פעם אמרו לי

אחד היתרונות

של זכרונות, הוא שלא ניתן לשנותם - הם סובייקטיביים, הם קרו בעבר, הם מאוחסנים במקום שאף אחד מלבדנו אינו מסוגל להגיע או להשפיע עליו והם רק שלנו. אם חוזרים למשהו מן העבר, תמיד חייבים לקחת בחשבון, שדברים (הנסיבות, האנשים ואף אנחנו) השתנו - לעיתים לחיוב, לעיתים לשלילה, אך המציאות כפי שנחווה אותה "מחדש", בהכרח תהיה שונה. מרגע שהשלמנו עם זה, אין רע, ואפילו מסקרן מאד לפעמים, לחזור לדברים/מקומות/אנשים מן העבר, ולבחון את השפעתם עלינו, את התחושות שהם מעבירים בנו, מחדש.
 
לא ברור לי... ../images/Emo222.gif

איך מההקדמות הנכונות הגעת למסקנה שזכרונות אינם ניתנים לשינוי. לדעתי ומנסיוני הם ניתנים ועוד איך. אתה כמובן צודק: אף אחד מלבדנו לא יכול להשפיע עליהם. אבל אנחנו אכן יכולים להשפיע עליהם, ועוד איך יכולים, ודווקא לא באופן מודע או רצוני. ולא תמיד יעזור שניקח בחשבון באופן רציונלי שדברים השתנו. תכופות, כשנראה אותם כמו שהשתנו, לא נוכל יותר לזכור אותם כפי שהיו טרם שהשתנו. אלו, לפחות, דעתי ונסיוני בנושא... וכמובן אתה גם צודק שזה מסקרן, מעניין ומאלף לחזור למקומות ואנשים מהעבר. אחת התובנות החשובות שקיבלתי היתה מפגישה אחרי עשרים שנה עם אהובת נעורים. אבל לחשוב שבודאות לא יהיה בכך רע, זו עשויה להיות אשליה מסוכנת...
 
חד משמעית - האדם עדיף

לדעתי, לעולם עדיפה המציאות על הזיכרון. אין טעם לחיות בעולם של זיכרונות ודימיונות - מתוק ככל שיהיה - ועדיף להסתכן ולשלם את המחיר של שבירת המיתוס. תמיד עדיף לחיות באמת מאשר לחיות ב"כאילו". זה סוג של פחדנות, לא?
 
רגע רגע רגע... ../images/Emo222.gif

למה חד משמעית? אני מסכים שאם אין אינדיקציה ברורה לכך שהמפגש המחודש יהיה כשלון שרק יהרוס את הזכרון, אז נכון להעז וללכת אליו. ונראה שזה המצב פה, אם כי לא סופקו די פרטים. כך שלגופו של עניין זה אני חושב שאת באמת צודקת. אבל, למשל, אם יש אינדיקציות ברורות לכך שכן יהיה כשלון ואכזבה, וכן יהרוס את הזכרון הטוב, למה לעשות זאת? הכל לפי הנסיבות, לדעתי. כמו תמיד...
 
הבהרה

אני חושבת שבכל מקרה, חייבים להעז ולהיפגש. אין אפשרות לדעת אם המפגש יהיה כישלון או הצלחה שכן הנבואה ניטלה מאתנו. ואולם גם במקרה שמרב הסיכויים הם שלא תהיה הצלחה - גם אז יש להיפגש. מדוע? כי לדעתי (הענייה) עדיפה האמת כפי שהיא על פני האשלייה המתוקה והשקרית. ומעל הכול - הסקרנות. עדיף לספק אותה, מאשר לחיות תמיד בתהייה - "מה היה אילו?"
 
זה על אותו עיקרון

שקל להגיע לפיסגה אבל מאוד קשה לשמור עליה. אם יש לך ביטחון עצמי גבוה ופסגות הן חלק משיגרת יומך לא תהססי לטפס שוב
 
למעלה