פרק סיום לא רק ידידים פרק 32

[m i c k e y 15]

פרק סיום../images/Emo124.gifלא רק ידידים../images/Emo73.gifפרק 32../images/Emo182.gif

אוקי זה הפרק האחרון לפיק שלי...אני מקווה שכולכן אהבתן אותו מההתחלה ועד עכשיו, הסוף. הפרק יצא ארוך מן הרגיל כמו שבזמן האחרון יוצא לי...וגם בו יש הרבה אקשן ומצב אחד במיוחד יזכיר לכן משהו ואני בטוחה שכולן פה יגידו לי מה

תקציר הפרק הקודם לבקשת קלי

מיקי,דני טום מאי וג'ולי נדהמו לגלות שהאיש המטיל טרור על הסופר הוא מייקל. מיקי מנסה לשכנע את מייקל לרדת ממה שהוא תכנן ולעזוב. מייקל מראה את כוחותיו כאשר הוא יורה באחד האנשים שהיו בחנות. מיקי החלה לפחד. היא גילתה את מה שמייקל עשה לי בטיול שלהם והתפרצה עליו. טום ניסה להרגיע אותו וחטף כדור, יחד איתו דני. מיקי התמוטטה ולא האמינה למראה עיניה. בעודה מנסה לברוח היא נפלה במדרגות והפילה לבסוף את התינוק שלה שהיה ממייקל. מייקל ברח והשאר הובלו לבית החולים שם נודע שדני, מת. הפרק הקודם: פשוט תדפדפו XD שירים לפה: Fergie - Big Girls Don't Cry http://www.youtube.com/watch?v=O5AyHbrCYb0 פרק 32

*נקודת מבט של מיקי* "את בסדר מיק? לעזור לך?" מאי שאלה אותי כשקמתי מהמיטה. עבר יום אחד בלבד מאז שנודע לנו על המוות של דני, עדיין אני שבורה לרסיסים מהידיעה הזאת ושום דבר שהחברים עשו עזר לשפר את מצבי. קראו לנו לבוא לזהות את הגופה, פחדתי לא רציתי לראות את הפנים שלא מזמן היו כל כך חיות, פנים שאליי חייכו ועכשיו מבטם ריק. "את מוכנה?" שאל הרופא. "אני חושבת" אמרתי בהיסוס. "מיקי, אם את לא מוכנה עדיין אל תלכי..." ספיר אמרה לי. "זה בסדר, אני חייבת" אמרתי וניגשתי אל הרופא. "רגע! סליחה אדוני, מתי נוכל לראות את טום?" ספיר שאלה. "בעוד זמן קצר" הרופא ענה לה והתפנה אליי. "תהיי חזקה" שמעתי את הארי קורא לי ברקע. הרופא ליווה לחדר המתים. מקום חשוך ואפל. כולו סטרילי. היו גופות בחוץ, אלה שחיכו לזיהוי. בדיוק כמו דני. הרופא נעצר ליד הגופה. פחדתי להסית את הניילון מעליו, לראות את הפנים שלו ולדעת שזהו, אין יותר דני. "מתי שאת מוכנה" הרופא אמר. "אוקיי" אמרתי וארזתי אומץ. הזזתי חלק מהניילון וראיתי שיער מבצבץ. רק שזהו לא היה שיערו של דני. "זה לא יכול להיות!" צעקתי. "למה את מתכוונת??" הרופא לא הבין את שאמרתי. "זה... זה לא דני" אמרתי והתחלתי לבכות. "אני לא מאמינה... היא, היא תשתגע" אמרתי לעצמי. "סליחה, את מוכנה להגיד לי מה קורה?" הרופא שוב שאל. לא חשבתי על כלום באותו רגע, יצאתי מהחדר והרופא בעקבותיי מנסה להבין אותי. "עיצרי!" הרופא קרא לי. "זה לא דני" נעמדתי ליד כולם ואמרתי. ראיתי את פניהם מתהפכים מעצב לשמחה. "ספיר אני מצטערת, זה טום" אמרתי, ופניהם נהפכו לעצובים, שוב. ספיר התיישבה במהירות שהיא קמה. "זה, זה לא יכול להיות... הרי הרופא—" היא אמרה. "לא ספיר, הרופא טעה... אני ראיתי במו עיני" אמרתי והלכתי להתיישב לידה. "זה היה טום" אמרתי. דאגי התכנס בתוך עצמו והארי הלך לשירותים, ראיתי שהוא בוכה. אני ומאי היינו סביב ספיר ואחזנו בידה הקרה כקרח. "אני כל כך מצטערת" מאי אמרה לספיר בעוד הדמעות נוזלות. "איך יכולתם להתבלבל!" ספיר קראה אל הרופא. "אני מצטער על אי ההבנה, זה קורה" הוא אמר. "אין שום תירוץ לזה, זה קורה?! זה כל מה שיש לך להגיד?!" מאי צעקה על הרופא. "יש טעויות בזיהויים לפעמים" הרופא הסביר את עצמו. "רגע... אם זה טום, זה אומר שדני חי?" ספיר שאלה והסתכלה עליי. "האם צבע שיערו של החי הוא חום?? חלק?" שאלתי. "כן בדיוק, שיערו חום וחלק" הרופא אמר. "אני גם זוכר נקודת חן בצוואר" הוסיף. "זה דני" העצב שלי נהפך לשמחה בן רגע, אך רק לשנייה אחת אם כי מישהו אחר שאכפת לי ממנו מת. הרגעים הללו שנמשכו כשעה, רק חשבנו על כל הדבר הזה. הרגשתי אשמה כל כך למרות ששכנעו אותי ששום דבר מזה אינו אשמתי, עדיין ההרגשה הזו לא עזבה אותי וגם לא תעזוב בזמן הקרוב. "אתם יכולים להיכנס לבקר את דני ג'ונס, בחדר 117" איזו אחות נכנסה ואמרה לנו. "תודה" אמרתי וקמתי. "צריך לספר לו..." הוספתי. "תלכו, אני כבר איתכם" ספיר אמרה ונשארה לשבת במקומה, כנראה שהייתה צריכה קצת זמן לבד. ----------- יש המשך! חכו קצת~

