פסיקת הלכה

[חיים פרידמן1]

פסיקת הלכה

 

[חיים פרידמן1]

בפורום זה חשוב להבהיר מה באמת הוויכוח בין הרמב"ם לל'

הוויכוח נעוץ בוויכוח ביניהם על מקור ההכרה הדתית. לפי ל' מקורה הוא הרצון הראשוני. הכרה זו משותפת לציבור הדתי כולו. לפי הרמב"ם בחשיבה האנליטית (שיחה עם פרופ' הרוי) וכך גם דעתי. הכרה זו היא נחלת החכמים בלבד.
אילו ל' לא היה קורא לציבור לחוקק הלכות אלא מחוקק בעצמו הייתי רואה בחקיקתו זו תורה משמיים.

 

[iricky]

תמהני איך אפשר להכיר משהו בכוח הרצון

אני מאוד רוצה להכיר את מריל אבל לא מצליח לי.

 

[בר אiריין]

הערות

 

[חיים פרידמן1]

תשובות

 

[חיים פרידמן1]

לגבי הרמב"ן והרשב"א

אם ניקח לדוגמא את תלמיד הרשב"א הרב המגיד, הרי שלדעתי ביאורו הוא ביאור למשנה תורה באותו מובן שהבית יוסף הוא ביאור לטור. הוא "תלמודי" (זה לא כינוי שאני המצאתי אלא היה בשימוש בידי הרמב"ם והראב"ם). ובמובן זה הוא שייך לאסכולת בעלי התוספות. כמעט כל הביאורים שנכתבו על הרמב"ם הם מאמץ "לגייר" את הרמב"ם ולהשיבו למגרש התלמודיים.

 

[בר אiריין]

<<<

לפני שנחתמה המשנה כבר נכתבו מדרשי הלכה תנאיים הדומים לתלמודי האמוראים. הקבצים קצרים יותר והם צמודים למקראות ולא לעריכה קודקטיבית, אך הלימוד זהה. רבי יהודה הנשיא ערך את המשניות בצורת קודקס. האם זה הפך אותו לפחות "תלמודי"? להזכירך שבימי התנאים "תלמוד" היה משהו שונה ממה שמורגל בפינו היום. החלוקה הזו בין תלמודיים לאלו שאינם תלמודיים אינה חלוקה פנימית למסורת היהודית. הרמב"ם אינו פחות תלמודי מרש"י או רבנו תם.

 

[חיים פרידמן1]

ראה איגרות הרמב"ם (שילת) עמ' רנד - רנט

בעמ' רנ"ד הביטוי "בעל תלמוד" נזכר. והרמב"ם שם אומר בפירוש שלא כתב את חיבורו בשביל שיפרשוהו ע"פ התלמוד (כפי שעשו רוב ככל מפרשיו) והרמב"ם כותב בעמ' רנ"ח שהתועלת בתלמוד נכרתה ואבדה והעיסור בו הוא כילוי זמן. מי עוד כתב דברים כאלה?

 

[בר אiריין]

זה שקר

זה בכלל לא מה שהוא כותב שם. אתה מעוות את הדברים. הרמב"ם לא היה מעלה על דעתו שהעיסוק בתלמוד הוא כילוי הזמן. חיצי ביקורתו היו כלפי אלו שרואים בתלמוד כר לפיתוח פילפולי סרק או כלפי אלו שמבזבזים את זמנם כדי ליישב קשים שנמצאים בתלמוד. הרמב"ם טען שהוא פטר את הבריות מהצורך ליישב קשיים [איגרות הרמב"ם, מהדורת הרב שילת. ירושלים: תשמ"ח. עמ' שיב]. יתר על כן, הרמב"ם אף כתב שהוא מעולם לא כתב את חיבורו כדי שיחליף את התלמוד:

"שאני חס ושלום לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב רבי יצחק או זולתו היודע עד שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חיבורי, אלא באו שלושה אנשים למדו מקצת ספרים ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב, ולמדתי אותם כמה פעמים כל ההלכות, וגם שנים שאלו ללמוד הגמרא ולימדתי אותם המסכתות אשר שאלו. וכי אני ציויתי או עלתה על לבי שאשרוף כל הספרים שנעשו לפני מפני חיבורי?" [איגרות הרמב"ם, מהדורת הרב שילת. ירושלים: תשמ"ח. עמ' תלט].

