פריקה אולי טריגרית

[מיצי2013]

הייתי מתחלפת איתך

מעדיפה לישון עכשיו מאשר להעביר את אחה"צ הזה במחשבות מלחיצות... אין סיכוי שאני אצליח להירדם ונגמרו לי הכדורים
נמאס לי לדאוג כל הזמן ולא לדעת. המצב לא טוב.
מקווה שתפגשי את איילה בקרוב ובכל מקרה מזכירה לך שהתחושות שלך הן שלך ואיילה רק מוציאה אותן החוצה.
מה התוכניות שלך לשבת?

 

[אלומת האור]

ללמוד ובעיקר להישאר בחיים

ושלך?

 

[Lady Stark]

מותק איך את מרגישה עכשיו?

שולחת חיבוק.

 

[אלומת האור]

בעיקר כועסת ט'

שברו לי אנונימיות עכשיו וכתבו בפורום ציבורי משהו שכתבתי בקומונה סגורה. נכון שזה נעשה מכוונה טובה ובתום לב שאני מאמינה בו לחלוטין, ועדיין. אמנם אני כותבת על זה כאן (על האשפוז), אבל לא כל האנשים מכאן גולשים גם שם, ובכוונה בחרתי לכתוב את מה שכתבתי במקום סגור. אני מניחה שזו בעיה שלי, אני צריכה לבחור יותר טוב מה אני כותבת ואיפה. לעולם אין אנונימיות מלאה באינטרנט.

חוץ מזה שכל הלילה ביליתי בלנסות להרגיע אנשים כועסים עד שבסוף כעסתי גם אני וכעסו גם עליי והכול התחרפן!!!!

והגעגועים שלי לאיילה משגעים אותי, ולא הספקתי ללמוד, ואנשים חופרים לי עם כל מיני בקשות מוזרות...

חוץ מזה שמתי לב שכבר כמה ימים לא חתכתי, אז אני מרגישה שהגיע הזמן לשנות את זה

כל כך תודה על החיבוק, מאוד זקוקה לו עכשיו

פתאום שמתי לב שכבר המון זמן לא קיבלתי (ולא נתתי) חיבוק אמיתי מאז איילה... הייתי רגילה לחיבוקים בקבוצות כמעט מדי יום ולא שמתי לב כמה זה חסר לי. פתאום זה מרגיש כל כך חסר בעצמות, בנפש... (אתמול קניתי ספרון חמוד על חיבוקים וזה עשה לי קצת עצוב).

מה שלומך את?

 

[Lady Stark]

באמת אין על חיבוקים ט׳

אני זוכרת שבפרידה שעברתי מבן זוג הדבר הכי קשה היה הלילות ללא חיבוק. אוי, כמה כריות הייתי מחבקת. אחת בידיים, אחת בין הרגליים, כל דבר שיגרום לי להרגיש קצת מוגנת.
מותק זה די מדהים שאת עסוקה בלהרגיע אנשים כשאת מרגישה ככה. ממליצה לך לנסות לבזבז פחות אנרגיות ולשמור קצת כדי להרגיע את עצמך.
ותנסי להעביר את עניין החיתוכים כאילו זה עוד יום שלא שמת לב לזה. את לא באמת צריכה את זה יקירה. תנסי למצוא נחמה בפצעים שמחלימים. זה עוזר לתחושה שלמה יותר.
אני גם חושבת שעניין החתכים מוסיף עוד מעמסה על דה פרסונליזציה. מאוד מאוד חשוב לא לחבל בגוף על מנת לא לעודד את תחושת הזרות, מותק.
אני סביר /-:

 

[אלומת האור]

עכשיו, כשאני חושבת על זה

אז בהחלט התעללתי בגוף שלי גם בכמה ימים שלא חתכתי - פשוט חזרתי לשיטות הקודמות (לא שזנחתי אותן, רק המעטתי קצת) ביתר שאת - בולמוסים ועוד שיטות.

ואת צודקת. בזבזתי ערב ואולי אפילו יום שלם על דברים שלא נוגעים אליי ונלחמתי מלחמות של אחרים, עד שזה חלחל גם אליי...

