לא קראתי את זה כסרקאזם
מה גם, שלעתים רבות סרקאזם, כמו התגובה הראשונית שעלתה בי, לא רק מוציאה ממני(מאיתנו) את השלילי שבנו(מכאן, הענין של לעצור רגע ולחשוב.. הבחירה בעצם בין טוב ורע) אלא גם פותחת פתח ללשונות רעים,
פותחת פתח לאחרים להכפיש וללכלך, לא פעם.
לכן אני די זהירה, בקטעים כאלו
מה שלא תמיד מצליח לי. בלשון המעטה.
 
הסיפור שלך מקסים.
פעם, כאשר הייתי רחוקה מאוד מהאמונה(וזו הגדרה מאוווווד קלילה, למקום בו הייתי),
בכל פעם ששמעתי "ברוך ה', ניסיתי לעקוץ ולעמוד על "מה זה "ברוך ה'? טוב? רע? מצוין?"
אבל מה שלומך? איך אתה מרגיש? למה אתה לא עונה באמת? למה אתה מתחמק?
והיום, היום כמעט על כל דבר, כמעט בכל משפט אני אומרת "ברוך ה'". לא בתור התחמקות, חלילה ולא מתוך זילות באותו "ברוך ה'". אלא מפני שבשבילי, זה כמו להזכיר את שמו של אדם אהוב ויקר. משהו שממלא לי את הלב והנפש בכל פעם, ממלא ומחמם.ואכן, בהחלט, כל דבר שקורה ונעשה- ה' ברוך ושמו ברוך,
ואני נהנית לומר ולהרגיש ולהזכיר זאת לעצמי בכל פעם. יש מי שיתקשה להבין זאת, בייחוד במבט עליי(אני ממש לא נראית "דתיה"
). אבל שוב, הנפש, הנפש מרגישה, כמהה, שמחה.
 
הרי כאשר אנחנו אומרים שמצווה גדולה להיות בשמחה- זו עבודה יום יומית, עבודה של כל רגע ורגע. עבודה לא פשוטה, עבודה מאוד מורכבת. עבודה אמיתית. לחיות מתוך שמחה, להאמין מתוך שמחה, להאמין מתוך מקום אמיתי וטוב ונכון.
 
אני מבינה אותך, אבל גם מזכירה לעצמי שקל מאוד לבקר אחרים. גם לי
כולנו נמצאים במקומות כל כך שונים בחיים שלנו. בכל רגע ורגע.
כולנו עושים דרך, בין בענין האמונה, בין אם בענין הערכים, בין אם בענין כל דבר אחר.
הן עושות את הדרך שלהן, הן פשוט איפשהו שם באמצע.. מחפשות.
אפשר לכבד יותר או פחות, אבל בסופו של דבר זה באמת לא המקום שלנו. לדעתי.
שוב, גם לי יש ביקורת והרבה ביקורת.. אבל בסך הכל כולנו לומדים בעולם הזה להיות אנשים טובים יותר, באנו לכאן לצמוח ולגדול. כל אחד בדרך שלו, בקצב שלו, כל אחד מחפש את המורים הנכונים לו.. בסוף כל אחד יגיע לשם
