פרעה ורצונו "החופשי"

[נחמדה וחכמה]

ויקטור הוגו אמר:

מוזיקה מייצגת את אשר אי אפשר להכניס למילים
ואת מה שלא יכול להישאר בדממה.

 

[ד.ר. דוליטל]

הלואי

שהיינו יכולים לפתור את הבעיות שלנו דרך האמנות.
פעם עלה בדעתי ש"אסתטיקה" היא שיבוש של "עץ הדעת" אולי ישנו איזה אפיק מופלא שדרכו ניתן לפתור בעיות,
דהיינו דרך האסתטיקה.

 

[ד.ר. דוליטל]

הכל טוב ויפה

ויפה עוד יותר שגם ספר התניא לא אניס לך.
אבל תשובה אחת לשאלה קטנה, לצערי לא קיבלתי.
האם פרעה מסוגל פיזית לפעול בניגוד למה שה' אמר למשה.
(בין אם רוצה לחזור בתשובה, ובין אם לאו. בין אם ה' חיזק את לבו ובין אם לאו)
מה כבר שאלתי...

 

[נחמדה וחכמה]

דוליטל, שבוע טוב! בוקר טוב!

לצערי אינך מנסה לרדת לסוף דעתם של גדולים וחכמים ממני וממך.
נגמרו לי המילים.
קטונתי.

 

[ד.ר. דוליטל]

שבוע טוב גם לך

ועוד איך ניסיתי. אך לצערי כל המדרשים היפים שהבאת, אין בהם כדי לענות על שאלה אחת ויחידה: האם פרעה יכל לשלוח את בני ישראל, אחרי שה' קבע באוזני משה, שהוא לא ישלח?
אם ירדת לסוף דעתם אנא ממך תשובה ברורה. מסוגל לשלוח את בנ"י למרות מה שאמר למשה, או שאינו מסוגל.
מה כל כך מסובך?

 

[נחמדה וחכמה]

לו הייתי הרמב"ם...

הייתי עונה: כן!
פרעה יכל לשלוח את בני ישראל, אחרי שה' קבע באוזני משה, שהוא לא ישלח.
דוליטל, יש הקדמות בתורה.
הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים
התורה תובעת מן האדם להתאמץ.
גם אם אין ביכולתו להצליח.

חשוב להבהיר שיש הבדל מהותי בין מחשבות ה' ודרכיו
לבין מחשבות האדם ודרכיו.
הכרתנו האנושית מוגבלת - ברמה המילולית הכל יחסי.
האם אתה מחפש תשובה שבה אתיחס אל ה' במונחים אנושיים??

הרמב"ם ידע את ה', ולכן הבין את אופציית הבחירה הפתוחה בפני האדם.

 

[ד.ר. דוליטל]

אכן "יש הבדל מהותי

בין מחשבות ה' ודרכיו לבין מחשבות האדם ודרכיו"
כמו שכתוב בתורה: לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃ ...

 

[ד.ר. דוליטל]

יש הבדל גדול

בין המקרה של פרעה, למקרים אחרים שעליהם נאמר לא מספקין בידו לעשות תשובה. באותם מקרים אכן יש תקדימים שכשהוא התעקש מאוד, תשובתו מתקבלת.
אבל במקרה של פרעה גם התנהג כפי שהתנהג, וגם הייתה מטרה לחנך את ישראל, וגם התשובה לא נשללה ממנו לחלוטין.
אלא שלפני כן רצה ה' לתת לו את עשר המכות, שאותם הרויח ביושר...
&nbsp

 

[אשר אטדגי]

לא.

גם אם נלך לפי דרכך, עקב בצד אגודל, על פי פשט הפסוקים,עד בטרם ניחתו המכות, כבר הודיע ה' כי הוא מתכוון להקשות לב פרעה, וזהו הפסוק אשר אותו ציטטתי בהודעתי, ואיני יודע מדוע פנית לפסוקים אחרים, למיעל פילא בקופא דמחטא.

 

[נחמדה וחכמה]

כן!

