נכפית עליך מחשבה והתדיינות באותו הנושא.

ועיין גם כאן.

 

[ברנדו11]

פסוק לי פסוקך 3

ליבוביץ הקפיד לומר תמיד על רבו הרמבם,שאין לכנותו רציונאליסט,אליבא דליבוביץ הרמבם היה מיסטיקן במובן הטהור של המילה.הקפדה זאת של ליבוביץ נובעת מההכרה העמוקה שאין משמעות לאמונה לישמה,ללא היסוד המתאפיזי.זאת משמעות קיום הפרודוכסים בעיקרי בתפיסתו הדתית של ליבוביץ,והתעקשותו שאינן נתנים לפיתרוןלעולם.באחד מהפרודוכסים המוכרים של ליבוביץ בדבר הקשר בין התורה שבכתב לתורה שבע״פ,מציין ל,שזה פרודוכס לוגי אך לא פרודוכס דתי.התיחסות זאת של ל,לפרודוכס וכן לפרודוכסים נוספים,אינה סוג של חוסר אונים,אלא מהות תפיסתו הדתית של ליבוביץ,ובחביון פסגת האמונה,והיא היסוד המתאפיזי,באמונת ל,שלה יפה השתיקה,בבחינת לך דומיה תהילה.וכך ממשיך ל,את דרכו של הרמבם המיסטיקן,ולכן בתפיסתו הדתית של ליבוביץ לא שייכת האמירה ״כיצד יתכן שרציונאליסט כמו ל. זאת טעותו של אסא כשר,שניסה ללפתור את הפרודוכס הנ״ל,למרות של, הודה לו על כך,היה זה מתוך נימוס כלפי כשר. ליבוביץ לא מעונין בפתרון הפרודוכסים שבבסיס תפיסתו הדתית. זה ההבדל היסודי בין אמונתו של ליבוביץ לתפיסתו של כשר,שלילת האלילות על כל גווניה כעיקרה,וכמהותה של היהדות ללא הההכרך בעבודת השם באופן פוזיטיבי ע״פי כשר,תפיסה זאת מבחינתו של ליבוביץ היא סוג של ע״ז מוסוות,עיקרה ומהותה של היהדות היא עבודת השם לישמה,ושלילת האלילות נובעת ממנה,ולמרות שהאדם לעולם לא ישיג יעד זה,הכרעתו של. האדם לחתור ליעד זה למרות הכרתו,זה ניצוץ מהיסוד המתאפיזי באמונתו של ליבוביץ הנעדרת מתפיסתו של כשר. זהוא גם הבנת המחלוקת ביניהם בענין עקדת יצחק.

 

[iricky]

המממ...מה דעתכם

על הרעיון שאין מדובר כאן כלל על מרחק גיאוגרפי או טופוגרפי, שהרי מה המשמעות של מרחק כזה מאלוהים, אלא מדובר על מרחק תודעתי. אולי תנסו לפתח את הרעיון הזה.

 

[u r i el]

אההה, אז תגיד ישר

ואל תחזיק אותנו במתח.
היינו בטוחים שמדובר כאן על מרחק גאוגרפי או טופוגרפי.

 

[י ו ר ם 7]

אפשר לפתח רעיונות תודעתיים מקסימים למהדרין !

א.אלהים לא בתודעה שלנו
ב. לא ברצון שלנו
ג. מעבר לתודעה
ד.מעבר לרצון
ה.ברצון שלנו בלבד
ו.הוא האמת בלבד
ז. (7) -מזל טוב

 

[iricky]

יפה

ועכשיו, שהבטחון הזה התערער, אולי תציע פרשנות חדשה לפסוק? או שמא אתה דן אותנו למאסר עולם בתוך הנוסחה הקבועה שלך, שליבוביץ היה רטוריקן חסר תקנה ואין מה להרהר אחריו?

 

[מפענח התעלומות]

לדעתי דברי אוריאל נאמרו בציניות.

כי ברור שליבוביץ לא התכוון למרחק גיאוגרפי.

 

[iricky]

האמנם? לא הייתי מעלה זאת בדעתי. תודה.

 

[u r i el]

 

[u r i el]

 

[u r i el]

עובדה, ידידי !

