אין תרופה לנשיכה של אדם זאב
ג'ולי פלק, אחת הכותבות הראשיות, אמרה השבוע שאין שום תרופה שיכול להציל ערפד מנשיכה של אדם זאב. המסקנה: הפתרון כל כך הולך להיות משהו מטומטם בסגנון - "אה, דיימון גוסס? למה לא אמרתם קודם? תנו לי רק להביא את עוף החול הקסום שלי כדי שירפא אותו!" אני חושבת שהפרצוף של קלאוס הוא מסוג הפרצופים שאפשר להגיד עליהם "אני לא טמבל, אני רק נראה כזה"
לפתרון שיצרו כדי להשאיר את אלנה אנושית קוראים בשפה ספרותית (ובקולנוע) "דאוס אקס מאכינה": פרט חדש, שלא קשור למה שקדם לאירוע, שמופיע משום מקום ומתקן את הכל. מה שאמרתי קודם עם עוף החול זה דאוס אקס מאכינה, וזה הדבר שהכי צריך להימנע ממנו בעולם. כותבים משתמשים בזה כשהם כתבו את עצמם לתוך חור שהם לא יודעים איך לצאת ממנו
(סליחה על הביקורת הנוקבת, אני תלמידת קולנוע, אני צריכה להצדיק את עצמי
)