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifחלק II

The Used - Poetic Tragedy

[אל תשימו לב לוידאו XD] http://www.youtube.com/watch?v=UBtStjUR3qc Jet - Look What You`ve Done http://www.youtube.com/watch?v=XD1cxSE25ck ------------------------ הלכנו במסדרון ארוך שבסופו נראה את מי שלפני זמן קצת נחשב למת. כל כך שמחתי, רק רציתי לראותו ולאחוז בו שוב, לראות אותו מחייך. "זה פה נכון?" הארי שאל ופתח בשקט את הדלת. "אחי!" הארי צעק לדני והתקרב אליו לחיבוק. "לא כל כך שם!" דני קרא. "סליחה, עדיין כואב אה?" הארי אמר. "כן, יותר צורב" דני אמר. "דני" עברתי בין דאגי ומאי וראיתי אותו, שוכב במיטה עם תחבושות וצינורות מחוברים לגופו. בכיתי. "מיק, למה את בוכה? אני פה בייב" הוא אמר לי וקירב אותי אליו. "אתה, אתה חי" חייכתי ונישקתי אותו. "אף אחד לא יכול להרוג את הג'ונס" הוא חייך והנהן בראשו. "גם בזמן הזה אתה מתבדח אה..." חייכתי אליו והוא חיבק אותי. "אני שמח שאת בסדר... והתינוק?" הוא הסתקרן. "אמ, לא דני, התינוק לא שרד... מה שקרה הוא, שאחרי שאתה וטום איבדם הכרה אני ניסיתי לצאת החוצה ונפלתי במדרגות. מהנפילה הייתה הפלה" הסברתי. "אלוהים, ואת בסדר עם זה?" הוא שאל. "אני מניחה, אני לא ממש הייתי בטוחה אם אני רוצה אותו או לא... רק להשאיר עד שאדבר איתך וזה קרה מוקדם מדיי" אמרתי. "אוה, וטום?! איפה הוא?!" דני שאל במהירות, דואג למצב של חברו. "דני..." התיישבתי על מיטתו. "טום לא... לא שרד" הורדתי את ראשי. "את לא רצינית..." דני לא הבין. "זה לא יכול להיות! הוא רק איבד את ההכרה!" הוא לא השלים את זה. "דני זה מה שקרה" ספיר נכנסה לחדר וניגשה אליו. "ספיר, אני לא יודע מה לומר" הוא אמר לה. "אני יודעת דני, זה קשה... אני לא יודעת מה לעשות" שוב דמעות זולגות על פניה. "יהיה כל כך שונה בלעדיו... יהיה שקט מדיי" הארי אמר. "לא נוכל לעשות יותר בדיחות שכוללות אותו במרכז בסיבובי הופעות" דאגי אמר. "לא יהיו עוד סיבובי הופעות!" דני אמר. "טום לא איתנו יותר, ואני לא יודע איך להבין את זה, איך..." הוא עצר לרגע והשפיל ראשו. "אני לא יודע" הוא אמר ושם ידיו על פניו, מסתיר את דמעותיו. "דני אני מצטערת" אמרתי לו וחיבקתי אותו. "הו מיקי" הוא לחש לי באוזן. "אני אוהבת אותך דני, הכל יהיה בסדר, אני מקווה" לחשתי לו ברוגע. "גם אני..." הוא אמר. יומיים למחרת דני שוחרר מהבית חולים. כולנו אירגנו יחד עם אמו ואחותו של טום את הלוויה, כולם היו המומים מן הידיעה המפתיעה. העיתונים היו מלאים בכתבות על חייו של טום כזמר, כחבר בלהקה מצליחה וככותב ומלחין, רק חבל שרק אז כולם שמו לב לכמה מדהים הוא היה. אנשים רבים הגיעו ללוויה כדי לחלוק כבוד אחרון לטום. דני והארי הספידו אותו וגם ספיר עלתה כדי לומר כמה מילים. "... ולכן טום תמיד יהיה האחד שנזכור כחבר, אח ואחד שיצרנו איתו זיכרונות מופלאים וחוויות שאין כמותן כמו להיות בלהקה מצליחה שטום בעצמו ייסד. הוא תמיד יהיה איתנו... בלב, בפנים, בשירים, תודה" דני סיים לומר את דבריו וירד מין הבמה ועיניו רטובות. הוא ניגב את עיניו ואמר לי "בבקשה בואי נלך...". "אוקי דני... אוקיי" אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק. "מיקי" ספיר קראה אליי ובאה לקראתי. "סאפ" קראתי ופרשתי ידיי לחיבוק. "זה היום הכי קשה בחיי" היא אמרה לי. "גם שלנו, גם שלנו" אמרתי לה ולא עזבתי אותה לשנייה "דני... תודה" ספיר חייכה אליו. "זה היה מדהים, מה שקראת" המשיכה. "תמיד..." הוא אמר וספיר הסתובבה. "אה! וספיר..." הוא קרא לה. "אני תמיד פה בשבילך, כל מה שתצטרכי" הוא חייך אליה. "שנינו" הצטרפתי אל דני וידו משולבת בשלי, התגעגעתי למגע של ידיו. "תודה, אתם נהדרים" היא חייכה וחיבקה את שנינו, היא נכנסה לתוך המכונית השחורה שבה היא הגיעה, היא הייתה של טום... רק שעכשיו במקום טום היושב בכיסא הנהג היה נהג אישי שהסיע אותה. אני ודני נופפנו לשלום בעוד שהיא עדיין מסתכלת מרחוק על הקבר של טום. ------------- יש המשך~~

