אורחת11111
New member
אני לא מתגוננת, אני בעיקר משועשעת מהסוגיות האנתרופולוגיות
העולות כאן בזו אחר זו. בחיי שהפורום הזה משעשע אותי. כולם פה מומחים גדולים, יודעים הכול ואוהבים להסיק מסקנות ולעשות הכללות על אנשים שמעולם לא הכירו. יש כאלה שיודעים איך כל הגברים בעולם ללא יוצא מן הכלל חושבים ומתנהלים. אחרים יודעים את זה על כל הנשים. יש כאלה שמומחים לכל הבגידות והבוגדים שבעולם או לכל סוגי הזוגיות וכו'. את באמת לא רואה את השעשוע שבדבר? אני דווקא כן. זו תופעה די מסקרנת, יש להודות. נו, שוין. נעבור לענייננו.
איך בדיוק הגעת למסקנות האלה ואיך השאלה אם אני אימא מרצון או לא אימא מרצון קשורה או סותרת את העובדה, שמבחינתי היא כל כך בסיסית ומובנת מאליה שאני תוהה מדוע היא כה בלתי נתפסת בעיני אחרים, שאני רוצה שותף אמיתי לחיים של עצמי ולא רק זרע להפרייה ואבא לילדים שלי? שאני רוצה להיות גם אדם ואישה מאושרת ומסופקת ולא רק אימא לילדים?
אני לא רוצה לכתוב את מספר הילדים המדויק שיש לנו ,אגיד רק שיותר מ-3.
אבל, היי, גם אני בן אדם. נכון, לילדים מגיע אבא טוב, אך לי לא מגיע בעל שטוב, כיף, נעים ומעניין לי איתו? מה אני? רק אינקובטור תחילהכ ואומנת מסביב לשעון אחר כך? רק בשביל הפונקציה הזו צריך בעל ושותף?
בחיי שכמה שאני לא מנסה, אני לא מצליחה להבין את ההיגיון בזה.
נכון, הילדים הם חלק חשוב מחיינו, אך הם לא כל חיינו, והם בטח ובטח לא מבטלים את עובדת היותנו בני אדם עם רצונות וצרכים משלנו. כן, צרכים פיזיים, נפשיים, רגשיים ואינטלקטואליים, רחמנא לצלן.
הילדים כבר גדולים ועוד מעט יצאו מהבית, ומה אז? מה היה מחזיק אותנו כזוג, כמשפחה, אילו היינו נשארים שנינו לבד בבית גדול וריק מבלי שנהיה ממש קרובים זה לזה, אוהבים ומאושרים ביחד, מבלי שיהיה לנו באמת מעניין ומאתגר ואינטימי זה בחברת זה? איזו דוגמה של זוגיות היינו נותנים לילדינו אילו היינו ביחד רק לצורך פרו ורבו וכל הנובע מכך? חשוב לנו ללמד את הילדים שאף אחד לא חייב לבטל את עצמו כדי להיות הורה ואפילו הורה טוב. חשוב לנו שהילדים קודם כל יעשו בחירות שנכונות, טובות ומתאימות להם, ואם יעשו זאת וירצו להביא ילדים, סביר שגם לילדים יהיה טוב, ובטח לא יותר גרוע מאשר עם הורים שהדבר היחיד שמחבר אותם זה עצם העובדה ששניהם הורים לאותם ילדים.
הזוגיות היא קודם כל בשבילנו בני הזוג, ואם היא טובה ובריאה, אז אפשר, ומבחינתנו גם מבורך, להביא לתוכה גם דור המשך, שייהנה ממשפחה חמה, יציבה, אוהבת ומאוחדת בזכות רגשות ואינטרסים משותפים.
העולות כאן בזו אחר זו. בחיי שהפורום הזה משעשע אותי. כולם פה מומחים גדולים, יודעים הכול ואוהבים להסיק מסקנות ולעשות הכללות על אנשים שמעולם לא הכירו. יש כאלה שיודעים איך כל הגברים בעולם ללא יוצא מן הכלל חושבים ומתנהלים. אחרים יודעים את זה על כל הנשים. יש כאלה שמומחים לכל הבגידות והבוגדים שבעולם או לכל סוגי הזוגיות וכו'. את באמת לא רואה את השעשוע שבדבר? אני דווקא כן. זו תופעה די מסקרנת, יש להודות. נו, שוין. נעבור לענייננו.
איך בדיוק הגעת למסקנות האלה ואיך השאלה אם אני אימא מרצון או לא אימא מרצון קשורה או סותרת את העובדה, שמבחינתי היא כל כך בסיסית ומובנת מאליה שאני תוהה מדוע היא כה בלתי נתפסת בעיני אחרים, שאני רוצה שותף אמיתי לחיים של עצמי ולא רק זרע להפרייה ואבא לילדים שלי? שאני רוצה להיות גם אדם ואישה מאושרת ומסופקת ולא רק אימא לילדים?
אני לא רוצה לכתוב את מספר הילדים המדויק שיש לנו ,אגיד רק שיותר מ-3.
אבל, היי, גם אני בן אדם. נכון, לילדים מגיע אבא טוב, אך לי לא מגיע בעל שטוב, כיף, נעים ומעניין לי איתו? מה אני? רק אינקובטור תחילהכ ואומנת מסביב לשעון אחר כך? רק בשביל הפונקציה הזו צריך בעל ושותף?
בחיי שכמה שאני לא מנסה, אני לא מצליחה להבין את ההיגיון בזה.
נכון, הילדים הם חלק חשוב מחיינו, אך הם לא כל חיינו, והם בטח ובטח לא מבטלים את עובדת היותנו בני אדם עם רצונות וצרכים משלנו. כן, צרכים פיזיים, נפשיים, רגשיים ואינטלקטואליים, רחמנא לצלן.
הילדים כבר גדולים ועוד מעט יצאו מהבית, ומה אז? מה היה מחזיק אותנו כזוג, כמשפחה, אילו היינו נשארים שנינו לבד בבית גדול וריק מבלי שנהיה ממש קרובים זה לזה, אוהבים ומאושרים ביחד, מבלי שיהיה לנו באמת מעניין ומאתגר ואינטימי זה בחברת זה? איזו דוגמה של זוגיות היינו נותנים לילדינו אילו היינו ביחד רק לצורך פרו ורבו וכל הנובע מכך? חשוב לנו ללמד את הילדים שאף אחד לא חייב לבטל את עצמו כדי להיות הורה ואפילו הורה טוב. חשוב לנו שהילדים קודם כל יעשו בחירות שנכונות, טובות ומתאימות להם, ואם יעשו זאת וירצו להביא ילדים, סביר שגם לילדים יהיה טוב, ובטח לא יותר גרוע מאשר עם הורים שהדבר היחיד שמחבר אותם זה עצם העובדה ששניהם הורים לאותם ילדים.
הזוגיות היא קודם כל בשבילנו בני הזוג, ואם היא טובה ובריאה, אז אפשר, ומבחינתנו גם מבורך, להביא לתוכה גם דור המשך, שייהנה ממשפחה חמה, יציבה, אוהבת ומאוחדת בזכות רגשות ואינטרסים משותפים.