אנו מדברים על פרעה ורצונו "החופשי", ועמ"נ להוכיח זאת
יש לצטט פסוקים אחרים.
ובנוגע לפסוק שציינת:
"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
האם ה' מציין מתי בדיוק הוא יקשה את לב פרעה?? לא!
ואכן, הוא מקשה את ליבו אחרי המכה השישית!

 

[אשר אטדגי]

פרעה מעניין אותי כקצה בוהן רגלי הימנית

נושא שיחתנו, להווי ידוע, או שלא, הוא אינטרוונציה אלוהית בבחירתו של אדם, ובהקשר זה במקור המקראי העוסק בכך - היינו הכבדת לבו של פרעה. נו, האם מדובר בתוכנית מראש, אשר בו הגיד האל מראשית אחרית או שמא לא?התשובה ברורה ופשוטה, ושום פלפול לא יועיל בה ולה: האל תיכן ותכנן, יזם ונתערב, כי פרעה לא ישמע ולא יאות. דבר זה נשלש בדברי תורה עוד לפני המכות והאיצטלה שהלבשת לכסותן בה. עוד בהתגלות הראשונה בה מתמנה משה לשליחותו אומר ריבון עלמין: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ: וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה. וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם". הנה, גם בניקוד, ואם תרצי אביאנו בטעמים, בבהירות ובצלילות אתגליא מילתא. ומדוע זה תעזבי מקור מים חיים של הפשט לחצוב לך בורות נשברים אשר לא יכילו המים?

כללו של דבר: אלוהים התערב ברצונו החופשי של פרעה - ודבר זה צריך להבינו ולפרשו לאלו המחזיקים בדעה אינדטרמניסטית מובהקת כרמב"ם וסיעתיה. והנלענ"ד כתבנו.

 

[נחמדה וחכמה]

לחשוב קצת אחרת... לצאת מהקופסא...

בוקר טוב! שבוע טוב!

כך כותב הרמב"ם, מהקיצוניים שבאנשי החירות שבין ההוגים היהודים:
שֶׁיֵּשׁ מִפְּסוּקִים יַחְשְׁבוּ בָהֶם בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁהַשֵּם יִתְבָּרֵךְ יִגְזֹר בְּמֶרִי,
וְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יַכְרִיחַ עָלָיו - זֶה שֶׁקֶר, וּצְרִיכִים אָנוּ לְבָאֲרָם,
כִּי הַרְבֵּה מִבְּנֵי הָאָדָם הִתְבַּלְבְּלוּ בָהֶם. [שמונה פרקים, פרק שמיני]

בין השאר, מתכוון הרמב"ם לפסוקי הפרשה שלנו.

 

[אשר אטדגי]

נו, ו..?

ביאורו מורכב ולא מסתדר בשופי עם הפסוקים לאשורם (והוא ידע זאת היטב, ועל כן התייחס לנושא הזה בפרק ח' בשטחיות, וביתר עמקות - שם רואים שהוא די מבין שהנושא סבוך-, בפרקי ההשגחה במורה), וביאורו של הסופרנו אלגנטי ממנו, כאמור.

 

[נחמדה וחכמה]

אשר, לספורנו יש גישה מקורית.

אני מתחברת לגישתו של הרמב"ם.

 

[רועי החושב]

מרד

אני סבור שהכתוב מעניק תובנה מעניינת לגבי הלעומתיות כהנעה ולגבי יסודות האמונה היהודית.
ההתנגדות לפרעה, שהיא ריאקציה לדיכוי ובשום אופן לא בחירה חופשית, מוכרחה להגיע לכדי נקודת שיא שבה יש תנועה (יציאת מצריים).
ולעומתה- לפרעה יש בחירה חופשית וכאשר אלוהים מכביד את ליבו, גם זה רצונו החופשי, כי השם "אלוהים" משותף למלכים (כך אומר הרמב"ם).
הסיפור משבח, אם כך, את הפעולה שאינה באה מתוך בחירה חופשית, אלא את הפעולה התגובתית של מרד כנגד דיכוי. מוכרח להיות פרעה שכנגד כדי להצית את ניצוץ המרד. בחירה חופשית היא מותרות של אריסטוקרטים שמתלבטים ושוקלים וחוככים בדעתם. אבל המרד כנגד הדיכוי הוא אי-רציונלי, הוא כשלהבת שמתפשטת ומניעה עם לשנות את גורלו.
ולכן, מבחינה מסויימת, כמו כל נקודה מכרעת ב"היסטוריה" שמציג המקרא- ההתנגדות לאלוהים מחוללת שינוי. האדם אוכל מפרי עץ הדעת למרות שהאל מצווה עליו שלא לאכול- ומגורש מגן עדן. ישראל מורד בפרעה, במלך, ויוצא ממצריים. המבנה דומה- כי המסר זהה. המסר הוא מרד אירציונלי בסמכות וכך יצירת תנועה היסטורית חדשה והרת גורל- תהא זו סמכותו של מלך או של אלוהים.