 

[screamin pittas]

אוי זה עצוב../images/Emo7.gif

 

[butbut]

../images/Emo26.gifפנימה../images/Emo70.gif

"לא נוכל לעשות יותר בדיחות שכוללות אותו במרכז בסיבובי הופעות" דאגי אמר.

פאק ברור שלא יהיו זה טום!!!!!!!!!הלו!!!

"לא יהיו עוד סיבובי הופעות!" דני אמר. "טום לא איתנו יותר, ואני לא יודע איך להבין את זה, איך..." הוא עצר לרגע והשפיל ראשו. "אני לא יודע" הוא אמר ושם ידיו על פניו, מסתיר את דמעותיו. "דני אני מצטערת" אמרתי לו וחיבקתי אותו. "הו מיקי" הוא לחש לי באוזן. "אני אוהבת אותך דני, הכל יהיה בסדר, אני מקווה" לחשתי לו ברוגע.

גאש בא לי לבכות><

"... ולכן טום תמיד יהיה האחד שנזכור כחבר, אח ואחד שיצרנו איתו זיכרונות מופלאים וחוויות שאין כמותן כמו להיות בלהקה מצליחה שטום בעצמו ייסד. הוא תמיד יהיה איתנו... בלב, בפנים, בשירים, תודה" דני סיים לומר את דבריו וירד מין הבמה ועיניו רטובות. הוא ניגב את עיניו ואמר לי "בבקשה בואי נלך...". "אוקי דני... אוקיי" אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק.

איזה חמודים ביחד><

 

[screamin pittas]

יש!D:

דני לא מת

אבל טום כן>< את לא קולטת איך בכיתי בפרק הקודם אבל זה פחות עצוב לי שטום מת, כאילו אני מעדיפה שהוא ימות על פני דני

[אוי אני מרגישה רעה כ"כ] אוף אני לא מאמינה שזה הפרק האחרון

הפיק שלך ממש מדהים!

*מחכה שתעלי את הקטע השני של הפרק*

 

[m i c k e y 15]

חח ידעתי שיעדיפו

שדני לא ימות XDD כולם אוהבים את דני.. תודה נשמה

 

[Yu vi]

לא!!!!../images/Emo85.gif

אני לא!!!! למרות שזה עדיין קשה ><' לא רוצה שאפחד ימות וזהו!

 

[OneStepCloser]

../images/Emo45.gif

תכתבי עוד פרק ותעשי שכל זה היה חלום! XD

 

[the sweetest prize]

../images/Emo45.gif

זה היה כזה עצוב כשטומיי מת!!

