פסוק לי פסוקך 3

[מפענח התעלומות]

הכרת השם היא הכרת מעמד האדם לפני השם - מעמד

הבא לידי ביטוי במחוייבות האדם לעבודת ה'.

 

[iricky]

כן, זו אמירה ליבוביציאנית טיפוסית

אבל היא לא נוגעת ישירות לפסוק שבראש השרשור, העוסק במרחקים שמתארכים ומתקצרים כהרף עין. ואני רוצה להבין מה עניין המרחקים האלה.

 

[מפענח התעלומות]

כבר פירשתי את התארכות והתקצרות המרחקים

כאן.

 

[מפענח התעלומות]

כבר פירשתי את התארכות והתארכות המרחקים

כאן

 

[מפענח התעלומות]

"התארכות והתקצרות" כמובן

 

[iricky]

וכבר עניתי לך

שבפירושך זה אתה עוסק בעבודת השם, ואילו הפסוק שעל הפרק עוסק בהכרת השם, ולפיכך הפירוש שלך איננו מפרש את מה שהוא אמור לפרש.

 

[מפענח התעלומות]

על טענתך הזו כבר עניתי לך

כאן

 

[iricky]

טוב,

אם הפירוש הזה מניח את דעתך - אשריך. את דעתי אינו מניח ואני מחפש פירוש אחר.

 

[iricky]

למה שלא תלכו

בעקבות סימן הדרך שהציב ברנדו בהודעתו השניה, שכבר אמרתי עליו שהוא מקרב מאוד למטרה, אלא שהוא לא ממש נוגע בה. מה אמר ליבוביץ על ענותנותו של משה?

 

[u r i el]

נו חבר'ה, באמת ...

אתן לכם עוד רמז : רש"י, אספקלריה, סוקראטס ....

( ריקי, אינך משתחרר מאהבתך לחידות ... מה יהיה ? )

 

[iricky]

אני מנסה

לאלץ את האנשים לחשוב. אני אוהב אנשים חושבים - ביחוד אם הם חושבים כמוני.

אתה מתקדם יפה אבל לא הבנתי איך הגעת לסוקרטס.

 

[u r i el]

סוקרטס :

"אן אודיה אוטי אודן אודיה".

 

[iricky]

אה....לא ממש

עכשיו השאלה היא למה זה מקצר את המרחק לאפס?

 

[u r i el]

כי מהנוסחה

"אני יודע שאינני יודע" מתחייב לדעתי שככל שאני יודע יותר אני יודע שאני יודע פחות.
או במילים אחרות ככל שאתה מתקדם לעבר האינסוף מצטמצם המרחק לאפס.

 

[iricky]

איזה אינסוף?

אני מדבר על אלוהים. אתה רואה למה ליבוביץ לא אוהב את הקבלה?

 

[u r i el]

שטויות.

איוב, החבר הטוב של ליבוביץ אומר על אלהים : "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר."
זה בלשונינו היום - בדיוק אינסוף.
ומה רע באינסוף הקבלי ? האם הוא טוב פחות מ""דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו." של ר' עקיבא, חברו האחר של ליבוביץ ?

לא כתבתי שהאל הוא אין סוף, ממש כשם שלא טענתי שהוא נעשה אפס. כמובן שמדובר במרחק תודעתי וככל שתודעתי נטענת בידע ( ולכאורה שואפת לאינסוף ), או לשיטתו של ליבוביץ ככל שאני מעצים את הכרתי באל - כך מתחוור לי עד כמה אפסית תודעתי ביחס אליו.

 

[u r i el]

וזה שתודעתי אפסית ביחס אליו -

זו האמונה ( הפילוסופית, לשיטתו של ליבוביץ ) כי היא מבטאת גם את "הנוראות" של האל ובו בזמן מרחיקה אותו מהדמיון האלילי.

 

[iricky]

הפסוק למעלה לא אומר

שהתודעה ביחס אליו מתאפסת (כלומר, שאני מכיר בכך שידיעתי אותו היא בלתי אפשרית) אלא שהמרחק אליו מתאפס, ואני שואל כיצד זה קורה. למה אם אני מכיר בכך שהמרחק בינינו אינסופי, למה זה מאפס את המרחק. אתה יכול לענות לי על זה, בלי להתפלסף ובלי לשלוח יד לכל מיני חורים?

 

[u r i el]

אי אפשר לענות בלי להתפלסף.

אתה הרי שואל שאלה פילוסופית ולא שאלה מתמטית במבחן בגרות 5 יחידות.

המשפט הפרדוקסלי ההוא הינו אמצעי רטורי לגרום לך לחשוב כיצד זה מתאפשר להכיר את האל אם לא ניתן להכיר אותו.
זאת כבר כתבתי לך לעיל, אולם אין לי קושי להבהיר את עצמי :

במשפט זה, ויש לליבוביץ עוד כאלה, אתה חש את מאפייני הנבוכות הקלאסיים. היינו, מצד אחד את הראש הפילוסופי שאומר לך שמבחינת השכל המרחק בינך לאל הוא אין סופי ( כי האל הוא טרנסצנדנטי וככזה הוא מעבר לתודעה ) ומאידך כאיש דתי אתה מנכיח אותו ( בלשונה של יפה ) ע"י קבלת עול תורה ומצוות, כפי שליבוביץ הבהיר בהמשך לאותו משפט באומרו : הדורש קירבת אלוהים בכל ליבו מוצא את אלוהיו קרוב אליו מאד.
הזנבון הזה הוא הביטוי לראש הדתי, הוא הוואריציה הדתית לפסוק שלפניו, ויכול היה להאמר ע"י כל חסיד שחור או מקובל אלילי בבני ברק או בברוקלין.

לפיכך אין מקום לשאלה כיצד זה קורה ? לא מדובר בפיסיקה או בגיאוגראפיה. מדובר בבטוי מליצי דיאלקטי של נבוך המפגיש את השכל ( הריחוק האינסופי ) עם הלב ( הדורש קירבת אלהים בכל ליבו ).

עכשיו, יתכן מאד שזו איננה התשובה לה אתה מצפה ושיש לך הסבר אחר. אם אתה מקבל את פרשנותו היפהפיה של ליבוביץ מורך לסיפור מגדל בבל, שומה עליך לקבל בשביעות רצון מרובה קיומן של מחשבות שונות אצל אנשים שונים ולא "שפה אֶחת ודברים אחדים".

 

[iricky]

אפשר

זו לא שאלה פילוסופית אלא שאלה המתיחסת לתודעה הדתית של המאמין.