ואיך מתמודדים עם החסך העצום הזה בחיבוקים? אני לא מדברת על משהו מיני אלא בכלל... אפילו החתולה שלי לא שיתפה אתי היום פעולה (נראה לי שהפריזמה לא טובה בשבילה).

איך בכלל יכולת להתמודד עם פרידה? איך אנשים מצליחים להתמודד עם דבר כזה ולהישאר בחיים? אני שואלת כי זו הייתה הסיבה לקריסה האחרונה שלי, לפני זו הנוכחית. התאשפזתי 3 פעמים ועוד פעם אחת הגעתי למיון באפיסת כוחות בגלל הפרידה הכל כך קשה ומצלקת שהייתה לי מיחסים שגם הם היו מצולקים לכל אורכם... איך אפשר להתמודד עם זה בכלל... אנשים אמיצים אתם, אלו שמנהלים מערכות יחסים. אני יודעת שאני לא יכולה.

ספרי מה אתך

 

[Lady Stark]

את שואלת איך?

אני קרסתי לחלוטין באותה הפרידה. הייתי במצב שהצדיק אשפוז אבל החלטתי לטפל בעצמי במסגרת ביתית כשאני מוקפת בכמה אנשים שמספיק סמכתי עליהם. גם יצא לי קצת לכתוב בפורום על זה. בגדול, בפרידה הזאת פרץ אצלי האוסידי לראשונה בצורה קשה. אז למעשה אני עד היום משלמת את המחיר עליה. כמה שנים אחרי.
וכן, זה מפחיד. ואני מספיק מפחדת בשביל לא לגשת לתחום הזה למרות שלפעמים אני רוצה.
אבל יודעת שהיום אני הרבה יותר חכמה ומיומנת בהתמודדות עם הבעיות שלי, כך שאם יהיה עוד קשר ותהיה עוד פרידה, אני אצליח לשרוד אותה. לא עלינו וכו׳.
אצלי ימים לא קלים, אבל פה ושם יש נקודות אור שאני מצליחה לטפס בעזרתן על שיח האפונים (מטאפורה מעולם האגדות, זה קורה כשאני עייפה). היום אחיינית שלי אמרה לי בשיא הרצינות שהיא רוצה שאהיה אמא שלה. מה שהיה לא נעים זה שהיא אמרה את זה ליד אמא שלה...

 

[אלומת האור]

אני כ"כ מצטערת לקרוא

לא זכור לי שקראתי מה שכתבת על זה, אז סורי

איזה מזל שהיית מוקפת באנשים שיכולת לסמוך עליהם... זה משהו שאין לי היום ושלא היה לי אז (למרות תמיכת סל שיקום + חבר אחד יקר וטוב שלצערי חזר לו הסרטן).

אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי בקשר היום, ולא רק בגלל הפחד מפרידה. זה מאוד מסובך לי ומעציב אותי, אבל אני שלמה עם זה למרות העצב.

וחמודה האחיינית שלך

את באמת באמת מקסימה וכיף למי שחבר שלך

 

[Lady Stark]

תודה מתוקה

גם כיף למי שחבר שלך (ואל תסבירי לי למה לא, כי כיף לנו שאת פה).
תרגישי טוב מותק. תקשיבי למה שהיי אמרה בחכמה בשרשור השני ותקלי על עצמך כמה שיותר.

 

[היי48]

ליידי

אני מקווה שיהיו כמה שיותר נקודות אור ושימים קלים יותר יגיעו במהרה

 

[Lady Stark]

תודה מותק שלי

איך את?

 

[היי48]

אצלי

הכל כרגיל. עדיין מנסה לשנות כמה דברים, נראה איך זה יסתדר. מבחינת הרגשה גם אין שונה, עדיין חיה בהתאם לדרישות של החרדה ושות'. מזל שהאדם הוא יצור סתגלן, אני לומדת עם הזמן איך לחיות עם זה בצורה הכי פחות גרועה שאפשר. אני יודעת שזאת תשובה די כוללנית ופשטנית, אבל כמו שאני משערת שהספקת כבר לראות עד עכשיו, אני די בעייתית בקטע של לחלוק דברים. אני רואה לפעמים בהודעות של אנשים אחרים דברים שאני מזדהה איתם, אבל בינתיים זה בערך המקסימום. אולי בסוף אני עוד אצליח להמציא שיטה של טיפול פסיכולוגי עצמי...