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifחלק III

Hanson - Mmmbop לחלק המהנה של הפרק הזה שיש פה. http://www.youtube.com/watch?v=sd0C_Us31kk Five - Keep On Movin http://www.youtube.com/watch?v=tbcWEd4opkI --------------------- "היי, אתם הולכים?" דאגי מאי התקרבו אלינו ואמרו. "כן... אני חושבת שסיימנו פה" אמרתי להם. "תלכו אתם, אני אבוא אחר כך" דני אמר לנו והלך לכיוון קברו של טום. "והארי איפה?" מאי שאלה אותי. "הוא בטיפול, אני חוששת שזה לא עוזר לו... הוא מרגיש כל כך לא טוב" אמרתי להם. למרות הטיפולים שהארי עבר, מצבו עדיין לא השתפר משמעותית. הרופאים אומרים שהסרטן התפשט מהר מדיי ואין לדעת מה יקרה בהמשך. התפללתי לטוב, יותר מדיי רע קרה בזמן האחרון... יותר מדיי. *לאחר שבועיים-עדיין נקודת מבטה של מיקי* כבר חלפו שבועיים מאז האירוע המצער שקרה. לא שמענו לא מקארה ולא ממייקל, וטוב שכך. ג'ולי באה לבקר המון פעמים, לראות איך אני ואיך כולם. אני לקחתי חופשה מהסמסטר שהיה בלימודים וכמובן שהכירו בסיבה שלי והייתה היא מוצדקת. התעוררתי בבוקר משום מה שמחה, שמחה לגלות שאני בחיים ומי שאני אוהבת עדיין לצידי. דני,דאגי והארי יצאו לאולפנים כדי לדבר עם המנהלים שלהם על המשך הלהקה. כשהארי ודאגי היו הראשונים להגיע הביתה הם נראו מעוצבנים. שמעתי טריקת דלת והזזת רהיטים, מיהרתי לסלון במהירות לראות מה פשר הרעש. "תגידו מה קורה לכם?!" אמרתי להם בעודי מסדרת את הדברים שהם עשו. "את יודעת מה הם אמרו לנו?! המנהלים האלה?" דאגי סיפר. "הם רוצים להחליף את טום!" הוא אמר לי. "מה?! זה לא הגיוני, הם לבטח יודעים שזה לעולם לא יעבוד, מקפליי לא יחזרו להיות כמו שהיו" אמרתי לעברם. "אני יודע, זה ממש מוזר... את לא יודעת כמה דני התעקש וביקש שלא יחליפו ובגלל זה הוא עדיין שם." הארי סיפר לי. "ברגע שדני אמר להם שמקפליי מתפרקים הם איבדו את זה, אמרו שזה לא יכול לקרות דווקא כשאנחנו מצליחים ואנחנו אחת מהלהקות הכי טובות כיום בבריטניה, משהו שהוא קצת הגזמה" דאגי אמר. "אולי אתם באמת" חייכתי "אבל זהו לא העניין, העניין הוא שמקפליי לא יכולים להתקיים בלי המייסד... אני לא קולטת" התיישבתי ליד דאגי. "זה בדיוק מה שדני מנסה להסביר להם, אני מקווה שהוא יעשה עבודה טובה" דאגי אמר. "סמוך עליו" הארי אמר ועלה לכיוון חדרו. "מאי נמצאת?" דאגי שאל. "לא, היא יצאה לסופר... לשני שברחוב קליין" אמרתי לו. כולנו לא יכולנו להתקרב לסופר שאליו הלכנו אז. זה היה יותר מדיי מפחיד. "אוקי, אני אלך אליה... יש משהו מיוחד לקנות?" הוא שאל. "רק תחתונים לדני אני חושבת" חייכתי. "כמו תמיד" דאגי עשה פרצוף והלך. "הארי! לאיפה?" שאלתי את הארי שהתכוון לצאת. "החוצה" הוא אמר לי. "ברור שהחוצה אבל לאיפה?" שאלתי שוב. "מה את אמא עכשיו?? אני יוצא לביל אוקיי, אני חייב לדבר איתו" הארי אמר לי. ביל היה אחד החברים הטובים שלו עוד מימי בית ספר אך לא כמו דאגי טום ודני. כשאף אחד אחר לא היה בבית, הרשתי לעצמי לשים מוזיקה על פול ווליום, רדיו כמובן. גם כן התחלתי לבשל, היה לי דחף לבשל לכולם. לקחתי כף וסיר והתחלתי לאסוף את כל החומרים שהיו במקרר ובארונות. התחלתי לערבב משהו ושמתי לב למגע של מישהו, ממש במותניים שלי. זה היה דני, ראיתי מהשתקפות החלון. הוא לקח אותי אחורה והניף אותי בסיבוב שהתאים למוזיקה שהתנגנה. התחלנו לרקוד במעגלים במטבח הרחב ועדיין בידי היה הכף שעליה היה קרם שעף לכל מקום. "דני! זה מלכלך" צחקתי. "נו אז, תביאי קצת" הוא אמר לי, לקח את האצבע הקטנה שלו ומרח עליה קצת קרם. "תטעם" אמרתי לו. "יש לי רעיון יותר טוב" הוא חייך והרים גבה ומבלי ששמתי לב היה מרוח על אפי קרם. "אתה התחלת" אמרתי לו ולקחתי את הקערה ובה מלא בקמח. התחלתי לזרוק עליו קמח והוא עליי. "לא! אתה משוגע" צחקתי בקול רם. השתוללנו במטבח לרקע מוזיקת פופ נעימה, כיף כזה לא היה לי ממזמן עם דני. "אחח זה היה כיף לא נורמלי" דני אמר ואני והוא נשכבנו על השטיח שבסלון, שטיח שטום קנה והרגיש כל כך נעים. "לגמרי, באמת דני... מזמן לא הרגשתי ככה איתך... אני שמחה שהחלטת לעצבן אותי בכל זאת" חייכתי אליו. הסתכלנו אחד על השני ארוכות, חיככנו את האפים שלנו אחד בשני, הוא מת על זה ואני? אני עוד יותר. "טוב, זאת רק אני או שממש מסריח פה מתבלינים?" אמרתי לו. "זו רק את" הוא אמר. "אולי אתה לא מריח כי ככה אתה מריח בדרך כלל" קמתי והתחלתי לרוץ למעלה לחדר. אהבתי להתגרות בו, כי הוא היה כל כך דביל בקטעים האלה. "no you didn’t" הוא אמר בקול כמו של אישה שחורה שכרגע אמרו לה שהתחת שלה גדול מדיי, הזיז את צווארו ונקש באצבעותיו.

