צווי מילואים בסיטונות

[פלסטיק]

לא, אני לא מדבר רק על עצמי

את כל הזמן מושכת לכך שאני מדבר רק על עצמי, שה"חוויות" שמשרד הקישור מעביר אותי הן נדירות ואני אתעקש שאני לא ושזו התנהגות צהלית נפוצה. אני מדבר על כמעט כל מי שאני מכיר, ואני מכיר לא מעט אנשים שעושים מילואים, והרבה מילואים. כמו שאמרתי לך בהודעה אחרת, צה"ל חושב שבסדר שמילואימניקים לא יכולים להשיג את קצינת הקישור ומגבה את קצינת הקישור בנוהל הזה. לא מתאימה לך העובדה? גם לי לא, אבל זוהי עובדה. אז אני לא מבין על אלו ידיים לוחצות את מדברת. בשביל ללחוץ ידיים צריך קודם לדבר ולהפגש. בהחלט יכול להיות שיש עוד סיבות למוטיבציה. אני בימי כסדירניק מאוד נהנתי להרשים בחורות באותות סמלים וכנפיים למיניהן על החזה שלי. אולי יש כאן תיפוף על החזה? יש גם כאלה שסתם נחמדים להם החברה בצבא החיטוט באף וההעלמות לאישה. יש בטח עוד מליון סיבות, אבל יש עובדה אחת פשוטה (אני אוהב עובדות, הן סותרות המון תאוריות בנויות למופת). את עצמך שמתארת את עצמך קצינת קישור לדוגמה ומופת מזמנת פי 2.5-8 ממצבת כוח האדם לה את זקוקה (כמה מזמנת קצינת קישור פחות מצטיינת?). מעבר לכל התירוצים אני חושב שזה מסביר משהו לגבי מוטיבצית החיילים, רמת המחויבות שהם רואים למפקד הישיר וקצינת הקישור.

 

[נ ע מ ה 5]

שים לב עם מי אתה מדבר

כי אני לעולם לא העדתי שאני מזמנת פי 2.5 מהתקן, זו הייתה מישהי אחרת. לדעתי לזמן פי 8 ממה שצריכים זה בזבוז משאבים ואנרגיות ובאופן כללי די פסיכוטי. ושוב, התחלת להכניס לי מילים לפה? אני אמרתי לך שהחוויות שלך נדירות? ממש לא. מניסיון אישי מאוד כואב, כהשתחחרתי העברתי את היחידה שהייתי אחראית עליה למישהי שמנת המשכל שלה שאפה למספרים הרבה מתחת לאפס אז אני יודעת על מה אתה מדבר.אתה ,לעומת זאת, מסרב להסתכל על הצד השני. כן, תתפלא, יש מערכת של יד לוחצת יד, והיא דווקא עובדת מצוין ומצליחה לעקוף כל מיני טרטורים מיותרים, לדוגמא : כשמישהו שלא יכול להתייצב בגלל בעיה רפואית יכול להרשות לעצמו להתקשר למפקד שלו ולבקש שחרור והשחרור ינתן לו ללא בעיה כי המפקד יודע מי זה החייל ועד כמה הוא בסדר. וזוהי דוגמא קטנה. ובאשר לסיבות לזימונים מעל התקן- הן הרי מגוונות ואי אפשר להסביר את זה רק על סמך משהו אחד.

 

[פלסטיק]