והרי הדברים מדברים בעד עצמם: הרמב"ם הכניס את העיון בתלמוד להלכות תלמוד תורה. ובכלל, הרמב"ם כתב פירוש לתלמוד על שלושה סדרים בתלמוד ובנוסף פירוש על מסכת חולין. הוא לא פירסם אותו רק מפני שלא היה לו פנאי לכך, על פי עדותו במכתב לחכמי פרובנס.

 

[חיים פרידמן1]

שקר? "שהתכלית המכוונת במה שחובר בתלמוד וזולתו כבר נכרתה

ואבדה!" (עמ' רנז-ח) "ואינו צריך לספר אחר ביניהם!"

 

[בר אiריין]

ודאי, שקר גס

אתה ממציא דברים ומוציא דברים אחרים מהקשרם. כפי שכבר כתבתי לך בתגובה הקודמת, הרמב"ם קובע באיגרת הזו שעיקר הלימוד הוא כדי לדעת מהי ההלכה ולא לומדים כדי לפלפל פלפולי סרק או להתעכב על קשיות ואיבעאיות. עיסוק בתלמוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא זו גישת רוב רבני המזרח שהלכו בעקבות הגאונים. מכאן ועד למסקנה שהרמב"ם סבר שנכרתה התכלית המכוונת לעצם התלמוד הדרך רחוקה. יש לך, כנראה, בעיות קשות בהבנת הנקרא. ואינני כותב זאת כדי להקניט או להתפלמס. כיצד אינך ער לדברים שהרב כתב על התלמוד בחיבוריו השונים? מדוע התעלמת מהציטוט שהבאתי בהודעה הקודמת שבו הרמב"ם כופר במה שייחסת לו בצורה חד משמעית? הרי באותה מהדורה עצמה הרב שילב מביא את דברי הרמב"ם במקומות שונים על אודות התלמוד. הרב שילת עוד מוסיף:

"עניינו של הקטע שלפנינו הוא, הקביעה העקרונית שהתכלית העיקרית של לימוד החלק ההלכתי של התורה (ע' הל' יסודי התורה ד, יג) היא אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, 'ידיעת מה שצריך לעשותו או להיזהר ממנו' [...] מכאן יש מקום למסקנות באשר לדרכים רצויות בלימוד התלמוד, וחשיבות לימוד קבוע בספרי פסק ההלכה [...] עם זאת ברור ופשוט שהרמב"ם לא התכוון כלל למעט את חשיבות לימוד התלמוד, כפי שהוא מעיד בעצמו להלן איגרת כ"ח ... ומוכיח קשות את החושד בו בכך, שהרי התלמוד הוא עיקרה של ההלכה, ממנו למדים הפוסקים לפסוק, וממנו קונה כל אדם את דרכי החשיבה ההלכתית, ע' הל' תלמוד תורה א, יא יב."

הרמב"ם כתב את משנה תורה כדי להקל על אלו הרוצים לברר מהי ההלכה למעשה, ורק בהקשר זה אינו צריך לחיבור אחר ביניהם, אך אין לזה שום נגיעה למצוות תלמוד תורה, שעיקרה הוא העיסוק בתלמוד. הרב פסק בהדיא שעיסוק בתלמוד הוא חובה. מעבר לחובה בלימודו, הרמב"ם החזיק מהתלמוד חיבור עמוק, קשה ומורכב. למעשה, הרמב"ם הוא שכתב "ונתמעט תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם אלא מתקבצים יחידים, השרידים אשר ה' קורא ... ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא ... וכל אלו הגאונים שעמדו לימדו דרך התלמוד והוציאו לאור תעלומותיו וביארו עניניו, לפי שדרך עמוקה דרכו עד למאד ... ועוד חיברו הלכות פסוקות ... כדי שיהיו קרובים למדע מי שאינו יכול לירד לעומקו של תלמוד ... וזו היא מלאכת ה' שעשו בה כל גאוני ישראל מיום שחובר התלמוד ... ובזמן הזה תכפו הצרות ... ואבדה חכמת חכמינו ... לפיכך אותן הפירושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו, ואין מבין עניניהם כראוי אלא מיעוט במספר, ואין צריך לומר התלמוד עצמו הבבלי והירושלמי וספרא וספרי ... שהן צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יוודע מהן הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים"

