אני לא מנסה לשכנע אותה
טוב שלא נסחפת, עשית ממני עבריינית. אני בסה"כ אומרת את דעתי וזה מותר עדיין. היא תעשה מה שהיא רוצה, סביר להניח. אני עדיין מרגישה שכשאני סביב אנשים שאוכלים חזיר בפיתה בפסח ואני בוחרת שלא, אפילו שיגידו לי עד מחר שזה טעים ואני מפסידה, אז אני עושה משהו יותר גדול מבחינתי, מבחינת האמונה שלי בדרך, מאשר מישהו שכל הזמן רק מסתובב במסעדות כשרות גם ככה ואין לו במה להלחם. מה שהדת רוצה לומר לנו זה שאנחנו צריכים להשמר מפני עצמינו ואם את לא חושבת שתוכלי לעמוד במבחנים שהחיים מציבים לך, אז כל החיים תמצאי את עצמך מגנה על עצמך מפני האפשרות ליפול. אני פשוט אומרת לעצמי שהאפשרות הזאת תמיד קיימת מעבר לפינה, אבל היא לא מעניינת אותי. בגלל זה, לא חשוב לי מה ומי הולך מסביב ומה הם עושים בבית או בצלחת שלהם. אנשים שמאמינים בדרך שלהם בלב מבפנים, יצליחו איתה בכל מקום. מה את חושבת שלא תתקלי בבעיות מוסריות בשירות לאומי? זה גם חשוב להכיר אנשים אחרים ודעות אחרות, כדי להיווכח ששלך הכי נכונה. זו הגישה שלי ומותר לי לחשוב ככה בלי שתתנפלי עלי.