צריכה את עזרתכם....

צריכה את עזרתכם.... ../images/Emo7.gif

אולי תוכלו לעזור לי. אני צריכה לדעת איך אני מחזירה את המוטיבציה שלי ללימודים. אני לומדת שנה ראשונה, רק חצי מהקורסים שלקחתי מיתקיימים וזה עוד מצב טוב!! הבעיה היא שכבר אין לי כח ללימודים האלה. בשבוע שגם הסטודנטים הצטרפו לשביתה הרגשתי איך הכל חומק לי ושכבר אין לי חשק לכלום. אני לא יודעת מה יהיה הלאה, אני רק חושבת מה מצפה לי מבחינת העומס של להשלים אח"כ בבת אחת את החומר של שאר הקורסים שכאשר בסמסטר רגיל זה לא קל. כסטודנטית אני יכולה לומר על עצמי שאני לא מהמיצטיינים ולוקח לי זמן להבין את נחומר הנילמד. מה שכרגע מביא אותי לספק באשר להמשך לימודי. כל החוסר רצף הזה משגע אותי ואני מרגישה שממש קשה לי. אני לא מסוגלת לשבת וללמוד וניסיתי גם ללכת לכיתות המחשבים בבניין הראשי וגם זה כבר לא עוזר לי כי האנשים שם ממש מעצבנים, עושים המון רעש ביניהם, מדברים בסלולארי בקולי קולות וכו'.. בנוסף אני נימצאת בתקופה רעה. הכל ביחד מיתערבב. כבר התחלתי לחשוב על הפסקת לימודים. אולי אני לא בנויה לזה וגם לא יודעת, השביתות זה דבר שחוזר על עצמו יותר מדי. אף אחד לא יודע מה יהיה בהמשך ואולי שנה הבאה זה יחזור על עצמו? אולי שנה הבאה ירצו שוב להעלות את שכר הלימוד? אשמח לשמוע תגובות וקצת עידוד.
 

milaP

New member
אני בדוק באותו מצב

נכנסתי לדיכאון חזק בגלל שעוד לא התחלתי ללמוד. כל כך חיכיתי ללימודי תואר שני, היתה לי מוטיבציה, ומה עכשיו.... כל יום שעובר אני שואלת את עצמי מה יהיה? ואין לי כוח לכל זה. חשבתי שזה ייגמר מהר, אבל אין סוף לשביתה הזאת! וגם המוטיבציה שלי נעלמת עם כל יום שעובר ללא לימודים...
 

amitk80

New member
אני כל כך יכול להזדהות אתכן

היי, אין לי מילים לתאר את מה שאת ו milaP מרגישות. המצב כבר באמת נהיה קטסטרופה שלא נדבר על חוצפה על מה שהולך במשך חודשים. אני לא אגיד שאני נהנה אבל יצא לי לקבל כבר מסרים על סטודנטים שרוצים לקום ולעזוב את הלימודים בגלל מה שיהיה אחרי זה. אני מודה שבהתחלה חשבתי שסגירת הקמפוס היתה מוצדקת כדי שזה יהיה אמצעי לחץ להביא לסיום השביתה ואני ממש רותח שהאגודה קמה באמצע והפסיקה כאשר את הדבר הכי משמעותי לא קיבלנו וזה הפסקת השביתה. כל ההסכמים שהם הגיעו עם האוניברסיטה לדעתי זה בולשיט אחד גדול. מכרו את ציבור הסטודנטים. אני מרגיש את מה שאתן מרגישות ועוד יותר גרוע כי אני כבר שנה שניה ואני חוויתי שנה שעברה שביתת סטודנטים. מה שהכי קומם אותי השבוע שכאשר שאלתי את ראש החוג שלי ככה: אני: "בסוף יתקעו לכם צווי מניעה" ראש החוג: "נכון ואז נוכל סוף סוף לחזור לעבוד אחרי כל הבלאגן הזה" אני: "אם השביתה שלכם כל כך מוצדקת למה אתם לא משביתים את המחקר כדי להפעיל לחץ על הגורמים הרלוונטים ולהביא לסיום השביתה" ראש החוג: "למה שנפגע במחקר שלנו? זה הרי פוגע בנו" זה מאד קומם אותי. סטודנטים רבים כמוני מקריבים את הסמסטר שלהם כדי שהמרצים יזכו לקצת העלאת שכר אבל הם חושבים רק על התחת שלהם ולא מוכנים לקחת חלק במחקר? מה לא עשו בשבילם? סטודנטים מפגינים איתם, סטודנטים משלמים כסף למעונות ולא לומדים, סטודנטים משלמים כסף שהוא שכר לימוד ולא מקבלים את התמורה (יש סטודנטים שלא התחילו בכלל ללמוד). זה מה שמקומם אותי. מקוממת הרשעות והחוצפה הזאת. זה נכון ששכר המרצים נשחק ויש לפצות אותם, אבל השביתה כמו שאני רואה אותה היא לא רק על השכר. מה עם המתרגלים שעושים למרצים את העבודה השחורה (בודקים עבודות ומבחנים)? האם על זה הם מתוגמלים? מה עם ותק וזכויות? מה עם עוד תוספת שעות עזר לסטודנטים חלשים, מה עם עוד תקציבים לתשתיות האוניברסיטה שתסלחו לי על הביטוי מחורבנות? איפה העוד כסף לספרים, למחשבים נורמלים? קל מאד לדפוק אותנו הסטודנטים, כי אנחנו לצערי כוח חלש במדינה המזורגגת הזאת, אבל זה העם שנקרא לדגל כאשר פורצת מלחמה, זה העם שעובד בכמה עבודות כדי לפרנס את עצמו, זה העם שלוקח הכל על הכתפיים שלו כאשר מי שאמור לדאוג לרווחתנו לא עושה את זה מספיק. להרחיב? אז כן אני מבין את התסכול ואת הייאוש ופשוט אין לי מה להגיד לכם. מצידי שכבר ישרף הסמסטר הזה כדי שיהיה פה נזק רציני למשק! מיצי מיץ אין לי הרבה מילות עידוד כי גם אני מתוסכל ומיואש מזה. אני יכול להזדהות איתך ולתת לך את הכתף שלי (מקווה שהיא מספיק רחבה), אבל מעבר לזה כלום וזה בדיוק מה שמתסכל.... יום מקסים
 

milaP

New member
אני מרגישה כאילו זרקו אותי...

בזמן אחרון אני עצבנית, כועסת על כולם וממש אין לי כח לכלום... אבל כאשר אני שומעת שיש עוד אנשים כמוני, אני מרגישה יותר טוב, זה עושה לי חשק לחכות ללימודים ואני מחכה לסוף של הביזון הזה... ודרך אגב: קוראים לי מילה.
 

Josette

New member
אני בדיכאון עמוק

בדיוק סיימתי לרשום מכתב לידיד שלי על כמה שאני בדיכאון, והנה אני מוצאת פה את כל השרשור הזה, ממש במקום. הייתי ממש מורעלת לימודים לפני תחילת הסמסטר, ראיתי את עצמי חורשת ימים ולילות כי ממש רציתי להצליח ולהגיע לממוצע גבוה, חשבתי על איך אני אוותר פה ושם על דברים שאולי יהייה קשה לוותר - לעבוד פחות, לצאת פחות, ממש הייתי מוכנה לזה נפשית. ומה עכשיו? אני עובדת בכל רגע פנוי שיש לי, וכשכבר יוצאת לי הנשמה אז אני הולכת לבלות עם חברים. וגם כשיש קצת לימודים פה ושם ממש אין לי כח לשבת וללמוד על חשבון עבודה ובילויים. איך אני אצא מזה כשיתחילו הלימודים ויהייה לחץ מטורף?? איך אצליח להכנס לשגרת לימודים אחרי כל השכונה הזאת??? ועוד משהו שמתסכל אותי לא פחות- אני יוצאת רק עם חברים שהיו לי מלפני הלימודים. לא התחברתי עם אף אחד חדש. שזה ממש לא אופייני לי, כי אני בד"כ מתחברת ממש מהר ובקלות עם אנשים. ובאוניברסיטה אמורים להכיר חברים ולצאת ולחיות את חיי הסטודנטים בטירוף! ומה אצלי? כלום. ונדמה כאילו אם אני לא ב"נטו" אז אני גם לא אכיר חבר'ה חדשים במשך כל 4 שנות לימודיי. אבל אני לא רוצה להיות ב"נטו" כי אני ממש לא בקטע של הפגנות ודברים כאלה. בקיצור, אני ממש בדיכאון ומתוסכלת ולא בא לי כלום. סתם רציתי לחלוק, תודה למי שקרא עד הסוף.
 
טוב מה אי אגיד לכם..

עצוב לשמוע שככה הסטודנטים היום מרגישים, אני רואה שאני לגמרי לא לבד ובטוח היו פה עוד כמה שקראו והנהנו כזה עם הראש. אני לא יודעת מה לעשות כבר. מצד אחד אני כבר בלי חשק להמשיך בלימודים, מצד שני אני לומדת רק קורס אחד מהחוג שבחרתי ספציפית השני זה רב תחומי. בכל מקרה אני יודעת שלא יהיה קיים דבר כזה בשם: "חופשת סמסטר" או בכלל חופשה בקיץ. אני ממש לא רוצה לחשוב על התרגילים והעבודות שמחכים לי עוד מעט. בקרוב יתחילו המבחנים. איך זה בכלל הולך להיות? נבוא למבחנים ואחרי זה ניכנס לשיעורים של הקורסים שלא התחלנו עדיין ללמוד? איזה בלאגן!! יולי ואולמרט - כנסו לכלא!!
עכשיו ברצינות. אני נימצאת ממש במועקה נפשית. מצטערת שלא בחרתי ללמוד במכללה. שם אין את כל השטויות האלה.
 

lironk25

New member
זה באמת מדכא

אני חושבת שמה שמוסיף לדכאון זו תחושת חוסר האכפתיות שמסביב. התקשורת שלא מדווחת, הממשלה שלא עושה כלום, המרצים שישנים לאורך כל השביתה והאגודה שלא זזה. את פשוט מרגישה שלאף אחד לא אכפת וזה לדעתי מה שבאמת עצוב בכל השביתה הזו.
 
השאלה היא איך אני מחזירה את המוטיבציה?

אני לא מדברת רק על השביתה, אלא גם באופן כללי. אני חושבת שזה היה קורה לי גם אם היינו עכשיו בלימודים רגילים, אמנם אני לא בטוחה בזה אך מכיוון שזה הסמסטר הראשן שלי אני לא יכולה לקבוע דבר. איך אני כן חוזרת ללמוד תכלס, ללמוד כמו שצריך, להכריח את עצמי ללמוד בלי להיכנס לדיכאון. ניסיתי כל דבר אפשרי. אפילו לקבוע עם כמה אנשים מהקורס זה בעיה כי לא כולם נימצאים בקמפוס ורובם מנצלים את הזמן לעבוד ולכל מיני דברים אחרים.
 
מה שעובד עליי זה...

להכין לעצמי לו"ז מסודר (מה שאעשה עם תום השביתה) שמשאיר לי קצת זמן לעצמי אחרי שאני מסיימת ללמוד. לפעמים אני מצ'פרת את עצמי בזארה או באיזו מסעדה טובה עם חברים ---> פיצוי על 'עוגמת הנפש' של הלימודים שהעמסתי על עצמי. אולי זה נשמע דבילי אבל את חייבת למצא דרך להחדיר את המוטיבציה לעצמך, לשים לעצמך איזו מטרה ולחלק לעצמך צ'ופרים כשאת מצליחה. לי זה קצת עוזר. אבל אני חננה אז...
 
אם הייתי שנה א' הייתי מבטלת את הלימודים

אני יודעת שזה לא מה שאת רוצה לשמע אבל אני על הפנים. הסיבה היחידה שאני לא מקפיאה היא כי כרגע מובטחת לי מלגת הצטיינות לתואר שני - אם אסיים את התואר הזה ללא עיכובים תוך שלוש שנים. אני בשנה ג' ומועמדת גם להצטיינות חוג השנה - אם לא היה העניין הזה, האקדמי והכספי, הייתי מזמן בורחת. מה שכן, אני מהמגה חנונים וגם אני נטולת מוטיבציה בעליל. מקווה שהלחץ של אחרי השביתה יכפה על כולנו חזרה לעניינים.
 

amitk80

New member
אני ממש מבין אותך

תראי, זאת החלטה שלך האם לבטל או לא את הלימודים.. הבנתי כבר לאחרונה שאני בורג קטן במערכת ואין לי הרבה מה לעשות בנושא הזה. אני ממש מזועזע מהמדינה הזאת. מה קרה למדינה שלנו? איפה אבדה דרכנו כחברה וכמדינה? "עד מתי יצליחו דרכי רשעים"? עד מתי?????
 

amitk80

New member
מבין אותך

היחס המזלזל הזה כלפי הסטודנטים הפשוטים התחיל עוד הרבה לפני שביתת המרצים. את יודעת שיש דברים באוניברסיטה שלא נגישים לי בתור בן אדם עיוור: 1. שלטי הכוונה שהם מאד קטנים וגם אנשים עם ראייה לא מצליחים לראות את הכתב שהוא מאד קטן 2. התחילו בשנה שעברה למספר את הכיתות בבנין המדרגה במספרים גדולים על הקירות כדי שסטודנטים עיורים יוכלו לממש את המספר. מדוע הפרויקט שזכה להצלחה לא הורחב לשאר בנייני האוניברסיטה? 3. שיעורי עזר שהאוניברסיטה נתנה לסטודנטים עיוורים קוצצו והיחידים שנותנים זה האגודה. מדוע? 4. אי אפשר לעבוד עם מערכת ההיילרן באמצעות תוכנת הקראה 5. אין על כל המחשבים תוכנת הגדלה zoomtext כי המחשבים בחלקם ישנים. 6. אין על המחשבים תוכנות הקראה כלל להמשיך? ?
 

amitk80

New member
לרגע לא אמרתי שאני היחידי בעולם

ממש לא אמרתי שאני היחידי בעולם, מאיפה הבאת את זה כבשה200? מה בדבריך גורם לך להרגיש את זה? עצוב לי שחושבים שהמאבק החברתי נראה אישי. אני לא אתווכח פה עם רגשות של אף אחד. אם יוצא הרושם שאני לא מספיק מבין פה את רגשות הסטודנטים אז הרושם הזה מוטעה.
 
אולי כי אתה צועק על הבעיות ראייה והעיוורון

שלך כל הזמן?????? יש גם סטודנטים נכים, יתומים לא עלינו ועוד בעיות שלא נדע מצרות. אני לא רואה שהם באים ומתלוננים כאן כמוך כל הזמן. "יש דברים שלא נגישים לי בתור בנאדם עיוור". בסדר. אני חושבת שכולנו הבנו שיש לך בעיות ראייה ושקשה לך. אתה לא צריך לחזור על זה כלללללללל הזמן גם בדיונים על מצוקות אחרות של סטודנטים 'רגילים' - גם אם אנחנו לא מסכנים כמוך. סליחה שאני לא פוליטיקלי קורקט אבל הבחורה באה מתוודה על מצוקה יומיומית שלה ואתה שוב נדחף עם הבעיות שלך ושל כמותך. די!
 
למעלה