 

[אשר אטדגי]

חמוד מאוד (ורחוק בהתאם)

 

[רועי החושב]

ומה בכך

רָחוֹק, מַה-שֶּׁהָיָה; וְעָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ (קהלת ז כד).
&nbsp

 

[u r i el]

ראקציה לדכוי

לא מוכרחה כלשונך להגיע לכדי מרד, כך לפחות משתמע מסיפורים אחרים שבמקרא שמכיר בכך שיש גם "שפנפנים ופדלאות" שמבחינת "הבחירה החופשית" זורמים .... ומגיבים ב"עסקים כרגיל" ואינם מתמרדים כנגד.

ראה למשל שירת דבורה :

" .... בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי- לֵב.
לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, לִשְׁמֹעַ, שְׁרִקוֹת עֲדָרִים ?
לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי- לֵב.
גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן, וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת ?
אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים, וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן.

אבל לעומתם

זְבֻלוּן, עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת-- וְנַפְתָּלִי: עַל, מְרוֹמֵי שָׂדֶה.
....
אוֹרוּ מֵרוֹז" אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה, "אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ,
כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה,
לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים .... ".

 

[רועי החושב]

אני מבין את ההערה אך יש לי הערה משלי

בלשון ליבוביץ' "מוכרח" הוא אופן ההתנהגות של דברים בהתאמה לחוקי הטבע. בסגנון הרטורי שלו זו אחת המילים השמורות להנגדה עם הרצון החופשי, ביטוי לדיכוטומיה מוחלטת וכ"ו
אבל כביטוי שגור, ובפרט בתחום של ניתוח טקסטים- אפשר להשתמש בה בקיצור, כאשר הביטוי השלם יהיה משהו כמו "הריאקציה לדיכוי מוכרחה להגיע לכדי מרד *על מנת* לייצר דוגמא ומופת בנראטיב".
אז הביטוי, כשמשתמשים בו בלשון רגילה, יכול להבליע מטרה, תכלית ואין צורך להבליט ולצעוק הבחנות ליבוביצ'אניות בקונטקסטים שאינם הולמים אותן.
כך הדבר גם לגבי "צריך". אמנם נכון שהאדם צריך להשתין, מתוך הכרח טבעו, אבל ביחס לתכלית, לעילה- המילה מקבלת משמעות שונה- האדם צריך להשתין על מנת לשחרר את הלחץ בשלפוחית השתן שלו. זו סיבה תכליתית.
הסיבה התכליתית, ע"פ ליבוביץ', לא מצויה בטבע, אבל על זה אפשר לומר- מנין לו שהאלטרנטיבה לה, "הסיבה הפועלת" מצויה בטבע? בטבע אין סיבות. סיבות הן כולן פרשנות דמיונית, עקרונות אמונה מעשיים שחיוניים לחיים, אבל בשום אופן לא הטבע לכשלעצמו (שאולי ניטיב לתאר אותו במונחים של תנועה מאוחדת).
כך שההבדל בין סוגי הסיבות הוא ביסודו הבדל בין דרכי תיאור דמיוניות שקשורות במגבלות השכל האנושי ולא בין תיאוריות מנוגדות.
ולכן הוא הבדל סמנטי ותו לא.
וזה מוליך אותנו לתיאוריה הויטגנשטיינית (וגם של הפוזיטיביזם הלוגי)- שטוענת שכל הבעיות הפילוסופיות הן בעיות של השפה.

 

[u r i el]

David Hume.