הנה חלפו כבר שנים, אולי עשרות שנים, ועדיין המשפטים הסנציאציוניים הללו מכרסמים במוחנו. כפי שטענתי - איך שלא נפרש אותם הם מאלצים אותנו לחשוב - וזה העיקר. ליבוביץ אהב אנשים חושבים - גם אם הם חושבים שלא כמוהו ואתה הרי מעיד על צדקת טענתי כאלף עדים.

שנינו הרי יודעים עד כמה כל מחשבה על אלהים איננה תופסת כלל ( כדברי המאמר הקבלי ב'פתח אליהו' : "לית מחשבה תפיסא בך כלל" ) ולא רק זאת, אלא שנינו יודעים עד כמה השיח על אלהים מסוכן מבחינת ליבוביץ, שמא יגלוש לעולם הדמיונות והאלילות.

אז לא. אני לא דן אתכם למאסר עולם, אבל אני מציע אם כבר - אז לעסוק בעניינים מהותיים לכלל הגותו, לא לאפיזודה טרמינולוגית מזדמנת זו או אחרת. מה'כפת לך פעם לעשות משהו למעני בלב שלם ... ? נסה לקדם דיון בשאלה שהצגתיה כבר קודם לכן, מה יש בה בקבלה שמרתיח את דמו של ליבוביץ שאין בדברי התורה ומדרשי חכמים ? השאלה הזו איננה מרפה ממני, מדוע - למשל - אין הוא מוחה בפנינו על פרשנותו של ר' עקיבא את שיר הזימה אשר לשלמה ( פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי--אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם. דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו. קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ--בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי - אח"כ אסביר לך אם תרצה ... ) ?
ובכן, מדוע מחריש ליבוביץ נוכח מאמרו של ר' עקיבא הנחשב בעיניו כדמות הגדולה של תושב"ע שקבע : ש"כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים " ? ואילו מערכת הספירות ויתר הסמלים מביאים לו את הז'אננה ?

זו שאלה ! אין היא תלויית רטוריקה, היא כולה הגות נטו. אולי תפצח ?

 

[iricky]

אין לי שום התנגדות לעסוק בשאלתך

על יחסי ליבוביץ וקבלה, אבל אני אין לי מה לומר בעניין הזה כי אני לא מכיר כלל את הקבלה. אז בבקשה, טול יזמה ותתחיל.

 

[u r i el]

אזרום איתך ...

הרי לך מדרש.
ליבוביץ משתמש כאן בשני מושגים שמשמשים גם בעולם המתמטי, אפס ואינסוף.
למעשה שני מושגים אלה, מבחינה פילוסופית הינם מושגים בלתי ממושגים ובלתי ממומשים.
במידה רבה מצרף ליבוביץ במשפט אחד 3 מושגים בלתי נתפסים : האל, האינסוף והאפס, ואת שלושתם לא ניתן להחיל על המציאות.
באופן זה, בהפוך על הפוך, נוצר כאן פרדוכס בתוך פרדוכס שעניינו בסיכום הדברים מה שאמר וויטגנשטיין : על מה שאי אפשר לדבר עליו יש לשתוק.

אגב, במשפט זה נעלמת במפתיע הנוסחה הליבוביציאנית הרווחת לאמונה. האמונה במאמר זה כבר אינה "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום ... ", אלא היא נודדת מעולם המעשים לעולם האמונות והסברות.

 

[iricky]

העולם המתימטי כולו

אינו עוסק כלל במציאות אלא הוא עוסק בחשיבת האדם. מצד שני, המושגים אפס ואינסוף יש להם הגדרה ברורה מאוד וכלל לא בעייתית בעולם זה. לא מבין איך נתפסת לזה.

באמת זו הפתעה גדולה שאצל ליבוביץ יש גם אמונה. מוזר.