כי כידוע... Necessity is the mother of invention

 

[היי48]

אופס,

התכוונתי לכתוב Necessity is the mother of **all** invention...

 

[Lady Stark]

היוש

בסדר מותק, קחי את הזמן שלך...
תארי לעצמך שתתעשרי משיטה גאונית שתמציאי. $$$
אבל ברצינות עכשיו, את שוקלת שוב את עניין הטיפול?

 

[היי48]

המממממממ........

לא בקרוב, לפחות לא בכמה חודשים הקרובים. אם אני אתחיל טיפול אני רוצה שזה יהיה בשלב ובסביבה יותר רגועים בחיים, ושאני אוכל להתרכז בזה בעיקר, כי אני יודעת שזה יהיה די שוק למערכת עבורי, אז אני רוצה להמעיט כמה שניתן את שאר הדברים הנוספים מסביב שיקשו עלי, וכרגע זה לא ממש הזמן. אני יודעת שזה נשמע כמו התחמקות, ואולי זה קצת כן, אבל אם אני אכן אתחיל בטיפול כלשהו (אם אתחיל) אני רוצה מה שנקרא to set the stage for it . נכון שתמיד יהיו דברים שיפריעו, אבל כרגע אני מרגישה שיש יותר מדי דברים שמפריעים. ואולי גם בלי קשר לזה, אני גם עדיין לא ממש מוכנה לזה. אבל בכל מקרה, אם זה כן יקרה, זה כנראה לא יקרה בקרוב.

תודה ששאלת

 

[Lady Stark]

לא נשמע לי מתחמק דווקא

כי אני חושבת שאת לא אדם שפוחד לדבר ולהתמודד. אחרת לא היית כאן, למשל.

 

[היי48]

תודה מותק

זה אכן צעד קדימה, אבל אני עדיין רחוקה מרחק שנות אור ממש לפתוח לגמרי את "תיבת הפנדורה" שאני משערת שלכולנו יש בפנים. אני יודעת פחות או יותר מה יש שם, אבל לא מוכנה עדיין לטיפול 10,000

אולי יום אחד זה יקרה, אולי לא... נראה מה יהיה. אגב, שמעתי גם דעות לגבי כך שאם אתה מצליח להדחיק דברים מספיק טוב, אולי כדאי להשאיר אותם כך ולא לחפור בהם. הבעיה היא, נראה לי, שמאוד קשה להדחיק בצורה כ"כ טוטאלית והרמטית דברים קשים, לי לפחות. אבל מי שכן מצליח-אולי זה דווקא כן רעיון טוב עבורו. אולי לפעמים עדיף לחיות בשקר ולהיות מאושר, מאשר לדעת את האמת ולהיות אומלל (במקרה שאפשר לעשות את הבחירה הזאת, כמובן). אבל כאמור, נראה לי שהרבה פעמים לא ניתן לעשות בחירה שכזאת ודברים כאלו בסופו של דבר עולים במידה זו או אחרת על פני השטח... אבל עדיין, תיאוריה מעניינת.

 

[Lady Stark]

זה מאוד תלוי

אני אישית לא מאמינה בלשקר לעצמנו. כן, יש דברים שטוב להדחיק. אחרת הדחקה לא היתה מנגנון הגנה.
אבל רוב האנשים שאני מכירה שמשקרים לעצמם לא באמת מאושרים.
אני חושבת שלך קשה יותר לשקר לעצמך, שזה אומר משהו על האומץ והחוזק שלך.

 

[היי48]

אני מקווה שאת צודקת...

הבעיה היא שהבעיה שלי היא יותר שאני לא סומכת על שאר העולם, ופשוט צריכה לנסות להביא את עצמי (אם אצליח בכך) למצב שבו אני אחשוב וארגיש שגם אם אנשים שאני אבטח בהם יתנהגו כפי שאני צופה והגרוע ביותר (מבחינתי) יקרה במקרה שבו אנסה לפנות לטיפול-אני אוכל לעמוד בזה. כרגע זה לא המצב.

ותודה על האכפתיות שלך, אין כמוך

אני יודעת שזה קשה לעזור ולתמוך בעיקר שאתה בעצמך עובר תקופה קשה, אז בכלל תודה2X