 

[חיים פרידמן1]

אני התעלמתי מאותו ציטוט מכיוון שמדובר באיגרת לרבי פנחס הדיין

שיחסיו עם הרמב"ם היו מתוחים.
שליש בתלמוד הוא דימוי דבר לדבר והבנת אחרית דבר מראשיתו מתוך מה שלמד מפי השמועה!.
שני הציטוטים שציטטתי ברורים. אבל כיוון שעניינך הוא בהתנצחות ולא בדיון אני חותם כאן את הדיון.

 

[בר אiריין]

.

אני חושד שאתה מטהר את השרץ משום שמלאך לבך לא לעסוק בחיבורים כדי להיתלות ברב עצמו, ולכן אתה הופך את דבריו כדי לממש את מבוקשך. אינך חפץ להעמיק בלימוד, אתה מחפש חיים קלים, להיתלות באילן גבוה ולפטור עצמך משגגת תלמוד. אך, זכור, שהיא עולה זדון. הציטוטים שהבאת הוצאו מהקשרם. הרב חוזר ושנה שוב ושוב על אודות חשיבות התלמוד. הוא אפילו קובע שאסור ללמוד במורה נבוכים לפני שאדם מילא כרסו בש"ס. אם הרב סבר שאין צורך בלימוד התלמוד, למה שיכתוב פירוש ללומדיו? פירוש המשנה, פירוש שלושה סדרים סש"ס, סתם כי בא לו?

 

[חיים פרידמן1]

אני לומד ש"ס ופוסקים

סדר כתיבת חיבורי הרמב"ם: פירוש על ששה סדרים, פירוש המשנה, ומשנה תורה.
היכן הקביעה אודות לימוד מו"נ? אם כוונתך להלכה על מעשה בראשית ומעשה מרכבה הרי שנאמר ידיעת האסור והמותר ולא ש"ס.
זו תגובה נקודתית. אכתוב תגובה מקיפה יותר בהודעה חדשה למעלה.

 

[חיים פרידמן1]

*שלושה סדרים

 

[אשר אטדגי]

שבוע טוב..

בקוראי את דבריך אשר ניסית לתת בהם סימנים "לקורא הנבוך" ב"פסיקת הלכה" העוולת לשניים: לך, ולאלו אשר נבוכים המה. על הנבוכים לא אכביר מילים - באשר דומני כי גם אתה, כבעל בעמיו, תדע להבחין יפה כי בסיום מאמרך זה, הנבוך נותר במבוכתו, וזה הנהיר עורפלו מחשבותיו עד לוט.

באשר אליך, בתחילה חשבתי כי ניסית להכליל בגסות רבה את כל הנושא המורכב הזה, ודין הוא כי בהכללות יישמטו וייעלמו כל האבחנות (אשר בר אוריין העיר ובצדק על מקצה קצתם), ולא רציתי לדקדק עימך בפוריזם צרוף בבחינת "אין מקשין על הדרשן". אך בו ברגע שראיתי כיצד בחלקו השני של מאמרך (אם ניתן לחלקו) המתחיל במילים: "ניגוד גמור לדברי רמב"ם אלה יש באיגרת מפרופ' ישעיהו ליבוביץ'" ואילך.. הבנתי כי נפלה בידך שגגה חמורה, מיתודית ועקרונית (ואיני יודע סאת מי גברה) ביחס למאמר כולו. באשר הבנתי בדיוק על מה אתה דובר, וכיצד כל החלק הראשון כלל אינו מתייחס לחלק השני, לא כמקדם ורקע ואין צורך לומר כניגוד לו.