אוקי, אני מתנצל, מישהי אחרת העידה

ולא את. כמובן שאין לי סיבה לפקפק בדברים של מי שאני לא מכיר כך שהעובדה נותרת בעינה. היא מזמנת פי 8 מהתקן כי אנשים לא באים (או באים ולא מחויילים מסיבות שונות). אם היא מצליחה לחייל רק 1/8 לא הייתי אומר שיש כאן איזושהי מוטיבציה, יד לוחצת יד או מחוייבות אישית למפקד. ביחידה בה אני נמצא אם עושים ראיונות לחיילים טרם גיוס זה נראה כך: 1. אין אפשרות להתקשר ולהעביר מסמכים בדואר או בפקס. אולי בכלל אין טעם שהחייל יגיע ליום ראיון? לא נורא, שיבוא. זה לא עולה כסף לאף אחד 2. מזמנים את כל המילואימניקים לאותה שעה. נכון שיש 100 מילואימניקים ומראיין אחד אבל לא נורא, שיחכו. למה לדלל ולא לזמן על פני 3 שעות? כי זו עבודה ולמה סתם לעבוד? 3. מי שמביא אישור רופא לכך שאין שום סיכוי בעולם שהוא יוכל לבצע את המילואים וברור מעל כל צל של ספק שהאישור אמיתי ובתוקף מודיעים לו שהוא יהיה ברזרבה. לעולם לא ישחררו. גם אם זה יהיה החייל הטוב ביותר שמתייצב למילואים בצורה מדוייקת. שיבוא ליום החיול, מה יש, זה כואב למישהו? (חוץ מלמילואימניק כמובן אבל זה לא חשוב). 4. אז מה קורה? מכיוון שלא שחררו את מי שצריך לשחרר צריך לזמן 500% כי הרי ברור שביום הגיוס יאלצו לשחרר רבים. אם כך לשם מה נערך יום הראיונות? זה ה"תחכום". הרי כל חייל רשאי לבקש ראיון עם המפקד טרם גיוסו. אבל למפקד יש דברים חשובים יותר לעשות ביום הגיוס, כך הדיון כבר נערך והוא לא צריך להגיע. מה עושה החייל ה"טוב" (שחושב שיד רוחצת יד אם הוא רק יתנהג יפה)? בא ליום הראיונות (על חשבונו), מחכה בתור שעות ושומע שהוא יהיה ברזרבה. כמובן שהוא יגוייס כי להגיד שהוא יהיה ברזרבה אלו סתם מילים. מה עושה החייל שהבין איך העניינים עובדים? לא בא ליום הראיונות (למה שהוא יבוא על חשבונו וחשבון זמנו, צה"ל רוצה אותו שיגייס אותו ויתן לו חד יומי). ביום הגיוס יגיד שרוצה ראיון מפקד, עצם הטירחה הנוראית למפקד לבוא ולראיין אותו כבר תגרום לעדיפות בשחרורו. מהשער הוא יראה את החייל ה"טוב" והתמים בעל פרופיל 31 עם שבר בגב עולה על מדים ויוצא לאבטח התנחלות בשטחים כשבאמתחתו פטור מעמידה ריצה קפיצה נשיאת חגור וקסדה (הרזרבה לא צלחה, אין מה לעשות וכו' וכו' וכו'). הסיפור הוא דוגמה לסיפור אמיתי. הרבה מחברי ואני בתוכם נפצענו (ההרוגים כבר לא יעשו מילואים) ולכן אנחנו לא בעלי פרופיל רפואי מזהיר, יש לי את כל המסמכים להוכיח את ההתנהלות הזו. הדרך שלך לא הוכיחה את עצמה, הפקרנו גם את בריאותנו וגם את בטחון המתנחלים. הצורה היחידה בה צה"ל למד להתנהג איתנו אחרת היא כשאנחנו התחלנו להתנהג אחרת. אם כולם היו הוגנים וישירים לא היה צריך בודקי מס הכנסה שוטרים ושופטים. כנ"ל צה"ל וחלק גדול ממשרדי הקישור. אם יש מערכת של יד רוחצת יד שתופיע, אם לא - שלא יתפלאו שצריך לזמן פי 2.5-8.

 

[Section]

אצלנו אין יום ראיונות...

 

[נ ע מ ה 5]

ומשהו לגבי יום ראיונות

בוא נבהיר מספר דברים - רוב החיילים שמגיעים ליום ראיונות הם חיילים חדשים או בעייתים. כמובן, אין לזלזל בהם אלא להיפך אבל החיילים שכבר צברו ותק, אפילו של שנה שנתיים , וקיבלו פרופיל מאותו אחד שאמור לשחרר אותם שהם בסדר גמור, אז הם בכלל לא צריכים להגיע ליום ראיונות , הם סוגרים את זה בטלפון. (חלק ממערכת היד רוחצת יד). לגבי החיילים האחרים שכן מגיעים - צודק , צריך לחלק את השעות. מה הבעיה? כותבים בצו להתקשר לקישור במקרה של רצון להגיע ליום ראיונות ומתאמים. אתה רוצה להגיד לי שכל מי שמזומן לשעה ארבע יגיע בארבע? ברור שלא. אז מנסים להגיע לפשרות. חוצמזה, הבחורה הסבירה את הסיבה לזימונים מעל התקן-סטודנטים שיש וצריך להתחשב בהם.וחבל שאתה סבור שעניין היד רוחצת יד הוא מופרך. באמת חבל, כי עובדתית אני יודעת שזה כן עובד כי זה חלק ממערכות היחסים שאנחנו מנהלים לאורך כל חיינו. ואני מבטיחה לך שאם לא הייתה קיימת מערכת כזו פנימית בכל יחידה, היינו צריכים לזמן 6 גדודים להעמיד קו של 150 איש כי אז המוטיבציה הייתה הרבה יותר נמוכה.

 

[Section]