 

[butbut]

../images/Emo27.gifOPEN

התחלנו לרקוד במעגלים במטבח הרחב ועדיין בידי היה הכף שעליה היה קרם שעף לכל מקום. "דני! זה מלכלך" צחקתי. "נו אז, תביאי קצת" הוא אמר לי, לקח את האצבע הקטנה שלו ומרח עליה קצת קרם. "תטעם" אמרתי לו. "יש לי רעיון יותר טוב" הוא חייך והרים גבה ומבלי ששמתי לב היה מרוח על אפי קרם. "אתה התחלת" אמרתי לו ולקחתי את הקערה ובה מלא בקמח. התחלתי לזרוק עליו קמח והוא עליי. "לא! אתה משוגע" צחקתי בקול רם. השתוללנו במטבח לרקע מוזיקת פופ נעימה, כיף כזה לא היה לי ממזמן עם דני.

חחחח איזה חמודים גאש

 

[McFly rullz]

../images/Emo192.gifאעאעא כנסי דחוווווף

נכון הקטע של-''זה לא דני''? אז זה לא מנמלטים????

כי ראיתי פרק אחד העונה שלינק בא לשרה ואומר-זאת לא שרה.זאת מישי אחרת אבל אז גיליתי שהרגת את טום|!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אעאעאעעעעעעעע מיקי אני ארצח אווווווווווותךךךךךךךךךךךךךךךך

מקפליי בלי טום. >< דיי את גורמת למחשבות לחדור לי למוח !!!

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifחלק IIII

V - Blood, Sweat And Tears http://www.youtube.com/watch?v=leX1kd60GlU -------------- "אתה מצחיק, אתה יודע?" חייכתי אליו ורצתי למקלחת. "הבנתי מה את רוצה" הוא הביט בי נכנסת למקלחת. "שאני אגרר אחריך..." הוא הכניס את ראשו למקלחת. "אולי" התגרתי בו. "אבל זה לא יקרה" הוא אמר. "אתה בטוח בזה?" שאלתי. "לגמרי" הוא ענה לי. "ועכשיו? אתה בטוח?" אמרתי לו בזמן שהורדתי את בגדיי ונכנסתי לאמבטיה שכבר התמלאה בחצי מים חמים ונעימים עם קצף בתוכם. "אני כבר... לא בטוח בכלל!" הוא נכנס למקלחת והתחיל להוריד את בגדיו במהירות. "ידעתי שתשנה את דעתך" קרצתי לו. ישבנו שנינו בתוך אמבטיה מלאה בקצף ומים חמים, רק משפריצים אחד על השני ומשתובבים, כמו פעם. דני נשען על צד האחד של האמבטיה ואני ממש לידו, כמעט עליו. הוא כרך את זרועותיו מסביבי, זה הרגיש כל כך טוב. "התגעגעתי אליך" הוא אמר לי. "אין לך מושג כמה..." הוא הוסיף כשהוא מסיט את שיערי מצווארי ומתחיל לנשק אותו. "ואוו, אל תפסיק" אמרתי, הוא יודע כמה אני אוהבת את הנשיקות האלה שלו. היינו שקועים בעצמנו במשך שעתיים וחצי שלמות של משחקים, חיבוקים ומזמוזים באמבטיה. "עכשיו אתה עם תלתלים!" אמרתי לו כאשר יצאנו. "לא לאורך זמן" הוא אמר והראה לי את המחליק. "לא דני! תישאר ככה, אני רוצה לראות אותך איתם היום" אמרתי לו והוא הניח את המחליק. "בשבילך" הוא אמר. "אבל היום... לא יוצאים" הוא צחק. "הצחקת אותי" אמרתי ויצאתי מהמקלחת. "מיק, את יודעת שאני לא יוצא ככה" הוא אמר כאשר נכנסו לחדר. "אתה יודע שלא אכפת לי מזה" אמרתי לו וחיפשתי בגדים. "אוח את גם כן, בסדר" דני אמר. "אז זאת הסכמה?" שאלתי. "כאילו שלא הבנת עדיין" הוא אמר והתלבש. "נו בוא נצא לסיבוב..." אמרתי לו. "אוקיי, תני לי 5 דקות" דני אמר לי ויצאתי החוצה לחכות לו. ראיתי את כל המכוניות שלנו, המכונית שלי שעמדה בחניה, המכונית של הארי ושל דני הכי מפוארת, הוא כזה בזבזן. "מוכן?" שאלתי כשראיתי אותו יוצא מן הבית. "ומזומן" הוא אמר. "אה הבאת??" שאלתי בתיחכום. "מה הבאתי?!" הוא שאל. "מזומן... הרי אמרת—" אמרתי לו. "אויש את" הוא חיבק אותי ונישק אותי. ---------------- יש המשך~~ [בבכוונה עשיתי את זה קצר כזה XD]