(יסלח לי לייבוביץ ודעימיה שאינני מחשיבו בכאן, באשר למרות גדולתו כי רבה, הרי דין הוא כי לא נעמידו כשווה בין שווים בין ראשונים ואחרונים, מעמודי הוראתנו, כבעל דעה סוברנית כשלעצמה (שאינה), ואם הוא מצטט אחרים, נזכירם הם הגדולים ממנו במניין ובחכמה).

אם ברצונך, ר' חיים ידידי, לכתוב על מעמד חז"ל כמכונני הלכה אוטונומיים מחד גיסא, או כפרשני מקרא ותו לא מידי, מאידך - על כל המשמעויות הנוקבות עד תהום שיש לשני אסכולות אלו, פתח דיון. תמצא בהם לכאן ולכאן. מחלוקת הרמב"ם ורמב"ן בשורש הראשון דווקא, הוא מכונן בויכוח זה.

אך מדוע זה הרחקת נשוא, לדבר על פסיקת הלכה, אנליזה "תוספותית", התייחסות לדברי מדרש ואגדה, יחס למנהג, וכו' כאשר למעשה (וכך נחשפה מגמתך בחלק השני של מאמרך) ניסית לדבר על תוקף מעמד חז"ל, היא התורה שבעל-פה. האם תורה זו היא בבחינת 'פנים חדשות' באו לכאן? או שמא אותה הגברת בשינוי אדרת פרשנית וכו' (אשר זה הוא הנושא שלייבוביץ דיבר אודותיו, אותה מטא-הלכתיות - ולא ההלכה וכלליה שליבוביץ לא היה מצוי בהם תדיר). נושא שהוא עקרוני וקונסטיטוציוני (אי אפשר להגדירו אחרת) ליהדות כדת, לעם היהודי כחטיבה אנושית דתית וליהודי כאינדיבידואל במכלול אלו.

אם ישך לכתוב מאמר זה על מכונו, דבר דבור על אופניו, אשר יש עימך וב'טונות', יסקרן אותי באמת לדעת מהי עמדתך בנושא החשוב הזה.

 

[חיים פרידמן1]

תורה שבע"פ היא ודאי אוטונומית

השאלה היא האם היא משמים או מהארץ. האם מקורה בהכרעת בני אדם או במסקנת בני אדם על התורה האלוהית.

 

[אשר אטדגי]

כן, זו השאלה..

ועליה כתוב מאמר ולא על פסיקה הלכתית ומיתודות שונות בפסיקה זו, אשר ייתכן והם נובעים מהבדלי הגישות כפי שצייינתי בתגובתי ואתה בתגובתך זו.. וייתכן שלא, ולמעשה, ניתן לומר שבמהותם הם אינדיפרנטים למחלוקת הזו.

 

[חיים פרידמן1]

זה ודאי שזיהוי ההלכה עם המנהג היא קביעה על מהות ההלכה

והפרדה ביניהם גם. אני מציע רעיון שהמזמינים את הלומד להשתתף ביצירת ההלכה עשו זאת על סמך אותה תפיסה של תורה מהארץ וכדברי הקצות.

 

[אשר אטדגי]

לא תמיד.

וכי הרא"ש לא התנגד נחרצות למנהג שהתקבע בציבור? הנה בברכת ותן טל ומטר ד-ז' מרחשוון, ידועה לך היטב תשובתו של הרא"ש בדין זה אם הלכינן אחר ארץ ישראל אף בארצות הקור, נגד כולי עלמא דבר (אשר בסופו של יום התקבע). וכי הרמב"ן (ואין ספק שהוא הפרזנטור של הגישה המונגדת להלכה מן הארץ) לא כותב (ומיישר קו תמוה עם רש"י): "ולא תהיה חותם פינו מפני שרז"ל דרשו המקרא לעניין אחר.. שאף על פי כן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, "אחת דבר אלוקים שתיים זו שמעתי" (רמב"ן ויקרא כ"ז, כ"ט וביתר חדות ב"משפט החרם" סימן רפ"ח בשו"ת הרשב"א בחלק: 'תשובות הרשב"א של הרמב"ן' עמ' רל"ה).