לא הבנתי איפה הסחיטה

חתימה על עודף מכסה אינה אומרת שלא תהיה התראה של 60 יום. רק אומרת ששוחררת כי התקן כבר מלא ואתה משוחרר. זה הכל. למה יש את הטופס הזה? בירוקרטיה. אין לי הסבר נורמלי לזה. אז נכון, אל תתן להם להחתים אותך על 58 (בעיות אישיות) כי שם אתה באמת מוותר על זכויותיך. זה טופס שמחתימים רק אנשים שבקשו להשתחרר. אצלי ברב המקרים, גם אנשים שחתמו על 58 קבלו התראה של 60 יום ויותר פשוט כי הייתי מתאמת איתם תאריך שנח להם. ואם הייתי מבקשת מהם לפניכן- כי יש לי תעסוקה בעייתית אז הייתי מקצרת להם. רק בגלל שהם מוכנים לעזור לי. ומה זה לקצץ? זה אומר במקום 24 יום מקסימום 12. אני חושבת שזה קיצוץ די שווה.. וזה כמובן כל מה שהם יעשו באותה שנה. זה לא פיצול. אז כפי שאמרתי- יד לוחצת יד. ולמה טוב לזמן יותר רזרבות? זה שאני מזמנת יותר אומר שאני יכולה לדחות יותר לפני יום הגיוס. ואז לתאם עם אנשים תאריכים שנוחים להם- וכך לחסוך ברזרבות לתעסוקות הבאות. למה מזמנים יותר בתחילת השנה? כי מקבלים את התעסוקות מאוד קרוב למועד האחרון להוצאת הצווים אז בדר"כ לא מספיקים לתאם עם מספיק אנשים אם בכלל. בדר"כ ביום הגיוס מגיעים מקסימום 150% מהתקן. זה לא נשמע לי כזה נורא. אני יכולה לספור על האצבעות שלי (רק בידיים) את מספר הפעמים שמישהו ממש רצה להתגייס ולא הייתי יכולה לגייס אותו. וכן. מאוד גאה להגיד שבמעל 90% הייתי מצליחה לעזור לכל מי שפנה אליי. אם זה מסיבה נוראית כמו סרטן של בן משפחה ועד אין מי שישמור לי על הכלב כי ההורים בחו"ל. אז נכון, לא כל המשרדים עובדים כמו שצריך זה נכון. אני אישית מכירה רק את המשרדים שעבדתי מולם והם היו בסדר.. מצטערת שאצלך ואצל חבריך זה לא ככה. ואני בהחלט מסכימה שהתפקיד הזה דורש כוחות נפשיים יותר גדולים ממה שאנשים חושבים. ושצה"ל צריך לבחור את האנשים שלו יותר טוב לתפקיד כזה. אבל מה לעשות שזה מקצוע "ירוק" (בלי מיונים). צריך לעשות קצת יותר מלהמציא למש"קי הקישור שרוך כדי להגביר להם את המוטיבציה לתפקיד.. כמו שעושים מיונים לשירות לקוחות בשאר החברות. לדעתי צריך לעשות את זה גם פה. כי זה בעצם מה שזה. שירות לקוחות.

 

[פלסטיק]

דיברתי על ט' 58

אין כל הצדקה להחתים מילואימניק על הטופס הזה, במיוחד אם אין כוונה להשתמש בו. להחתים חייל באיום של "אם לא תחתום תסומן כטראבלמייקר" או "אם לא תחתום תגוייס, אם תחתום תשוחרר" זוהי סחיטה. מהי סחיטה? להכריח אדם לנקוט או להמנע מפעולה תוך כדי הפעלת איום כלפיו. ביום הגיוס מגיעים מכסימום 150% מהתקן. אני מקבל את מילתך. כמה זומנו ולא הגיעו? הבנתי מצויין למה את חושבת שטוב לזמן יותר רזרבות. אני מקווה שמההודעה בתחילת השרשור הבנת למה רע למילואימניק זימון רזרבות.

 

[Section]

לא ידעתי שמכריחים לחתום על 58

אתם לא יכולים פשוט להגיד שאתם מוכנים לחתום רק על עודף מכסה? אולי זה נשמע נאיבי מצידי.. אבל אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. וגם מבחינה בירוקרטית אם כבר, הרבה יותר קל להחתים על עודף מכסה. זה פחות עבודה. אז אם המשרד שלך כזה עצלן למה דווקא את זה לעשות? מוזר לי. כמה זומנו ולא הגיעו בלי אישור? אולי אחד או שניים. בכל שירותי היה לי נפקד אחד בלבד. וגם הוא היה נפקד 3 ימים (וזה היה רק כי היה שישי-שבת באמצע). היו לי חיילים טובים... את רק הרזרבות אני מבטלת לפני יום הגיוס ככה שזה לא מפריע להם כל כך. קודם מבטלים את מי שחייבים- חו"ל, חתונה, הריון, רפואי. אח"כ מחכים לולת"מים ורואים את מי צריך לבטל (כמעט ואף פעם לא ערערנו על תשובת ולת"ם ובדיון הייתי פעם אחת בחיי). ואז רואים ממי שנשאר מה אפשר לעשות, איך לעזור וכד'. לרב אם הייתי מקצרת לאנשים הם היו מגיעים למשל ישר לחצי השני למשל. לא הייתי מטרטרת אותם גם ליום הגיוס הראשון. ככה שזה היה חוסך להם. נכון שלפעמים לא הייתה לי ברירה. אבל הם ידעו שזה רק לטובתם ושאני מנסה לעזור. רב אלה שהגיעו כרזרבות גם ככה העדיפו להשתחרר. וגם לכאלה הייתי מאשרת להגיע מאוחר יותר אחרי מבחנים או הרצאות/דיונים/פגישות חשובות כדי לצמצם את הפגיעה למינימום.