 

[yaelsee]

חמודייייייייייים ../images/Emo99.gif

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifחלק IIIII

Nickelback - Savin' Me

http://www.youtube.com/watch?v=j68JlSrdyLM Red Hot Chili Pepers - By the way http://www.youtube.com/watch?v=0KYhqib24xg ------------------------------- "מה זה הרעש הזה?" שאלתי את דני כי לפתע שמענו רעש חזק של מכונית הבאה במהירות והרעש הזה התקרב יותר ויותר אלינו. "דני!" שוב צעקתי. דני הלך אחורה ומעד על הרצפה. "אתה בסדר?" הסתובבתי ושאלתי אותו. "מיקי!" דני צעק למראה המכונית שהגיעה ונעצרה לידי. הרגשתי מישהו שדוחס אותי הישר אל תוך המכונית. "לא!! דני!!" הסתכלתי עליו מבעד לחלון בעוד שהמכונית נוסעת, עוד הספקתי לראות שדני נכנס אל המכונית שלו ודוהר אחרינו במהירות. "מי אתה חושב ש—" התחלתי לומר ושוב נדהמתי למראה עיני, או שלא. "עד כמה אתה מסוגל להיות רע?!" אמרתי למייקל שישב בכיסא הנהג. "עד שתהיי איתי, ואם זו הדרך היחידה להרחיק אותך מדני את זה אני יעשה" הוא ענה לי. "חולה נפש!!" צעקתי עליו וניסיתי לפתוח את הדלתות. "חולה עליך" הוא הסתכל במראה וכיווץ את שפתיו לנשיקה. "אידיוט" אמרתי והסטתי את מבטי ממני לכיוון החלון האחורי למראה של דני שעדיין נוסע מאחורינו. "תעצור מייקל! בבקשה, זה לא יעזור לך... שום דבר מזה!" אמרתי לו. "אתה... אתה הרגת את החבר שלי! ואת התינוק שלנו" אמרתי ולפתע הוא בלם. "התינוק?!" הוא שאל. "כן! מת ברגע שאחותך נתנה לי ליפול" אמרתי לו. ראיתי שהוא היה מזועזע מכך, לא הבנתי למה זה כל כך היה חשוב לו שהוא תכנן את זה, הוא לא סיפר. הוא המשיך לנסוע. "שימי את אלה" הוא נתן לי סט של אזיקים כלשהם. "לא!" התנגדתי. "שימי ועכשיו" הוא הוציא את אקדחו וכיוון אליי. מיד שמתי את האזיקים ולא העזתי לומר מילה, אין לדעת מה הוא יעשה. הגענו לאזור כמו הר, קצת גבוה מן הים שהיה בצד, הרחקנו מלונדון. הוא בלם לרגע כשראה שדני רחוק מדיי מאיתנו, הייתה תקלה כלשהי באוטו. 'אני חייבת לצאת מפה... עכשיו' חשבתי לעצמי כאשר מייקל היה בחוץ. הסתכלתי אחורה וראיתי את דני מעבר לפניה. התקדמתי למושב שלצד הנהג שם הדלת הייתה חופשייה. ניסיתי לפתוח את הדלת במהירות ולרוץ מהר למכוניתו של דני שהתקרב אלינו. פתחתי את הדלת והתרחקתי מהמכונית של מייקל, הוא שם לב. *נקודת מבטו של דני* לפתע ראיתי את מיקי יוצאת מן המכונית של מייקל ונסה לקראתי. עצרתי מיד והיא נכנסה למושב האחורי. "סע!!" היא צעקה אליי ושמתי גז. "יותר מהר!!" היא אמרה. "זה הכי מהר!" אמרתי לה. "הוא מאחורינו... אני לא מאמינה, חשבתי שזהו שהוא לא יחזור" היא אמרה לי. "הוא כמו הג'וקים האלה! כמה שלא הורגים אותם הם אף פעם לא מתים!!!" היא התעצבנה. "מיקי, תירגעי, את איתי עכשיו את בטוחה" סובבתי את ראשי אליה ונתתי חיוך. "זה העיקר" היא אמרה וניסתה להוריד את האזיקים שהיו סביב ידה. "הוא באמת הכריח אותך לשים אותם?" שאלתי. "כן! ולא רק הכריח, איים" היא אמרה. "אם אני תופס אותו..." אמרתי. "לבנתיים היחידי שקרוב פה לתפיסות זה מייקל כי הוא מתקרב... הוא ממש על הזנב שלנו!!" היא צעקה לי, הרגשתי רעידות באוטו... הוא מתנגש בנו. "אני לא יכול לנער אותו!" צעקתי. "אתה חייב דני!" היא צעקה לי. "זה יגמר ברע..." היא מילמלה. "די מיקי, אל תגידי את זה" אמרתי לה והתקשרתי מיד להארי. "הארי!" קראתי. "כן דני, מה יש?" הוא שאל. "תשמע,אני עם מיקי ואני צריך שתאתר את הפלאפון שלי, מאיפה שאני מתקשר ותשלח לפה שוטרים!! אל תשאל שאלות בבקשה" אמרתי לו במהירות. "מה?! מה עם מיקי??" הוא שאל. "אני בסדר הארי רק תעשה מה שדני אמר בבקשה!" היא דיברה אליו. "אוקי, סמכו עליי" הוא אמר וניתק. "הוא לא עוזב" אמרתי בנוקשות. "דני..." היא החלה לבכות. "מיקי זה לא הזמן להיכנס לפאניקה, אנחנו נהיה בסדר, אני אנער אותו בצורה כלשהי" אמרתי לה. ההתנגשות בינינו הפכה ליותר עוצמתית וכל התנגשות הזיזה את הרכב הצידה. הרכב שלו היה רכב שטח, גדול מאוד... לא היה לי סיכוי. הוא עמד מול הרכב שלי, יכולתי לראות את הפנים שלו, אני כל כך שונא אותו. "הוא לא זז, הוא פשוט לא זז... אני חייב לצאת מנתיב הזה" אמרתי למיקי. היינו בנתיב חיצוני, מה שמתחתינו היה ים, רק ים וחוף. לפתע הייתה התנגשות גדולה מאוד, ראיתי אותי, את מיקי ומייקל נופלים. "דני!!" מיקי צרחה. "לא!" צעקתי גם. ------------------ יש המשך~~

