פרס נובל בכימיה 2011 כחול לבן!

deathcaster

New member
פרס נובל בכימיה 2011 כחול לבן!

זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2011 הוא פרופ' דן שכטמן, מהנדס ישראלי וחוקר מבנה החומר, על עבודתו בנושא: הגדרתו של מצב צבירה חדש של גבישים קוואזי-מחזוריים. חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2011. ברכותיי !!! הטכניון הוא המוסד הישראלי המוביל בפרסי נובל! (בקרוב אצלי ...חחח)
 

Gidi Shemer

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

דוגמא למדען נחוש שהיה צריך להיאבק לא מעט זמן כדי שיכירו בתגלית שלו. באמת כל הכבוד!
 

פולספגן

New member
את כל הכספים היא קיבלה מגופים פרטיים.

המחקר שלה היה בלי מימון מוייצמן ואפילו סירבו לתת לה ‬קביעות, אך את היוקרה של הפרס הם לוקחים לעצמם.
אגב, פרופ' יונת היא בכלל אישיות מיוחדת במינה והתמקדה בעיקר, הצליחה להגיע לאן שהגיעה בלי סטייליסט, בלי גבות מעוצבות ובלי לצבוע את השיער, כנראה שהיא לא צריכה את זה... הלוואי על כל אחת מאיתנו שתדע להתמקד במה שחשוב באמת. לשאלתך, המידע הזה הוא מפגישה אישית איתה בכנס.
 

Gidi Shemer

New member
לא ידע אישי, אבל

חשבתי שסיפור אי קבלת הקביעות היה בבן גוריון, וכשהיא לא קיבלה קביעות, היא התקבלה לוויצמן. לא זה הסיפור (מודה שמדובר בזכרון רחוק מאיזו הרצאה שלה, אז אולי אני לגמרי טועה)?
 

פולספגן

New member
לא ידעתי בכלל שהיה לה קשר לבן גוריון

בכל אופן, מדובר על וייצמן ולא בבן גוריון, אלא אם כן גם שם היה לה סיפור. אגב, יש לך קשר לפרופ' לב שמר?
 

Gidi Shemer

New member
אין לי קשר ללב שמר, לפחות לא

קשר שאני יודע עליו. הספור שאת מספרת נשמע מעניין, אבל אני מודה שעדיין לא ברור לי מה חריג במקרה של עדה יונת. חוקרים לא מקבלים מימון מחקרי מהאוניברסיטה שלהם (למעט start up money ומלגות לסטודנטים) והם תמיד תלויים בגופים חיצוניים למימון המחקר. האם היא לא הצליחה לקבל מגופים "רגילים" והיתה חייבת לפנות למממנים פרטיים (אני לא שואל מתוך התרסה, אלא מעניין. לא הכרתי את הספור הזה)?
 

פולספגן

New member
זה הרבה יותר מסובך מזה

כפי שאתה יודע תחום עיסוקה דורש מעבדה והיא היתה צריכה להתחנן כדי שישאירו לה מעבדה.
 
אבל גם זה לא חריג.

כל חוקר, בכל מוסד שהוא, כל הזמן "מתחנן" (או ליתר דיוק מבקש) תקציבים להמשך הפעילות במעבדה שלו. זה חלק אינטגרלי מעבודת המדען בימינו. (בימים עברו המדענים היו או בעצמם אנשים אמידים, או שהיו להם תוצכים נדיבים מקרב האצילים והמלכים. כך שבעצם כמעט שום דבר לא השתנה)
 
לא ברור לי מה הקשר לקוסמטיקה,

אבל הנה ציטוט שלה מתוך ראיון בג'רוזלם פוסט: "I had doubts of course. At first, I wasn't sure that it would work. I had a lot of luck. For quite a while, I didn't receive a higher academic status. I didn't feel any discrimination against me as a woman scientist, but I hadn't produced a lot of science journal articles. The Weizmann Institute showed me respect and didn't require many administrative tasks, so I was quite independent. I did what I wanted." לי זה לא נשמע כאילו יש לה משהו נגד מכון וייצמן.... האמת הפשוטה היא שעדה יונת היא מדענית אמיצה מאד, שלקחה על עצמה פרוייקט ארוך-טווח ומסובך לאללה מבחינה טכנית, עם סיכויי הצלחה לא גדולים. עד שזה הצליח, לא היה לה הרבה מה לפרסם, ולא היתה למוסד שלה (וייצמן) סיבה מיוחדת לתת לה קביעות. יש הרבה מדענים בעולם, וכל אחד חושב שהוא יצליח ויראה לכולם, וקשה מאד לדעת מראש מי מהם יתגלה בדיעבד כצודק. לעתים המדען עצמו רק עושה רוח, לעתים הפרוייקט מתגלה בדיעבד כשאפתני מדי, ולעתים סתם יש מזל רע. אם אני הייתי בהנהלת מכון וייצמן בשנות השבעים ותחילת השמונים, לא הייתי רואה סיבה מיוחדת לתת דווקא לעדה יונת קביעות על פני חוקרים אחרים, או לתעדף אותה במימון. כל הכבוד לה שהצליחה כנגד כל הסיכויים, אבל ממה שאני קורא, לא היתה פה אפלייה או נסיונות לשים לה מקלות בגלגלים, אלא רק ריאליזם של ניהול מוסד מדעי, וכנראה גם יונת עצמה מודעת לזה. המקור: http://fr.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1204546432149&pagename=JPost/JPArticle/ShowFull
 

פולספגן

New member
הקוסמטיקה זה פשוט מזכרון שהתעצבנתי שקראתי

כאשר היא זכתה בפרס, שכתב Ynet אמר שהיא נראית כמו הומלסית וצריכה סטייליסט דחוף. לגבי הראיון, אל תצפה שהיא תגיד בצורה רישמית את מה שיש לה על הלב.
 
כתבי ויינט אומרים כל מיני דברים,

ורובם לא מדוייקים. אין טעם להתייחס לזה ברצינות. לגבי הראיון, אני מעדיף לסמוך על דברי כתב הג'רוזלם פוסט מאשר על דבריה של ישות אנונימית באינטרנט שרמת הדיוק שהיא הפגינה בעבר נמוכה אפילו מזו של ויינט.
 
ברכות!

עוד פעם נובל בכימיה? האם הכימאים היהודים מעדיפים את הארץ והפיזיקאים היהודים את חו"ל?
 
RESPECT

ונוסיף, שהסיפור של התגלית הוא מקרה קלאסי, ממש textbook case, של שינוי פרדיגמה מדעית. זה גורם להישג של שכטמן להיות עוד יותר מכובד - הוא נאלץ להילחם בתפיסות הקיימות. (ובמקביל, זה יפה לראות שהקהילייה המדעית, בשונה מכמה מבנים תרבותיים אחרים, מכבדת את הכופרים היוצאים מתוכה, גם אם באיחור אופנתי) http://www.haaretz.co.il/misc/1.1168648
 

deathcaster

New member
הסיפור שלו באמת גורם לי לחשוב שהוא מעין

התשובה הישראלית לדה ברויי... הסיפורים של שניהם בעלי קווי דמיון.
 
למעלה