פרק נחמד, בעיקר בזכות שני ושי
וגם בזכות וובה ואלה, טום ואריאל. כל רגע שאחד מהזוגות האלו על המסך - אני נהנית.
שני ושי שוב הרשימו אותי באמפתיות שלהם ובדאגה לזולת. נכון, הייתי מעדיפה שהזולת לא יהיה גל (בהתקף טנטרום ילדותי במיוחד), אבל זה מה יש. ונכון, הם פגעו בעצמם בכך שעזרו לגל וליאל, שהיו לפניהם במשימה, אבל זה מה שיפה בהם, יש אנשים שהצורך לעזור לאדם אחר שבמצוקה הוא סוג של אינסטינקט. גם עם העיוור לפני שבועיים, זה אותו הדבר. מבחינה תועלתנית נטו זה לא היה חיוני, שני לא יכלה להציל את העיוור אלא רק להקל עליו מיידית, אחרי ששני המשיכה הלאה אותו עיוור היה צריך להמשיך ולהאבק כרגיל במגבלה שלו ובאדישות הסביבה ואילו שני ושי, שהיו אחרונים בלג, יכלו למצוא את עצמם מחוץ למרוץ, אבל באותו הרגע שהאדם הזה היה במצוקה, שני לא יכלה לעמוד מנגד ולא לנסות לעזור כמיטב יכולתה. זה לא שאני מצפה שכל הזוגות יתנהגו ככה כל הזמן, זה מרוץ, יש כאן תחרות, אני מסתפקת בכך שיהיו בני אדם ושלא ישחקו מלוכלך, אבל זה פשוט יפה לראות רגעים כאלו כשהם מתרחשים.
ואהבתי גם איך שהם עודדו את לינור ויוכי, ואיך שטום התייחס אליהן בסוף הדו קרב ואת החיבוקים של וובה (לפחות עם הצ'ולות אי אפשר להאשים אותו בחרמנות).
הטסטות של שני ושי היו נהדרות (דיאלוג החיות ודיאלוג החמודי) וגם אלה הצחיקה אותי עם סופרמן (וובה) ובאטמן (שי) כשציינה שבאטמן לוקח כי יש לו אוטו יותר שווה. גם טום ואוריאל היו חמודים, כרגיל, אבל מה שעובד כל כך טוב אצל וובה ואלה ושי ושני זה שהם הפכים שמשלימים, ולכן הם יוצרים דואו קומי מוצלח.
דניאל ומאירי כל כך לא חסרו לי שאם יוכי ולינור לא היו מזכירות אותם הייתי שוכחת שהם כבר לא שם. לגבי יוכי ולינור - הכל כרגיל, עפות על עצמן בהתחלה, מדוכאות עד עפר בסוף, תמיד בפיק כזה או אחר. לפחות הן לא רבו הפרק, נדמה לי. המונולוג של לינור על הנשים החזקות שמנצחות נגד כל הסיכויים רק כדי להגיע לשער "לאישה" היה יכול להיות משעשע אם הייתה בו מודעות, מכיוון שהיא נעדרה ממנו זה היה טיפונת עצוב. לא השתגעתי גם על ההערות שלהן על טום ואריאל, זה היה גם מזלזל וגם סטריאוטיפי. זה הפריע לי גם בדו-קרב בגרוזיה (כשהן ניסו לשכנע את וובה ואלה להפסיד להן, כי הוא בטוח יוכל לנצח את שני ההומואים הנשיים).
מעניין שכל זוג הרגיש צורך לתת ללמה שלו שם: מיטל, בת שבע, אנג'לינה (וובה הפסיד במקצה) ושכחתי איך שי ושני וגל וליאל קראו לשלהן. מיטל הייתה הכי צייתנית, בת שבע התאימה את עצמה לדינמיקה העצבנית של יוכי ולינור והלמה של שני ושי התמלאה בעזוז ומשכה במרץ אחריה את שני המסכנה, שמסתבר שהיא עדיין סובלת מהרגל.
משימת הדו קרב הייתה מעניינת בגלל מה שהיא הוציאה מהמתמודדים אבל יש לי בעיה עם משימות דו-קרב שמתבססות על חוזק פיזי. נכון שזה לא היה רק זה, אלא גם אסטרטגיה, אבל עדיין, החלק הפיזי היה מהותי. גם אם יוכי ולינור היו קולטות את הטקטיקה כמו שגל ישר קלט (יאמר לזכותו וגם לזכות וובה אח"כ), הן היו מפסידות מול גל (מול ליאל אולי לא) כי הוא חזק יותר ומהיר יותר, ומכיוון שיש סיבוב שלישי, גל היה מנצח בו שוב (כמו בסיבוב האחרון שלהם מול שי ושני).
לגבי גל וליאל - זה ממש הולך ומחמיר בכל פרק. בפעם הקודמת כתבתי שאולי לא הייתי סולדת מגל אם הוא היה יוצא למרוץ עם חבר למשל, כי מה שמפריע לי בו זה היחס לליאל. אבל בפרק הזה הנאחס שהוא הביא לי לא היה קשור אליה. התקף הזעם שלו במשימת בניית בית הבוץ נבע לא רק מתסכול (כמו אצל יוכי או לינור, אחת מהן, שהתעצבנה אחרי שפסלו אותן בפעם הראשונה, ברמה מתונה הרבה יותר מגל כמובן) אלא הרבה גם מאגו. איך הבובה הזה מרשה לעצמו לומר לגל, הבן של הקבלן שבנה חצי אשדוד, שהבית שלו לא מושלם? ויותר מרגיז היה לראות אותו מנסה לדכא את הביטחון העצמי של יוכי ולינור, עושה להן אלכסה. בשביל מה זה היה טוב? הוא וליאל היו במקום טוב במרוץ, במילא היה להם יתרון על יוכי ולינור, גם כי שתיהן בנות מול זוג של בן ובת, וגם כי הן כבר היו עייפות ומובסות מהקרב הקודם. זה היה סתם נבזיות לשמה. הלוואי שגל וליאל יודחו השבוע