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifחלק [6!!]

Ryan Cabrera - Fall Baby Fall http://www.youtube.com/watch?v=7QWUHmlPrzA The Fray - How To Save A Life http://www.youtube.com/watch?v=BKxnJ5iyC-w -------------------------- נפלנו, נפלנו למטה... אל תוך הים. ההתנגשות הייתה גדולה, גם מייקל נפל ביחד איתנו לאחר שנתקע במשאית גדולה אשר התנגשה בו והביאה אותו אלינו. "מיקי!" ניסיתי להגיע אליה בעודנו צוללים מתחת למים. פתאום שמענו דפיקה. זה היה מייקל דופק על חלוננו. מיקי השמיעה צרחה. "תירגעי, הוא לא יעשה לך כלום... אנחנו חייבים לנסות לצאת! המים נכנסים!!" צעקתי לה. "דני, אני לא רוצה למות" היא בכתה. חיבקתי אותה לכמה שניות. "מיקי, אל תיכנסי לפאניקה ואני צריך אותך איתי, פה עכשיו תעזרי לי!" אמרתי לה. היא ניסתה לפתוח דלתות אך הלחץ היה גדול מדיי והאזיקים שהיו עליה לא עשו את זה יותר קל. הסתכלתי עליה לכמה שניות ונישקתי אותה. "זה לא הסוף, אני מבטיח" אמרתי לה והמשכתי לנסות. המים המשיכו להיכנס, לא יודע איך ומאיפה. "דני... הם כבר יותר מדיי" היא אמרה לי. "עוד שנייה!" צעקתי לה. "הצלחתי!" אמרתי לה ומים החלו לשטוף אותנו מכל עבר. ניסיתי לעלות למעלה ולמשוך את מיקי איתי. המים סחפו אותי ומיקי נשארה באוטו, ראיתי אותה דופקת על החלון "דני!" היא צעקה. ניסיתי לשחות אליה אבל המים היו חזקים ממני. עשיתי מאמץ והגעתי אליה. ראיתי אותה נופלת ולא נושמת. הצלחתי לעלות... ראיתי חוף ושחיתי לשם. "מיקי!! מיקי!!" ניסיתי להעיר אותה. היא התעוררה ופלטה קצת מים. "מיקי" חיבקתי אותה חזק. היא השתעלה קצת. "אני לא יכולה... לנשום" היא אמרה והשתעלה. "מה קרה??" שאלתי בדאגה. "אתה... על הריאות שלי" היא אמרה. "אויש, סליחה... אני כל כך שמח שאת בסדר" אמרתי לה ונשקתי לה במצח. היא קמה והתיישבה לידי, שנינו קר לנו ומחכים לסימן של מישהו. ישבנו מחובקים אחד עם השני, מכורבלים בתוך עצמנו. "דני?" היא קראה לי. "כן בייב?" שאלתי. "זה נגמר? האם הכל נגמר?" היא השפילה ראשה. הרמתי את ראשה ואמרתי "כן, זה נגמר... את בטוחה עכשיו" אמרתי. "אני איתך" היא אמרה לי ושמה ראשה על החזה שלי. "אני אוהבת אותך" היא אמרה לי ונרדמה. צוותים הגיעו לאסוף אותנו. סוף סוף הכל נגמר... אין יותר רצח וחטיפות. "הוא מת" אחד הצוללנים שחיפש את מייקל אמר. "אתה בטוח??" שאלתי כדי לוודאות. "בביטחון מלא אני אומר לך את זה" הוא אמר לי. "אוקי, תודה" אמרתי. -------------- חלק אחרון בהמשך~~

 

[screamin pittas]

the heart never lies../images/Emo99.gif

קטע כ"כ יפה בקליפ! [וגם בפיק

]

 

[butbut]

../images/Emo26.gifאעאעאעאאעע..

מיקי!! מיקי!!" ניסיתי להעיר אותה. היא התעוררה ופלטה קצת מים. "מיקי" חיבקתי אותה חזק. היא השתעלה קצת. "אני לא יכולה... לנשום" היא אמרה והשתעלה. "מה קרה??" שאלתי בדאגה. "אתה... על הריאות שלי" היא אמרה.

חחחחח..אהבתי

גאש איזה מתוקים הם יחד><

 

[m i c k e y 15]

../images/Emo124.gifחלק |[7! ואחרון../images/Emo9.gif]

וזה הסוף..קצרצר

Ryan Cabrera - True http://www.youtube.com/watch?v=Ki_P4BhwI1I -------------------------------- *לאחר שנה וחצי- נקודת מבטה של מיקי* זהו, זהו הפרק האחרון בספר הזה, ספר הזיכרונות שלי, של הלהקה, של המשפחה שלי. אני אסכם כל מה שקרה בקצרה, ככה שיהיה מסודר. לאחר התאונה שהייתה לי ולדני, הבנו שזהו אנחנו תמיד נהיה אחד עם השניה והתחתנו. ולא יהיה אף אחד יותר שיהרוס לנו. מייקל? מת. ולאף אחד לא היה אכפת. וטוב שכך. אני גיליתי שאני בהריון וכרגע אני אמא, אמא לשליישיה, לא פחות ולא יותר. ילדים מקסימים בשם: סמנת'ה ג'ין ג'ונס, ג'ייק דילן ג'ונס וביירן הארי ג'ונס. דני רצה הרבה ילדים ולרעתו הוא קיבל כמה בבת אחת. אבל הוא שמח, הוא אבא נהדר, הוא מת על תינוקות. הארי זכה לראות אותם, את האחיינים שלו לפני שנפטר לפני חצי שנה. הכאב היה גדול, גדול מנשוא. דאגי כאב נורא, ולא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא החל לשתות ולאחר 4 חודשים נכנס לגמילה, מאי הייתה איתו לאורך כל הדרך כאשר גם היא בהיריון והם נישאו גם הם. היא ילדה בת מקסימה בשם אלכס. הילדים שלי ושלה מאוד קרובים אבל הם לא היחידים. חודשיים לאחר שטום נפטר ספיר הודיעה לנו שהיא בהריון ממנו, היא לא ידעה רק עד אחרי חודשיים, זה היה מוזר אך שמחה רבה הייתה בליבה. היא ילדה תאומים יפיופים בשם רוי טום פלטצ'ר וליאן פלטצ'ר. ילדינו יגדלו ביחד ולא יחסר להם כלום, למרות שלכמה מהם חסר אבא ולכמה חסר דוד, אנחנו נסתדר ולעולם לא נשכח מה שקרה. הלהקה כמובן לא חזרה, אך היא תיזכר... בליבנו ובליבם של אחרים, תמיד. ----------------- לסיום- אני מאוד מקווה שאהבתן הכל.. ספרו איך הרגשתן...מה רציתם שיהיה, איך הסוף שלכן אולי

וזהו...אני מקווה שאיכשהו זה באמת נגע לכולם בלב וזה....כי אני לא רגילה לכתוב ככה XD

 

[OneStepCloser]

../images/Emo7.gif

זה ממש מרגש, עברה בי צמרמורת כרגע חחח אופ, הארי וטום

ומגיע למייקל הדפוק הזה \: אני שמחה ששיתפת אותנו בפיק הזהD: נהנתי מאוד לקרוא אותו

ואם יש לך עוד פיק שילחי לי במסנג'ר XD