א"א מס. 12 - מומלץ - מפחיד אנשים
זה היה לילה קר בספטמבר, הגשם תוףף על גג המכונית של ג'ורג ומרי וינסטון. הם נסעו בכבישים השוממים לביתם של חבריהם, משפחת הריסון, כדי לחגוג את האירוסין של בתם, ליסה. בנסיעה, ג'ורג ומרי הקשיבו לרדיו המקומי, שנינגן מוסיקה קלאסית. הם היו בחמש קילומטרים מהיעד כשהמוסיקה נקטעה, שדרן החדשות אמר שהמשטרה הנפיקה אזהרה חמורה, שאיש ברח מבית הכלא הערב. האיש, ג'ון דאוני. הוא רוצח שהרג שישה אנשים בעבר, ונעצר מלפני שנתיים. הוא מתואר כאיש גדול, מאוד חזק, ומסוכן בצורה קיצונית. האנשים באיזור צ'שייר מתבקשים לסגור את כל הדלתות והחלונות נעולים, ולהתקשר למשטרה מיד אם אתם רואים מישהו מתנהג באופן מוזר. מרי רעדה. "רוצח משוגע, והוא מסתובב שם איפשהו, זה מפחיד", "אל דאגה" אמר בעלה. "אנחנו כמעט הגענו, חוץ מזה, יש לנו לדאוג על דברים אחרים., המכונית מאבדת כוח מאיזשהי סיבה, זאת בטח הבעיה הישנה עם הקרבורטור. אם זה יעשה יותר גרועה, נצטרך לישון אצל ההריסון היום, ונתקן את זה לפני שניסע בחזרה מחר." בזמן שדיבר, המכונית התחילה להאט. ג'ורג לחץ על הדוושה, אבל המנוע רק "השתעל". למרבה המזל הם התגלגלו למין תחנת עצירה. כשהמנוע מת לגמרי, ג'ורג משך את המכונית לצד הדרך, וחנה ליד עץ גדול. "פיצוץ!" אמר ג'ורג בכעס. ומרי אמרה: "עכשיו נצטרך ללכת בגשם, אבל זה יקח לנו שעה לפחות. ועוד לי יש את נעלי העקב ואת הבגדים היפים שלי, הם יהרסו!" "טוב," אמר ג'ורג, "את תצטרכי לחכות כאן כמה זמן, אני אלך לבית הקרוב, ואתקשר למשפחת הריסון, מישהו יבוא לאסוף אותנו." "אבל ג'ורג!" אמרה מרי, "אתה שחכת את מה אמרו ברדיו?, יש איזה משוגע רצחני מסתובב שם!, אתה לא יכול להשאיר אותי כאן לבד!". "תצטרכי להתחבאות במושבים האחוריים של המכונית." אמר ג'ורג', "תנעלי את כל הדלתות, תשכבי על הרצפה מתחת לשמכה הזאת., אף אחד לא יראה אותך. כשאני אחזור, אני אדפוק 3 פעמים על הדלת, אם לא תשמעי 3 דפיקות, אל תפתחי!." ג'ורג פתח את הדלת, ויצא החוצה אל הגשם, הוא מהר נעלם לתוך החשיכה., מרי מהר נעלה את כל הדלתות, השתקעה בשמיכה מאחור, והייתה מוכנה לשכיבה ארוכה. היא פחדה והייתה מודאגת. אבל, היא הייתה אשה חזקה, בעלת רצון. היא לא חיכתה זמן רב, כשהיא שמעה רעש של שריטות, נשמע כאילו זה מגיע מגג המכונית, מרי הייתה מבוהלת עד עמקי נשמתה, היא הקשיבה, החזיקה את נשמיתה, אז היא שמעה 3 נקישות איטיות, אחת אחר השניה, עוד פעם על גג מכוניתו. האם זה בעלה? האם היא צריכה לפתוח את הדלת?, אז היא שמעה עוד דפיקה, ועוד אחת, זה לא היה בעלה, מישהו, או משהו אחר. היא רעדה מפחד, אבל הכריחה את עצמה לשכב דוממה. הדפיקה המשיכה, באמפ, באמפ, באמפ, באמפ. אחרי הרבה שעות לאחר מכן, כשהשמש זרחה, היא עדיין שכבה שם, היא לא עצמה עין לרגע. הדפיקות לא הפסיקו, כל הלילה נמשכו. היא לא ידעה מה לעשות, איפה היה ג'ורג?, למה הוא לא בא לקראתה?, לפתע, מרי שמעה 4 או 3 כלי רכב, נוהגים מהר בכביש. כולם עצרו מסביבה, הגלגלים שלהם חרקו על הכביש. סוף סוף! מישהו בא! מרי קמה במהירות והסתכלה מהחלון. היא ראתה 3 מכוניות משטרה. כמה שוטרים יצאו החוצה, אחד מהם רץ מהר למכונית, ומרי פתחה לו את הדלת. הוא לקח אותה ביד לכיוון מכונית המשטרה. "גברת, את בטוחה עכשיו" אמר השוטר. "תסתכלי ישר קדימה. תמשיכי להסתכל על מכונית המשטרה, אל תסתכלי אחורה, רק אל תסתכלי אחורה." משהו בדרך שבא הוא דיבר גרם למרי להיתמלא באימה קרה. היא לא יכלה לשלוט בעצמה. כ - 3 מטרים ממכונית המשטרה, היא עצרה. הסתובבה לאחור. הסתכלה על רכבה הריק, וראתה את ג'ורג תלוי על העץ מעל המכונית., חבל קשור מסביב לצווארו. כשהרוח נשבה גופו נע קדימה ואחורה, רגליו חבטו בעדינות על גג המכונית - באמפ, באמפ, באמפ, באמפ... *מומלץ למספרים בל"ג בעומר - קחו פיסת עץ ותדפקו עליה כדי להדגים את הקצב של הדפיקות בסיפור (משגע אנשים - מניסיון).
)) ויש את האגדה הכי ידועה בעולם! הרוצח במושב האחורי של האוטו... ברגע שאתה מגלה שהוא שם אתה משום מה צורח.. צרחה אחת שלך וגרזן פוגש אישית את הצוואר שלך