 

[ברנדו11]

קצת ענוה

אולי בכל זאת הגורם לתגובתך,הוא חוסר הבהירות בהודעתי הקודמת,אשתדל להבהיר זאת מפרשת השבוע. והאיש משה ענו מאד מכל איש אשר על פני האדמה״ זאת הפעם היחידה שמוזכרת ענוה בתורה,וכן זה התואר היחידי שבו מתואר משה,ומהיא ענותנותו?שהוא יותר מכל אדם ידע,עד כמה הוא לא יודע,המילה ״מאד״הסמוכה לענווה,מוזכרת פעם נוספת במקרא בפרשת בראשית בסיום מעשה הבריאה ״וירא השם את כל מה שעשה והנה טוב מאד״ועל כך אומר רבי מאיר. טוב מאד זה המוות,דוקא הכרת ההעדר,והחיסרון,הוא הגורם להתעלותו של האדם,עד כדי התחדשותו כיש מן ״האין״, וזאת ״ענו מאד״של משה

 

[iricky]

אתה התקרבת מאוד אבל לא ממש נגעת בלב העניין

 

[מפענח התעלומות]

נו ברור שלא גיאוגרפי. וכי מישהו חשב אחרת?

פענוח הדברים הוא כמובן זה:

"הכרת הריחוק האין-סופי שבין ה' ובין האדם", שקול (פרשנית) לביטוי: "הכרת האדם, הן בכך שהמובן היחיד של הכרת ה' - הוא הכרת מעמד האדם לפני ה' - מעמד הבא לידי ביטוי במחוייבות האדם לעבודת ה', והן בכך ששום דבר בעבודת ה' לא יוכל להשליך על שיפור חיי האדם".

"איפוס/ביטול המרחק" שבין האדם לבין ה', שקול (פרשנית) להכרת האדם, הן בכך שהמובן היחיד של הכרת ה' - הוא הכרת מעמד האדם לפני ה' - מעמד הבא לידי ביטוי במחוייבות האדם לעבודת ה', והן בכך שאין שום מחסום המונע מהאדם לעסוק בעבודת ה' (ובלבד שהאדם כמובן ירצה בכך - כמאמר הפתגם הידוע "אין דבר העומד בפני הרצון" - וכמאמר הפסוק הידוע בסוף ספר דברים: "כי קרוב אליך הדבר-מאד בפיך ובלבבך לעשותו").

מסקנה: "הכרת הריחוק האין-סופי שבין ה' ובין האדם, היא המצמצמת את המרחק הזה לאפס: הכרת המרחק מבטלת אותו".

אגב: פעם, בשיחה עם פרופ' אבי שגיא, ביטא ליבוביץ את הרעיון הזה באופן יותר ציורי: "הימנעותי מלעשן בשבת היא היא זו שיוצרת את הקשר שביני לבין ה".

 

[מפענח התעלומות]

ואגב גם אין מיסתורין בדברי לבוביץ שפעם היזכרת

כשליבוביץ ציין את נביאי ישראל "שהשכינה דיברה מגרונם", וכשציין את היות התורה "סופרא-נטורלית", וכל כיוצא באלו ביטויים מיסתוריים כביכול.

אין כאן שום מיסתורין בדברי ליבוביץ: לעיתים ליבוביץ נוהג להשתמש בביטויים שגורים (גם אם מנוסחים בשפה מיסטית) של חז"ל, כגון הביטוי: "בורא עולם" (ראה התיחסות לסוגיה זו באנציקלופדיה העברית ערך ישעיהו ליבוביץ), וכן הביטוי של חז"ל: "הקדוש ברוך הוא", וכן הביטוי של חז"ל על "ארבעים ושמונה נביאים ושמונה נביאות" אשר "השכינה דיברה עימהם" (או "מתוך גרונם" כפי שמנוסח בכמה סיפרי דרשות על התורה), וכן הביטוי של חז"ל "התורה נכתבה באש שחורה על גבי אש לבנה" - ביטוי אשר אפילו בו השתמש ליבוביץ - אלא שלעיתים קיצר זאת ל"תורה סופרא-נטורלית" (הביטוי האחרון הנ"ל אמנם אינו של חז"ל אבל מגמתו היא לתרגם מילולית לשפה יותר מודרנית ויותר קצרה את הרעיון המיסטי העולה מילולית מתוך מאמר חז"ל).

 

[iricky]

אבל כאן מדובר על הכרת השם ולא על עבודתו