בדרבה מיניה
היישוב בין אתונה לירושלים העסיק את חז"ל ללא ספק. כמובן שזו לא הייתה סוגיה בוערת כפי שהייתה בימי הביניים, אך יש מאות של מקומות בתלמודים ובמדרשים שניכר מהם שכוונת הדברים להתמודד עם סבי דבי אתונה. די לקרוא את הספר הקלאסי "חז"ל - אמונות ודעות" של אורבאך כדי להבין מה גודל ההיקף.
מכל מקום, רבינו סעדיה גאון ע"ה כתב ב"הנבחר באמונות ודעות" ג, א:
וכל סוג מאילו שנצטוינו בו, ניטע בדעתינו אהבתו, וכל סוג מהן שהוזהרנו עליו - ניטע בדעתינו ריחוקו, כמו שאמרה החכמה שהיא השכל: כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע. בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועקש, כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת [...] והחלק השני, דברים שאין השכל מחייב אהבתם כשלעצמם, ולא הרחקתם כשלעצמם, הוסיף לנו אלהינו עליהם צווי ואזהרה, להרבות שכרינו ואושרינו בהם. כמו שאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ונעשו אותן מהן שנצטוינו עליהן רצוים, ואשר הוזהרנו עליהן מרוחקין, מנקודת המשמעת שיש בדבר, והרי הם מבחינה שניה זו נספחים אל החלק הראשון. ועם זאת אי אפשר שלא יהיה בהן עם ההתבוננות תועליות מסויימות, וטעם כל שהוא מדרך המושכל, כמו שיש לחלק הראשון תועליות גדולות וטעמים גדולים מדרך המושכל [...] כיון שאמרתי דברים אילו בשני חלקי המצוות והם השכליות והשמעיות וכו'" [השווה למורה נבוכים ג, כו]
והרי אלו הם דברי רבותינו ביומא סז, ב:
ת"ר (ויקרא יח, ד) את משפטי תעשו דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו ואלו הן עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם את חוקותי תשמרו דברים שהשטן משיב עליהן ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח ושמא תאמר מעשה תוהו הם ת"ל(ויקרא יח, ל) אני ה' אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן
היישוב בין אתונה לירושלים העסיק את חז"ל ללא ספק. כמובן שזו לא הייתה סוגיה בוערת כפי שהייתה בימי הביניים, אך יש מאות של מקומות בתלמודים ובמדרשים שניכר מהם שכוונת הדברים להתמודד עם סבי דבי אתונה. די לקרוא את הספר הקלאסי "חז"ל - אמונות ודעות" של אורבאך כדי להבין מה גודל ההיקף.
מכל מקום, רבינו סעדיה גאון ע"ה כתב ב"הנבחר באמונות ודעות" ג, א:
וכל סוג מאילו שנצטוינו בו, ניטע בדעתינו אהבתו, וכל סוג מהן שהוזהרנו עליו - ניטע בדעתינו ריחוקו, כמו שאמרה החכמה שהיא השכל: כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע. בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועקש, כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת [...] והחלק השני, דברים שאין השכל מחייב אהבתם כשלעצמם, ולא הרחקתם כשלעצמם, הוסיף לנו אלהינו עליהם צווי ואזהרה, להרבות שכרינו ואושרינו בהם. כמו שאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ונעשו אותן מהן שנצטוינו עליהן רצוים, ואשר הוזהרנו עליהן מרוחקין, מנקודת המשמעת שיש בדבר, והרי הם מבחינה שניה זו נספחים אל החלק הראשון. ועם זאת אי אפשר שלא יהיה בהן עם ההתבוננות תועליות מסויימות, וטעם כל שהוא מדרך המושכל, כמו שיש לחלק הראשון תועליות גדולות וטעמים גדולים מדרך המושכל [...] כיון שאמרתי דברים אילו בשני חלקי המצוות והם השכליות והשמעיות וכו'" [השווה למורה נבוכים ג, כו]
והרי אלו הם דברי רבותינו ביומא סז, ב:
ת"ר (ויקרא יח, ד) את משפטי תעשו דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו ואלו הן עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם את חוקותי תשמרו דברים שהשטן משיב עליהן ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח ושמא תאמר מעשה תוהו הם ת"ל(ויקרא יח, ל) אני ה' אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן