והסיכום שלי לפרק- איים ספיצ'לס.../images/Emo58.gif
המון פרצופים ישנים, המון דברים חדשים. לשרה ג'ין יש בן, ומכונת קשר בשם "מיסטר סמית". שם קצת נדוש. סבא של דונה שומר על ערכים של פעם - "תיכנסי הביתה, הם תמיד תוקפים נשים" הוא אומר לאמא של דונה. המון דברים שחוזרים בו זמנית בכל העולם, כולם מתעלפים, כולם מסתכלים למעלה, כולם בהלם - מה הם רואים שם? נראה כאילו כדור הארץ בתוך שקית של גולות (בערך כמו ב"גברים בשחור"). הדוקטור מדבר על הצורך לנסוע ל"שדו פרוקלמיישן" (התעצלתי לעבור לאנגלית). רק עכשיו אנחנו מבינים שמדובר באותם חבר'ה מהפרק הראשון של העונה. כשהוא ודונה נוסעים לשם, הם מיטלטלים נורא. למה אין שם חגורות בטיחות בטרדיס? כל הבלגאן לא מונע מיאנטו לצחוק תוך כדי צפיה באיזו תוכנית אירוח נוסח ג'יי לנו. חבל שלא הביאו מישהו דומה לו מהטלוויזיה הבריטית. רוז לטעמי עדיין רזה מדי, הפנים שלה שקועות. לפחות היא שינתה תסרוקת. היא מפחידה את השודדים בחנות עם "האם אתם אוהבים את הרובה שלי"? ג'ק מסרב להאמין למראה עיניו ואומר למרתה "תגידי לי ששמת משהו במשקה שלי". התגובה שלו למציאות הקשה שמכה בפניו, נשיקה במצח, קודם של יאנטו, אחר כך של גוון. דונה עומדת על שלה מול המנהיגה בשדואו פרוקלמישן, והדוקטור אוהב את זה. היא גם זו שמזכירה את הנבואה ששמעה בפומפי, מה שגורם לדוקטור לקרוא לה "בריליאנט". אנו מתוודעים לראשונה לפרוייקט אינדיגו, ולקידומים המהירים של מרתה, ומסתבר שכרגיל ג'ק יודע הכל. חוץ מהעובדה שהמכשיר פועל. לא נורא, הוא שמח לראות את מרתה בהמשך. ולמה תמיד כל רע צריך לצחוק צחוק מרושע כזה? זה מין בילט אין אוטומטי ישר מסרטי המכשפה הרעה באגדות האחים גרים? ושוב דונה שומעת שמשהו היה על הגב שלה, וש"אני מצטערת על אובדנך שעוד לא התרחש". זה מתחבר למה שאמרו העוד בזמנו לדוקטור "שירת חייך תסתיים". סוף סוף מוצאים הסבר לדבורים הנעלמות, והדוקטור מעדכן את דונה שלפחות חלק מהן חייזריות. שלב הייאוש, כולם מרימים ידיים ושוב סימולטנית, כולם יושבים ולא עושים כלום. עד שמגיעה הארייט ג'ונס שמקפידה להציג את הדרכון שלה ולחזור על הטקסט עם השם שלה והתואר שלה לשעבר. חיש מהר מוקמת רשת תקשורת, כשרק רוז לא יכולה להתחבר עם מצלמה כי אמא של דונה לא הרשתה לסבא לקנות מצלמת רשת כי זה "נוטי". ג'ק, כמו ג'ק, מחמיא לשרה ג'ין. היא אוהבת את זה. כשדונה רואה את ג'ק גם היא מתרשמת והדוקטור אומר לה "לא עכשיו". רוז נעלבת שלא מזכירים אותה לעומת מרתה. האריט ג'ונס מזהירה את מרתה לא להשתמש במפתח שקיבלה בשום פנים ואופן, מה שמבטיח לנו שבפרק הבא מישהו ישתמש בזה. אחר כך היא מקריבה את חייה ומתאבדת, כמיטב מסורת השהידיות של דוקטור הו. מה עוד היה לנו? גוון מתרשמת מהדוקטור וטוענת שחשבה שהוא נראה זקן יותר, הדוקטור (או דונה, לא זוכרת) טוען שרשת התקשורת היא כמו "פייס בוק", ושרה ג'ין מפגינה משחק דרמטי במיוחד כשהיא מחליטה ללכת למצוא את הדוקטור ו"אל תשכח, אני אוהבת אותך" כמיטב סוחטי הדמעות ההוליוודיים לבן שלה (קצת מזכיר את "שליחות קטלנית" - גם שם אמא לוחמת ובן, ללא אב, ועם המון הקרבה עצמית). היא נעצרת כשהיא כמעט דורסת צמד דאלקים. והסוף, טוב, זה כבר כתבתי בהודעה העליונה שלי, התחלה של סרט הודי סוחט דמעות - ריצה איטית, כמעט פגישה, (תחושת החמצה, בדיוק כמו בפרידה שלהם) והריג'נריישן. ומה יהיה עכשיו? איך ידאגו שהשחקן ישאר אותו שחקן אם הוא משתנה? למה בעצם לכולם כל כך עצוב שהוא משתנה אם הוא נשאר אותו דוקטור? מה יקרה לגוון ויאנטו בטורצ'ווד ולשרה ג'ין (אם כי בגלל שזה כל כך ברור שהם כאילו מתים, אז ברור שהם לא)? ואם הדוקטור ניצל - ורוז שם, והם חייבים להפרד שוב, כי היא לא ממשיכה עם הסידרה, איזה תירוץ ימצאו לפרידה והאם הדוקטור סוף סוף יגיד לה מה שרצה להגיד באותו חוף מזמן? (והאם גם בשבוע הבא אני אקום לפני שש בבוקר לראות את זה?) (כן)